בדרך לכותל

ממדבר מתנה

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
לאחר שבמשך כמה שבועות נרשמה ירידה במספר התיירים המבקרים בעיר העתיקה, השבת הירושלמית החמימה והמאירה של פרשת ׳בהר׳, הזמינה רבים להתפלל בכותל.
במוצאי שבת דיווחו לי הגבאים במניינים הקבועים, שהם התמלאו בשמחה לנוכח המתפללים הרבים, ואף הצליחו להתמודד בגבורה עם חלוקת הכיבודים בתפילות השבת לחיילים ולאזרחים הרבים שהגיעו מכל הארץ, וגם לתושבי ירושלים שהחזירו עטרה ליושנה.
עוד טרם נכנסה השבת רחשה הרחבה במאות רבות של מתפללים שהביעו בתפילה, בשירה ובריקודים, אמון רב בכוחות הביטחון ואמונה בקב׳׳ה.
02
בשבת של ׳מה עניין שמיטה להר סיני׳, הדרמנו רעייתי ואני ביום שישי למדבר, לא ממש להר סיני, אלא להר מצפה רמון. ביקשנו בשבת שבה קוראים בחומש על קבלת התורה ליהנות מהאווירה המיוחדת עם לומדי התורה החלוצים, בישיבת ׳מדברה כעדן׳.
נהנינו בדרך מהנופים האין סופיים, הרגועים והנפלאים.
צלחנו רטובים ומאושרים את נחל גרר הזורם בנוף המדברי, זכר לגשמי הברכה שהרוו השנה, בחורף המבורך, גם את אדמות הנגב. המשכנו דרך שדה בוקר, וחלפנו ליד הצריף של בן גוריון, שמוסתר היום היטב על ידי בית המלון המפואר – ׳קדמא׳ – שנבנה שם לאחרונה, לתפארת יישוב הארץ.
ליבנו נצבט לנוכח המראה הקשה – של ריבוי המאהלים הבדואיים שצצים חדשים לבקרים מאחורי כל גבעה רעננה, ושמתרבים מיום ליום, כמו פטריות אחרי הגשם.
מרחבי הכרמים המלבלבים, שנטעו משפחות קהילת ׳מדברה כעדן׳ ברמת הנגב, בואכה מצפה רמון ובה׳׳ד 1, נטעו בנו תקווה ואמונה ש׳עוד יטעו כרמים…׳ והארץ לא תהיה לשממה ושלא נעזבנה לעולם ביד פולשים.
כבר סיפרתי שהכרמים ברמת הנגב נהנים מקור בלילה ומקרינה גבוהה ביום, ומניבים זני ענבים טעימים ואנינים, ומהם מפיקים ביקבים הטובים בארץ, יין משובח מאוד, שעולה על שולחנם של מלכים ושל חובבי יין ומביני עניין, בארץ ובעולם.
אין לי ספק שמהלך מופלא כזה, של הקמת ישיבה גבוהה וגדולה בנגב, וסביבה קהילה תורנית יוצרת ותוססת, בנוסף להרחבת היישובים היהודיים והגברת החקלאות העברית, היא הדרך הנכונה להצלת קרקעות המדינה בנגב, וכנ׳׳ל גם בגליל.
03
קבלת הפנים הידועה בישיבה הגבוהה במצפה רמון הייתה אכן חמה ומזמינה מאוד. הכנסת האורחים הידועה והאופיינית של קהילת ׳מדברה כעדן׳, הזכירה לנו את אוהל אברהם ושרה, ששכן לא הרחק ממצפה רמון. משפחות הקהילה הולכות לאור אוהלם של אבותינו שגם הוא היה פתוח בלבביות, לארבע רוחות השמיים, ובו הכניסו אורחים בכל עת ובכל שעה.
תפילת קבלת השבת של מאות הבחורים החלוצים והמתוקים, ששרים יחד כאיש אחד בסגנון קרליבך, וסובבים מעגלים-מעגלים סביב חתנים טריים ונרגשים מבני הישיבה, הותירה בנו רושם עמוק.
שיעורו של ראש הישיבה ומייסדה, מכובדי, הרב צבי קוסטינר, חיבר בין קבלת שבת מדהימה לבין תפילת ערבית מרוממת, ועסק באחדות ישראל, בשמיטה וביובל.
במשך השבת דילגנו בין השיעורים הרבים ונהנינו מעושר הנושאים המגוונים והמרתקים שהועברו בישיבה, ובכולל בנצי נמט שבבית הכנסת ׳צמח דוד׳. המניין נקרא על שם הק׳ דוד רובין הי׳׳ד, החייל שנהרג בקרב גיבורים מול ארבעה מחבלים בנחל תלם, ליד חברון – קריית ארבע. בית הכנסת עובר בקרוב להיכל חדש, מרווח ומרשים, שנבנה על ידי משפחות הקהילה התורנית, יחד עם חבריהם מישיבת מדברה כעדן.
לרגע שכחנו שאנו במדבר. היינו מוקפים בכל כך הרבה אנשים נפלאים שתיבלו את מטעמי השבת בדברי הגות וחוכמה, שפשוט נשבינו בקסמי קהילת הגרעין השוקק והמיוחד, במזג האוויר היבש והצלול, בתבשילים המיוחדים של זיוה קוסטינר, בקידוש הקהילתי הענק, במאור הפנים ובחיבוק הרחב – כל אלה חיזקו אצלנו את חוויית עונג השבת באחד המקומות היפים בארץ, באחד הישובים החשובים במדבר הנגב, ובאחת הקהילות הנפלאות שפגשנו בכלל.
04
בשבוע שעבר, עלינו משפחתי ואני, לצפון הירוק בגליל המערבי – לנוח קצת ממראות המחבלים המפגעים בירושלים ובתל אביב, ולחזות מקרוב בזרימת הנחלים הרבים, ומשפע הפריחה הארץ-ישראלית המשכרת. עצי הפרי במטעים עומדים עכשיו בלבלובם העשיר, וחלקם החלו כבר נותנים את פירות הקיץ של ארץ ישראל בעין יפה.
הנחלים והמעיינות מפכים בעונה זו, שלאחר הגשמים, ביתר עוז והם היו לנו כמים קרירים לנפש עייפה.
לצערנו, בכל מעיין צלול או נחל קסום שביקרנו, כמעט לא פגשנו מטיילים יהודים אלא רק חמולות של בני מיעוטים שמעשנים נרגילות ומשאירים ערמות של אשפה סביבם, שחלקה אף נסחף בזרם המים הגואה. כנראה שעם ישראל טרוד בעסקי פרנסה וחינוך הילדים ואינו פנוי בימים שאינם ימי חופשה, לטיולים מרגיעים בשבילי הארץ. או, אולי, אנו פשוט מפחדים לצאת בימים אילו לחיק הטבע…
לאור המצב, שמחתי על היוזמה של ארגון ׳אמונים׳ ו׳השומר יו׳׳ש׳ להפיק בכל יום שישי את אירועי ׳שישי ציוני׳, תוך קריאה נרחבת למשפחות ולצעירים עבריים לנצל את ימי השישי הארוכים בקיץ ולצאת ליום כיף בחיק הטבע הישראלי, במעיינות הקסומים ובנחלים המתוקים בבנימין ובשומרון.
במסענו בן היומיים, נהנינו מאוד מהמראות ומהנופים הקסומים של הגליל המערבי, של חיפה ושל הקריות.
צפינו בהשתאות ברכבלית החדשה והמרשימה שמובילה במעלה הר הכרמל, מ׳הצ׳ק פוסט׳ לטכניון ולאוניברסיטה, בכל שעות היום, עשרות אלפי נוסעים וסטודנטים, הלוך וחזור.
הצדענו בהוקרה ובעיניים בורקות לראש העיר חיפה, עינת קליש רותם, על ההחלטה האמיצה להשבית את הרכבלית בשבת קודש. גם למרחבי העיר האדומה ולתושביה היהודים מגיעה שלווה, מנוחה ואווירה של קדושת שבת המלכה.
05
את טיולנו סיימנו ביישוב הציורי ניר עציון, הצופה אל הנוף הקסום של חוף הים התיכון הכחול והרגוע. נפגשנו שם עם ידידנו, אלי ליאון, האיש והאגדה. אלי הוא אביו של קובי ליאון, שנפצע קשה מאוד בלבנון, כשהצוות שלו בסיירת אגוז עלה על מטען צד. קובי נאבק על חייו ונותר משותק מהחזה ומטה. לאחר שיקום ארוך קובי החל להתאמן בספורט אתגרי כמו מרוצי אופני יד, תוך שהוא משתתף בתחרויות רבות ואף מאמן ספורטאים נכים המתניידים בכסאות גלגלים. קובי ייצג את ישראל במספר אולימפיאדות ואף זכה במדליות רבות, כולל מדליית כסף באולימפיאדת הנכים בלונדון.
קובי הוא דמות מופת של אומץ ויוזמה, של הקרבה והתנדבות מופלאה תוך נתינת דוגמה אישית לנכים, לנפגעים ולפצועים – לאחוז באמונה גדולה, לא לוותר ולא להישבר. קובי משדר אנרגיות חיוביות ודוגמה לשאיפה לגדלות ולהישגים אישיים ולאומיים, למרות הפציעה והנכות. ואכן למרות הפציעה הקשה, קובי ורעייתו יפית, הקימו משפחה לתפארת, הולידו שלושה ילדים מתוקים והם בונים יחד, יום יום, עתיד של נתינה אין סופית ודוגמה לצמיחה אישית ולאומית.
בנוסף לאימוני הספורט ולדוגמה האישית שקובי נותן בענק, קובי והוריו מלווים, מעודדים, מנחים ומארחים נפגעי טרור, בשלבי השיקום והתפקוד המורכב שלהם כפצועים, ובהתמודדות היום יומית עם מצבם החדש והמאתגר.
כמנהל ׳קרן ישראל לריפוי נפגעי חוט שדרה׳ זכיתי להיעזר במשפחת ליאון המופלאה. הפגישה איתם בניר עציון הייתה סיום נפלא לטיול מוצלח ומהנה. גם אתם מוזמנים. אנו כבר מצפים לפעם הבאה.
שבת שלום של מיגור הטרור ועמידה איתנה מול המחבלים הרבים. שבת של עוז וגבורה. שבת של ציפייה לשבת יום ירושלים הקרובה, ולאירועים הרבים שאנו מתכננים ומפיקים יחד עם עיריית ירושלים, משרד ירושלים ופמ׳׳י, וביניהם – אירוע בהר הזיתים ביום שישי ערב שבת במדבר, כולל תפילה חגיגית בהר הזיתים במוצאי שבת, ובנוסף ביום ראשון – הוא יום שחרור ירושלים ואיחודה – נקיים בהר הזיתים סיורים, צעדות, הפעלות, הצגות והרצאות. ניפגש בהר הזיתים ונשמור עליו כחומה בצורה, כמגן על ירושלים, לנצח נצחים!

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…