בדרך לכותל

ממדבר מתנה

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
לאחר שבמשך כמה שבועות נרשמה ירידה במספר התיירים המבקרים בעיר העתיקה, השבת הירושלמית החמימה והמאירה של פרשת ׳בהר׳, הזמינה רבים להתפלל בכותל.
במוצאי שבת דיווחו לי הגבאים במניינים הקבועים, שהם התמלאו בשמחה לנוכח המתפללים הרבים, ואף הצליחו להתמודד בגבורה עם חלוקת הכיבודים בתפילות השבת לחיילים ולאזרחים הרבים שהגיעו מכל הארץ, וגם לתושבי ירושלים שהחזירו עטרה ליושנה.
עוד טרם נכנסה השבת רחשה הרחבה במאות רבות של מתפללים שהביעו בתפילה, בשירה ובריקודים, אמון רב בכוחות הביטחון ואמונה בקב׳׳ה.
02
בשבת של ׳מה עניין שמיטה להר סיני׳, הדרמנו רעייתי ואני ביום שישי למדבר, לא ממש להר סיני, אלא להר מצפה רמון. ביקשנו בשבת שבה קוראים בחומש על קבלת התורה ליהנות מהאווירה המיוחדת עם לומדי התורה החלוצים, בישיבת ׳מדברה כעדן׳.
נהנינו בדרך מהנופים האין סופיים, הרגועים והנפלאים.
צלחנו רטובים ומאושרים את נחל גרר הזורם בנוף המדברי, זכר לגשמי הברכה שהרוו השנה, בחורף המבורך, גם את אדמות הנגב. המשכנו דרך שדה בוקר, וחלפנו ליד הצריף של בן גוריון, שמוסתר היום היטב על ידי בית המלון המפואר – ׳קדמא׳ – שנבנה שם לאחרונה, לתפארת יישוב הארץ.
ליבנו נצבט לנוכח המראה הקשה – של ריבוי המאהלים הבדואיים שצצים חדשים לבקרים מאחורי כל גבעה רעננה, ושמתרבים מיום ליום, כמו פטריות אחרי הגשם.
מרחבי הכרמים המלבלבים, שנטעו משפחות קהילת ׳מדברה כעדן׳ ברמת הנגב, בואכה מצפה רמון ובה׳׳ד 1, נטעו בנו תקווה ואמונה ש׳עוד יטעו כרמים…׳ והארץ לא תהיה לשממה ושלא נעזבנה לעולם ביד פולשים.
כבר סיפרתי שהכרמים ברמת הנגב נהנים מקור בלילה ומקרינה גבוהה ביום, ומניבים זני ענבים טעימים ואנינים, ומהם מפיקים ביקבים הטובים בארץ, יין משובח מאוד, שעולה על שולחנם של מלכים ושל חובבי יין ומביני עניין, בארץ ובעולם.
אין לי ספק שמהלך מופלא כזה, של הקמת ישיבה גבוהה וגדולה בנגב, וסביבה קהילה תורנית יוצרת ותוססת, בנוסף להרחבת היישובים היהודיים והגברת החקלאות העברית, היא הדרך הנכונה להצלת קרקעות המדינה בנגב, וכנ׳׳ל גם בגליל.
03
קבלת הפנים הידועה בישיבה הגבוהה במצפה רמון הייתה אכן חמה ומזמינה מאוד. הכנסת האורחים הידועה והאופיינית של קהילת ׳מדברה כעדן׳, הזכירה לנו את אוהל אברהם ושרה, ששכן לא הרחק ממצפה רמון. משפחות הקהילה הולכות לאור אוהלם של אבותינו שגם הוא היה פתוח בלבביות, לארבע רוחות השמיים, ובו הכניסו אורחים בכל עת ובכל שעה.
תפילת קבלת השבת של מאות הבחורים החלוצים והמתוקים, ששרים יחד כאיש אחד בסגנון קרליבך, וסובבים מעגלים-מעגלים סביב חתנים טריים ונרגשים מבני הישיבה, הותירה בנו רושם עמוק.
שיעורו של ראש הישיבה ומייסדה, מכובדי, הרב צבי קוסטינר, חיבר בין קבלת שבת מדהימה לבין תפילת ערבית מרוממת, ועסק באחדות ישראל, בשמיטה וביובל.
במשך השבת דילגנו בין השיעורים הרבים ונהנינו מעושר הנושאים המגוונים והמרתקים שהועברו בישיבה, ובכולל בנצי נמט שבבית הכנסת ׳צמח דוד׳. המניין נקרא על שם הק׳ דוד רובין הי׳׳ד, החייל שנהרג בקרב גיבורים מול ארבעה מחבלים בנחל תלם, ליד חברון – קריית ארבע. בית הכנסת עובר בקרוב להיכל חדש, מרווח ומרשים, שנבנה על ידי משפחות הקהילה התורנית, יחד עם חבריהם מישיבת מדברה כעדן.
לרגע שכחנו שאנו במדבר. היינו מוקפים בכל כך הרבה אנשים נפלאים שתיבלו את מטעמי השבת בדברי הגות וחוכמה, שפשוט נשבינו בקסמי קהילת הגרעין השוקק והמיוחד, במזג האוויר היבש והצלול, בתבשילים המיוחדים של זיוה קוסטינר, בקידוש הקהילתי הענק, במאור הפנים ובחיבוק הרחב – כל אלה חיזקו אצלנו את חוויית עונג השבת באחד המקומות היפים בארץ, באחד הישובים החשובים במדבר הנגב, ובאחת הקהילות הנפלאות שפגשנו בכלל.
04
בשבוע שעבר, עלינו משפחתי ואני, לצפון הירוק בגליל המערבי – לנוח קצת ממראות המחבלים המפגעים בירושלים ובתל אביב, ולחזות מקרוב בזרימת הנחלים הרבים, ומשפע הפריחה הארץ-ישראלית המשכרת. עצי הפרי במטעים עומדים עכשיו בלבלובם העשיר, וחלקם החלו כבר נותנים את פירות הקיץ של ארץ ישראל בעין יפה.
הנחלים והמעיינות מפכים בעונה זו, שלאחר הגשמים, ביתר עוז והם היו לנו כמים קרירים לנפש עייפה.
לצערנו, בכל מעיין צלול או נחל קסום שביקרנו, כמעט לא פגשנו מטיילים יהודים אלא רק חמולות של בני מיעוטים שמעשנים נרגילות ומשאירים ערמות של אשפה סביבם, שחלקה אף נסחף בזרם המים הגואה. כנראה שעם ישראל טרוד בעסקי פרנסה וחינוך הילדים ואינו פנוי בימים שאינם ימי חופשה, לטיולים מרגיעים בשבילי הארץ. או, אולי, אנו פשוט מפחדים לצאת בימים אילו לחיק הטבע…
לאור המצב, שמחתי על היוזמה של ארגון ׳אמונים׳ ו׳השומר יו׳׳ש׳ להפיק בכל יום שישי את אירועי ׳שישי ציוני׳, תוך קריאה נרחבת למשפחות ולצעירים עבריים לנצל את ימי השישי הארוכים בקיץ ולצאת ליום כיף בחיק הטבע הישראלי, במעיינות הקסומים ובנחלים המתוקים בבנימין ובשומרון.
במסענו בן היומיים, נהנינו מאוד מהמראות ומהנופים הקסומים של הגליל המערבי, של חיפה ושל הקריות.
צפינו בהשתאות ברכבלית החדשה והמרשימה שמובילה במעלה הר הכרמל, מ׳הצ׳ק פוסט׳ לטכניון ולאוניברסיטה, בכל שעות היום, עשרות אלפי נוסעים וסטודנטים, הלוך וחזור.
הצדענו בהוקרה ובעיניים בורקות לראש העיר חיפה, עינת קליש רותם, על ההחלטה האמיצה להשבית את הרכבלית בשבת קודש. גם למרחבי העיר האדומה ולתושביה היהודים מגיעה שלווה, מנוחה ואווירה של קדושת שבת המלכה.
05
את טיולנו סיימנו ביישוב הציורי ניר עציון, הצופה אל הנוף הקסום של חוף הים התיכון הכחול והרגוע. נפגשנו שם עם ידידנו, אלי ליאון, האיש והאגדה. אלי הוא אביו של קובי ליאון, שנפצע קשה מאוד בלבנון, כשהצוות שלו בסיירת אגוז עלה על מטען צד. קובי נאבק על חייו ונותר משותק מהחזה ומטה. לאחר שיקום ארוך קובי החל להתאמן בספורט אתגרי כמו מרוצי אופני יד, תוך שהוא משתתף בתחרויות רבות ואף מאמן ספורטאים נכים המתניידים בכסאות גלגלים. קובי ייצג את ישראל במספר אולימפיאדות ואף זכה במדליות רבות, כולל מדליית כסף באולימפיאדת הנכים בלונדון.
קובי הוא דמות מופת של אומץ ויוזמה, של הקרבה והתנדבות מופלאה תוך נתינת דוגמה אישית לנכים, לנפגעים ולפצועים – לאחוז באמונה גדולה, לא לוותר ולא להישבר. קובי משדר אנרגיות חיוביות ודוגמה לשאיפה לגדלות ולהישגים אישיים ולאומיים, למרות הפציעה והנכות. ואכן למרות הפציעה הקשה, קובי ורעייתו יפית, הקימו משפחה לתפארת, הולידו שלושה ילדים מתוקים והם בונים יחד, יום יום, עתיד של נתינה אין סופית ודוגמה לצמיחה אישית ולאומית.
בנוסף לאימוני הספורט ולדוגמה האישית שקובי נותן בענק, קובי והוריו מלווים, מעודדים, מנחים ומארחים נפגעי טרור, בשלבי השיקום והתפקוד המורכב שלהם כפצועים, ובהתמודדות היום יומית עם מצבם החדש והמאתגר.
כמנהל ׳קרן ישראל לריפוי נפגעי חוט שדרה׳ זכיתי להיעזר במשפחת ליאון המופלאה. הפגישה איתם בניר עציון הייתה סיום נפלא לטיול מוצלח ומהנה. גם אתם מוזמנים. אנו כבר מצפים לפעם הבאה.
שבת שלום של מיגור הטרור ועמידה איתנה מול המחבלים הרבים. שבת של עוז וגבורה. שבת של ציפייה לשבת יום ירושלים הקרובה, ולאירועים הרבים שאנו מתכננים ומפיקים יחד עם עיריית ירושלים, משרד ירושלים ופמ׳׳י, וביניהם – אירוע בהר הזיתים ביום שישי ערב שבת במדבר, כולל תפילה חגיגית בהר הזיתים במוצאי שבת, ובנוסף ביום ראשון – הוא יום שחרור ירושלים ואיחודה – נקיים בהר הזיתים סיורים, צעדות, הפעלות, הצגות והרצאות. ניפגש בהר הזיתים ונשמור עליו כחומה בצורה, כמגן על ירושלים, לנצח נצחים!

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…