המקרה > ראובן עבד בעמותה בגיוס כספים ונחתם עימו חוזה לשנה. כעבור שנה הוסכם בין הצדדים שראובן ימשיך בעבודתו, אך לא נחתם הסכם מפורש. לאחר תקופה מסוימת, היחסים בין הצדדים התערערו והוא פוטר מעבודתו.
לטענת ראובן, בחוזה שנחתם בתחילת עבודתו בעמותה, נקבע שיש להודיע לו 60 יום מראש, לפני פיטורין. כיוון שלא הודיעו לו, ופיטרו אותו באופן מיידי – מגיע לו שכר עבור שני חודשי עבודה.
לטענת העמותה, היות וחלפה תקופת החוזה המקורית (שנה), הרי שאין ההסכם המקורי מחייב יותר. וממילא לא זכאי התובע לתקופת הודעה מוקדמת של 60 יום הנזכרת בחוזה אלא רק לתקופה הקבועה בחוק.
דיון > כתב הרמ"א1:"שליח צבור שהשכיר עצמו עם מנהיגי העיר לשנה בתנאי כך וכך, ואחר כך השכיר עצמו לבני העיר הזאת עם מנהיגים שניים, ולא התנה, ודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו. ודוקא שחזר והשכיר עצמו בשנה שנייה; אבל אם עמד עמהן בשתיקה, לא אמרינן דנשאר על תנאו הראשון"2
על פי הרמ"א, הארכת תקופת ההסכם, מהווה הסכמה מכללא לפרטי ההסכם המקורי, אך המשך העסקה ללא שום סיכום (שתיקה) אינה מהווה הסכמה כנ"ל לכל פרטי ההסכם המקורי. הבחנה זו טעונה עיון.
הריב"ש הביא מספר ראיות לדבריו. אחת מהן מהתוספתא3: "המוכר חפץ לחבירו: זה אומר: במנה; וזה אומר: במאתים. והלך זה לביתו, ואחר כך תבעו: זה את זה. אם הלוקח תבע את המוכר – יעשו דברי המוכר. ואם המוכר תבע את הלוקח – יעשו דברי הלוקח" הרי שמן הסתם ישנה הסכמת הצדדים להמשך המו"מ מהמקום שהופסק.
ראייתו השניה של הריב"ש היא תשובת רב האי גאון העוסקת בשוכר דירה שהמשיך לגור לאחר תקופת השכירות. רב האי קובע, שישלם השוכר את אותו מחיר שקבעו בשנה הראשונה, אך לא יותר מכך – אף אם עלו המחירים. אולם כבר העיר על כך הש"ך4 שמתשובה זו משמע, שסומכים על הסיכום הראשון, גם ב'שתיקה'. ולדעת הש"ך אכן כך הדין.5
יתר על כן בעל "ערוך השולחן" כ' כי אם דברו על חלק מפרטי ההסכם, הרי שהדבר מוכיח ששאר פרטי ההסכם על מקומם הם עומדים. בנדון שלפנינו עסקו במספר פרטים, אך לא דובר כלל על שינוי הסעיף העוסק בתקופת ההודעה המוקדמת. א"כ ודאי שסעיף זה על מקומו עומד ומחייב את הצדדים.
יש שהסבירו6 שלדעת הרמ"א כאשר לשון ההסכם המקורי היא "כך וכך לשנה" גם שתיקה ממשיכה את ההסכם. שכן זוהי קביעת תעריף שנתי, ובנוסף אפשרות הארכת העסקה. אולם לענ"ד לא משמע כך בריב"ש וברמ"א.
יתכן גם, שעיקר סברת הריב"ש להבחין בין שתיקה לבין אמירה, היא משום שהתנאי המדובר עם החזן היה פטור החזן ממיסים. ופטור זה הוא חריג! וע"כ יש מקום לדון אם התכוונו להמשיך פטור חריג כל כך.
החלטה > בנדון שלפנינו אנו קובעים כי התובע זכאי לתקופת ההודעה ע"פ ההסכם המקורי. הן ע"פ הש"ך והפוסקים כמותו, הן משום שיתכן שאף הרמ"א יסכים לכך, והן לפי דברי ערוה"ש שהובאו לעיל דבכה"ג אף הרמ"א יסכים לכך
1חושן משפט סימן שלג' סעיף ח'. חלקו הראשון של הסעיף נשנה גם בסימן קסג' סעיף ה'. 2 מקור דבר הרמ"א בשו"ת ריב"ש סימן תעה' ושו"ת מהרי"ק שורש קיח'. 3קדושין פרק ב' הלכה ט'. 4סימן שלג' סק"ד. 5וכ"פ הט"ז שם, וכ"פ ערוה"ש שם סק"ל. ע' גם בדברי נתה"מ שם, ולכאורה דבריו נוטים ביסוד הסברה כדעת הש"ך. 6דברי משפט סימן שיב', "מחנה אפרים" הלכות שכירות סימן יא'.
