גליון 511

התישבות

מצרפת לשומרון

שיראל ללום נהיר

"לעלות לארץ היה בראש מעייננו מאז שהתחתנו, אני הייתי בעבר בארץ כחייל ואז חזרתי לפריז. תמיד רציתי להקים את המשפחה בארץ, כל שנה דחינו את העלייה כי לא היה לנו את האומץ לעבור שלב. הקבוצה שהצטרפנו אליה עזרה לנו ודחפה אותנו לעשות את הצעד שחששנו לעשות".

בערב שבת האחרונה הסתובבתי עם בעלי ביישוב רבבה וראיתי שלט שכתוב עליו 'שבות עמי' ומאחוריו שכונה של קרוואנים. שאלתי את בעלי על השלט והוא סיפר לי שהיישוב רבבה קולט עלייה קהילתית מצרפת, כל תושבי השכונה הזו עולי צרפת והם גרים ביחד ביישוב. עמדתי והבטתי בשכונה הזאת ופשוט התרגשתי. מדינת ישראל ידועה בכך שכל עלייה שהגיעה אליה הייתה צריכה להתמודד עם מאבקים רבים ולא פשוטים בכלל. אך השכונה הקהילתית הזאת בלב היישוב רבבה נראתה לי כמו סוג שונה של קליטת עלייה. כשהעמקתי יותר ולמדתי את פרטי הפרויקט המדהים הזה, גיליתי שמדובר באירוע מדהים ציוני וחלוצי שעוד ישפיע הרבה על העלייה לארץ ועל השומרון.
99 אחוזים מעולי צרפת המשתתפים בתוכנית הקליטה של מועצה אזורית שומרון ב-4 השנים האחרונות נשארו ביישוב שבו נקלטו. הנתון הזה מדהים אם מסתכלים על כמויות העולים לישראל שחוזרים לארצם אחרי שלא מצליחים להיקלט בשלום פה בארץ. אז מה מועצה אזורית שומרון עושה אחרת, ואיך מצליחים לשמור על כל כך הרבה עולים כאן בישראל?
תומר הוא אחד מהעולים שצפויים לעלות בחצי שנה הקרובה ליישוב ברוכין, לפני שבוע הוא השתתף בסמינר עם כלל המשפחות שצפויות לעלות איתו ביחד כקהילה, ובינתיים הוא מחכה לעלייה בחודשים הקרובים. תומר נשוי עם ארבעה ילדים ובתו הבכורה עולה לכיתה א, את בית הספר היא כבר תתחיל כאן בשומרון.

המאמצים שנעשים כדי להבטיח את הקליטה של תומר ושל חבריו לקבוצה ביישוב ברוכין הם מדהימים. סמינרים, סיורים, משפחות מלוות מהקהילה, ובכלל היישוב הקולט והמועצה נרתמים כדי לשלב אותם. בשנים הראשונות הקהילות שעולות נשארות מאוחדות מעצם העובדה שהן גרות ביחד באותה שכונת קראווילות ומקיימים עבורן פעילויות מותאמות לעולים. מאוחר יותר יש להן את הרצון להיטמע באוכלוסייה הישראלית ולכן הן רוכשות בתים בשכונות המגוונות ביישוב.
תומר סיפר לנו קצת על החוויה שלו לקראת העלייה: "אנחנו עולים לברוכין בין יולי לאוגוסט עם קבוצה של עשר משפחות מצרפת שאליהן חיברו אותנו במרכז עלייה. הקבוצה נפתחה כבר לפני שנה ומאז יש פגישות היכרות וקבוצת ווצאפ פעילה של כל החברים ביחד עם עולים מצרפת שכבר גרים בשומרון, בנוסף עשינו גם סמינר ביחד כדי לחזק את הקשר. הקבוצה נסעה לארץ ביחד כדי להכיר את היישוב ואת בתי הספר לילדים, אני אישית לא הייתי בסיור הזה כי אשתי בדיוק ילדה, אבל ראינו את הסרטון משם. כל מי שהיה בסיור התלהב מאוד, אנשים שבכלל לא היו אמורים לעלות לשומרון והתכוונו לעלות לנהריה שינו את דעתם אחרי שהם הגיעו ליישוב". גם בחוויה האישית שלו תומר התחבר למקום שאליו הוא ומשפחתו צפויים לעלות: "אני הגעתי מאוחר יותר לבד, שרה ניסני, אחת מהאחראיים על הפרויקט במועצה, קיבלה אותי באופן אישי והראתה לי את היישוב, את בית הספר ואת הגנים. תמיד רצינו לצאת מהשגרה בעיר פריז, רצינו לגור ביישוב או בקיבוץ, במקום עם טבע. בהתחלה רוב האנשים אומרים: "יישוב בשומרון, יש כפרים ערביים" והם קצת מפחדים, גם החברים שואלים אם אני לא מפחד, אבל אנחנו בקשר עם האנשים ביישוב ודרכו אפשר לראות שהם חיים בשלווה. ועוד סיבה שאנחנו אוהבים את המקום זה שאנחנו גם יותר דתיים והיישוב מתאים לנו מהבחינה הזו, ישר כשהגעתי לראות את המקום ידעתי שנתמקם טוב שם".
למה בחרתם לעלות לארץ ישראל?
"לעלות לארץ היה בראש מעייננו מאז שהתחתנו, אני הייתי בעבר בארץ כחייל ואז חזרתי לפריז. תמיד רציתי להקים את המשפחה בארץ, כל שנה דחינו את העלייה כי לא היה לנו את האומץ לעבור שלב. הקבוצה שהצטרפנו אליה עזרה לנו ודחפה אותנו לעשות את הצעד שחששנו לעשות".
מה החששות שלכם מהעלייה?
"אנחנו משאירים מאחור מקצוע ומתחילים מאפס. אני עובד בנדל"ן בניהול נכסים, אני אנסה להמשיך עם העבודה אבל אני לא רוצה לטוס לצרפת כל שבוע, אני רוצה לעשות את זה בארץ. זה שונה לחלוטין כי חוקי הנדל"ן בארץ שונים. אשתי מאפרת אז היא כנראה תסתדר יותר טוב ממני. אבל בסוף לגבי פרנסה אנחנו אנשים מאמינים, ולא משנה מה נעשה נקבל מה שנקבע למעלה בראש השנה".
ומה לגבי הילדים, אתם חושבים שהם יסתדרו עם המקום החדש?
"בסמינר שהיה הם פגשו את המורות והתחילו להבין שאנחנו עולים לישראל. אנחנו מראים להם סרטונים בעברית, למשל לגדולה אני מראה סרטונים של 'שלום כיתה א' ומסביר לה ששנה הבאה היא תחיה בארץ. זה מקל עלינו שהעלייה היא כקבוצה ולכן הם לא יהיו הילדים היחידים מצרפת בכיתה, הדבר הראשון ששאלתי כשבאתי ליישוב היה אם יש צרפתים בכיתה, ואכן ראיתי שבכל כיתה יש עולה מצרפת. הילדים שלי לא מדברים עברית וחשוב לי שיהיו עוד ילדים מצרפת, זה החשש הכי גדול שהיה לי".
והם מתרגשים מהעלייה?
"הילדים קטנים אז הם לא ממש מבינים שאנחנו הולכים לעבור, יש התרגשות אבל הם חושבים על זה יותר כאילו זאת קייטנה ואחר כך נחזור לצרפת. הראיתי לבת הגדולה סרטונים מהיישוב וצילמתי לה את הכיתה וגם את המורה והמנהלת, היא מבסוטית אבל אני מאמין שהיא תגיע לכיתה ויהיה לה קשה, אבל אני כאן לצידה. כדי להפיג את החששות דיברנו עם הקבוצה שבאה מהארץ, וגם המנהלת מפדואל באה עם עוד מורה שאחראית על העולים. אנחנו יודעים שיש עם מי לדבר ושעונים לנו על שאלות".
ומה לגבי השילוב שלכם בקהילה?

"אנחנו בקשר גם עם תושבי ברוכין שהם לא עולים מצרפת, יש חמש-שש משפחות מהיישוב שכבר עכשיו נמצאות איתנו בקשר. המשפחות האלה הן באותה רמה דתית כמונו, הילדים באותם גילאים כמונו, בגלל זה החלטנו לעבור לשם, היינו מחפשים מקום אחר אם לא היינו מתחברים ליישוב". 

הפרויקט כולו התחיל לפני שש שנים, כשראש המועצה החליט שהוא רוצה למשוך לשומרון עולים מצרפת. הרעיון היה שברגע שיביא עולה אחד הוא ימשוך אחריו את החברים שלו. "בפרספקטיבה של חמש שנים אחרי, רואים שזה עובד" מספרים במועצה: "התחלנו בקטן, כל פעם עשר משפחות שמשקיעים בהן המון והקהילות מחבקות אותן בצורה מטורפת. יש קבלות פנים מדהימות לעולים, מקבלים אותם עם דגלים ושירים, מורידים להם הכול מהמשאיות ועוזרים להם להתמקם, עוטפים אותם ממש, אפילו יש שלוש משפחות מאמצות לכל משפחה. עכשיו גם הם כבר לא לבד ויש עולים ותיקים יותר ביישובים. יש גם יחידה שהמטרה שלה היא לעזור להם למצוא עבודה כאן בארץ, בודקים איתם באיזה תחומים הם מוכשרים ועוזרים להם למצוא תעסוקה כאן בארץ, בסוף לנו יש קשרים שלהם אין. אחד מהעולים בעליות הקודמות היה שען של רולקס, וראש המועצה מצא עבורו עבודה בתחום. זה לא מספיק לזרוק אותם כאן למים כמו במקומות אחרים".

על שאלתי לגבי השיתוף של היישובים בקליטת העלייה עונים לי כי: "זאת החלטה של כל יישוב ויישוב בפני עצמו. מרבית היישובים רואים בקליטת העלייה פרויקט לאומי, ישנם יישובים שביקשו להשתתף בפרויקט אבל הם קטנים מידי ולא מבוססים מספיק בשביל להיות חלק בפעילות".

בזמן האחרון עוסקים במועצה במקביל להבאת היהודים מצרפת, גם בעליית יהודי אוקראינה ורוסיה ובוחנים עלייה לשומרון מארצות נוספות בעולם. ביקשנו מראש מועצת שומרון יוסי דגן לספר לנו קצת על איך שהם רואים את הפרויקט. 

מה לדעתך הסיבה שהקליטה בשומרון מציגה אחוזי הצלחה גבוהים כל כך?

"הפורמט של עלייה קהילתית שפותח בשומרון, יחד עם קליטת קהילות ישראל והחום הרב שבו מתקבלים העולים על ידי הקהילה, הוא ללא ספק הסיבה העיקרית להצלחה ולהישארות של העולים בארץ וביישוביהם בשומרון. יחד עם עמותת קהילות ישראל של שלום ואך אנו עובדים כל העת בשיתוף הקהילות והנוער כדי להיות שם עבור העולים באופן טוטאלי. לכל משפחה יש שלוש משפחות מאמצות, הן מקבלות סיוע כמעט בכל תחום, מבייביסיטר לילדים דרך סיוע בכביסה ועד ארוחות שבת עד שהן מתאקלמות, בנוסף המועצה נותנת ליווי כספי בהשקעה גדולה של המועצה. אבל בסופו של יום לא משנה כמה תעטפי בחומר את העולים, מה שמחזיק זו הרוח. החברה הטובה, האכפתיות, הציונות – חזקים יותר מכל בית בעיר או קרבה לקניונים או לרכבות". 

איפה אתם רואים את תוכנית הקליטה הזאת בעוד 10 שנים?

השאיפה שלנו היא להפוך את השומרון למקום שאליו יבואו גם מצרפת, מאוקראינה, מארה"ב ומכל העולם, וכולם יכירו את השומרון כעוגן שלהם. אני תמיד אומר לעולים: "אתם החלוצים הראשונים, אחריכם יבואו עוד מאות אלפים". בעז"ה נהיה מקום מבוקש שיהפוך למדובר בקרב העולים מכל הקהילות בעולם ובית חם לעולים. אני מאמין שיגיעו עוד אלפים בעקבות העולים החלוצים הללו, יקימו יישובים וערים בשומרון, יחזקו אותנו ואנחנו נחזק אותם". 

איך אתה מרגיש כשאתה רואה את שכונות העלייה ואת העולים הציוניים מצרפת? 

"שני הדברים שהכי מרגשים אותי בשומרון הם היין המיוצר מהכרמים כאן שזו נבואת ירמיהו, והגעת עולים מכל העולם לשומרון שזו נבואת ישעיהו. רואים בעיניים שזה קורה ומרגישים ממש ברוח את הגלגלים של תהליך הגאולה. זו תחושה של התרוממות רוח, ניתן ממש לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה ולדעת שאנחנו חלק ממשהו גדול. העולים הללו יהפכו לחלק מעמוד התווך של השומרון, ישכחו שהיו עולים ויקלטו את העולים הבאים אחריהם. מבחינתנו הם כבר עכשיו חלק ממשפחת השומרון החלוצית".

 

תומר שמגיע לשומרון בעוד מספר חודשים מסכם: "אנחנו ממש מתרגשים להגיע ובטוחים שתהיה לנו עלייה קלה, הקבוצה שהגיעה לכאן בשבוע שעבר מהארץ קיבלה אותנו ממש יפה. מרגש לראות איך מישהו כמו ראש המועצה יוסי דגן מגיע לעשות איתנו שבת, הרי אנחנו בסך הכול עשר משפחות, מרגש לראות שכבר מחכים לנו מרחוק. אם לא היה את הפרויקט הזה יכול להיות שלא היינו עולים. אנחנו הרבה זמן רוצים לעלות אבל זה לא קרה, יש מלא משפחות כמונו שלא מצליחים לעבור שלב וצריך מישהו שיבוא ויגיד להם שהם יכולים. כשחזרנו מהסמינר אשתי שהייתה החששנית מבין שנינו, אמרה לי שהיא מתה כבר לבוא לארץ. אני מדבר איתך עכשיו מפריז, נדבר בעוד שנה מהשומרון". 

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה