01
כמעט כל אדם שמדבר איתי יותר משתי דקות ברציפות שואל מתי עוצמה יהודית תחזור לממשלה. אנשים אוהבים את המפלגה הזאת, מרגישים שהיא משמשת עבורם פה, ורוצים אותה כמה שיותר משפיעה. אבל צריך להבין שאוהבים את המפלגה ואת איתמר דווקא בגלל מילת הברזל, בגלל המעורבות בחיים האמיתיים ובגלל שלמפלגה הזאת יש סבלנות ונחישות כמו שחייבים במזרח התיכון כדי לשרוד.
אם ממשלת ישראל מתכוונת להמשיך לשלב ב' של העסקה שזה אומר להפסיק את המלחמה לחלוטין, לרוקן את בתי הכלא ולשחרר לרחובות ישראל את אדריכלי הפיגועים הגדולים ביותר, בהסכם בזוי שבו הם גם מקבלים חנינה מלאה על העבר הרצחני, ולשקם את חמאס ברצועה, אני לא רואה סיבה שעוצמה יהודית תחזור לממשלה כזאת. יש יותר מידי פוליטיקאים שבאו כדי לגזור סרטים. איתמר וחבריו באו כדי לממש עקרונות.
02
רגע הכניעה הזה הוא רגע מתמשך שהתחיל בהפסקת הלחימה ובשחרור המחבלים שכבר תכננו לנו פיגועי ענק רצחניים בגוש דן ורק בניסים גלויים ניצלנו מהם, ולפי הנראה לעין הוא אמור להסתיים בכניעה משפילה. ואיך אמר צ'רצ'יל שמוזכר לא מעט לאחרונה? "בריטניה יכלה לבחור בין החרפה לבין המלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה". ממלחמה הרי לא נינצל, רק נדחוק אותה לעוד כמה שנים ועד אז חס ושלום נספוג אבידות בפיגוע אחרי פיגוע, בטילים על הדרום שחזרו כבר השבוע, וברוצחים שפלים בעזה שבטוחים שעוד קצת והם זורקים אותנו מהארץ שלנו.
03
כשאיתמר בא לפוליטיקה, הוא בא כדי להילחם בקונספציה הזאת, בהססנות הלא נגמרת, באמירות לאורך השנים כמו: "נטפל בכל הדברים שצריך, בטח שנטפל. רק תבוא מחר בעוד שבוע, רק נשיג את האישור של הטופס להעיף מפה יועמ"שית נוראית, ונקיים דיון תוך שנתיים מהיום, ואחר כך מייד נוכל לטפל בשאר הדברים. ונחזור להילחם בעזה, בלי היועמ"שית יהיה יותר פשוט, אה, בעזה נלחם בשנת 2039, מה אתה דואג, זה עוד רגע..". כל התרוצים למרוח את החרפה לנצח לא הופכים את המורחים לאנשים עם סבלנות, אלא להססנים ולנדבקי כסא, שזאת מחלה חשוכת מרפא. סבלנות היא היכולת לעמוד במשא ומתן מול חמאסניקים רצחניים. למשל בעסקה הראשונה, כשעכשיו פורסם שהם היו על סף שבירה ונצחון שלנו, כי אז עוד לא הכנסנו להם אוכל ודלק, ולרסק אותם עוד קצת כדי לשחרר כבר אז את כולם. בסבלנות ברזל של המזרח התיכון, בנחישות לנצח ברגע הראשון ולא להיבהל מאיזו צעקה.
04
לו רק היינו זוכרים שעם כל הכבוד עם ישראל בן אלפי שנים וכעם זקן כזה אמורים לכבד אותו יותר מאת כל שאר העמים יחדיו.
05
ואחרי כל זה ברור לי שכשעוצמה יהודית תבטיח משהו – כולם ידעו שיש למי להאמין ועל מי לסמוך. אני מאמינה שאם תשאלו פוליטיקאים אחרי סיום כהונתם, ממרחק השנים, אם הם מצטערים על משהו, לא לפרסום כמובן, סביר שתגלו שהצער הגדול שלהם הוא על דברים שהם האמינו בכל ליבם נגד והצביעו בעד ולהיפך, בגלל שיקולים פוליטיים קטנוניים. כי ככה זה בני אדם, בשעת המבחן לפעמים מתקשים לעמוד בו בהצלחה, אבל ממרחק השנים החרטה ברורה. ואני מתכוונת להסכמי אוסלו, ל"תוכנית ההתנתקות", לשחרור הרוצחים וסינוואר בתוכם ב"עסקת שליט" ועוד ועוד. מי שיודע לעמוד על הדברים ועזב תפקיד מכובד כשהיה צריך, לא רק עמד במבחן אלא יחזור מאוחר יותר חזק יותר, בחב"ד יודע כל ילד לצטט את הסיפור של אבנר שאקי שהצביע בעד חוק מי הוא יהודי, פוטר מהממשלה וחזר כראש המפד"ל. מי שלא רצה את שאקי ח"כ קיבל אותו ראש מפלגה. מי שלא רוצה את איתמר שר לביטחון לאומי אולי ובעזרת השם, יקבל אותו בתפקיד יותר חשוב….
06
השבוע מתחדש עלינו חודש אדר, בלי מועד ב' לשמחה, ובשבועיים שבין ראש חודש לפורים יש זמן לתזזיתיות משעשעת לקראת שמחת הניצחון היהודי על המן הרשע. ועדיין בענייני ניצחונות חגיגיים אני מעדיפה את ניצחון חנוכה: בארץ ישראל, כשהשלטון יהודי בניצחון מלא, בידי עם ישראל שירדפו אויביהם וישיגם, בעזרה משמיים. ניצחון פורים שבו עם ישראל נשען על מלך גוי ולא עצמאי הוא נצחון קצת פחות מפואר. מצד שני, הלוואי שכבר יגיעו הנצחון והגאולה, אפילו כנצחון פורים, לפחות בתור התחלה, קצת פחות משנה אחרי פורים, אפשר לחזור שוב לחנוכה ולתקן. ■
