בדרך לכותל

מקרקוב לירושלים

בין יום השואה ליום העצמאות גוברת בי הערגה לתפילת השבת המרוממת ליד שריד חומת בית מקדשנו. כל כך חשוב לי להתפלל מול קודש הקודשים.
בימים של מגפה עולמית גלים-גלים של מחשבות מציפים את מוחי. אימי היקרה יושבת ספונה בביתה כבר כמעט חודשיים. אין יוצא ואין בא. הקשר שלנו איתה הוא רק באמצעות שיחות וידאו. היא מספרת לנו על ההתמודדות שלה עם מגפות קשות וחשוכות מרפא לא פחות מהמגפה הנוכחית.
כשנכנסו הרוסים לעיירה רוזבאדוב שבפולין, ליד קרקוב, הם הכריחו את האזרחים הפולנים וגם את היהודים לעשות פספורט רוסי. רבים מהיהודים באו להתייעץ עם סבי כיצד לנהוג. סבי, הרב ישראל וייסברג, שהיה ציוני נלהב, ממנהיגי הקהילה, ראש חברה קדישא ומראשי פועלי אגודת ישראל בקרקוב, אמר לחבריו נמרצות שלא לשתף פעולה בשום אופן עם הקומוניסטים.

היהודים שלא לקחו פספורטים רוסיים גורשו באכזריות לאלתר. הרוסים ציוו עליהם לעזוב את ביתם ואת רכושם ולעבור מיד את הנהר עם מזוודה אישית בלבד, כפתיחה למסע ארוך ומתיש של גירוש ונישול מצלם אנוש.
ללא משפט, כשבויי מלחמה, נגזרו עליהם גלות, עבודה קשה ונישול מכל הזכויות האזרחיות. משפחתה של אימי, למרות שהייתה מפרנסי הקהילה, ירדה בתוך דקות מכל נכסיה וממעמדה, וכמו כולם ארזה קצת מיטלטלים ועלתה על אחת הרפסודות הרעועות שחצו את הנהר לעבר רוסיה. שם העמיסו אותם על משאיות של בהמות, והם נלקחו בצפיפות לא אנושית ופרקו אותם כחפצים ללא ערך לרכבות הנוסעות לצפון-מזרח סיביר הקפואה והרחוקה.
אימי עוד הספיקה לשלוח מבט חטוף לאחור ולראות את הבת של המשרתת המסורה שעבדה אצלם שנים רבות לובשת את שמלת השבת של אימי ואוחזת בבובה הכי יפה והכי אהובה עליה.
הנסיעה ברכבת בתנאים מחפירים הייתה ארוכה כאורך הגלות. השבויים המבוהלים הורדו משפחות משפחות, ולעיתים משפחות קרועות ומפורדות, במחנות עבודה בסיביר. המחנות שכנו לאורך הנהרות הקפואים ששימשו בקיץ להעברת סחורות ממזרח למערב. היהודים הוכרחו לכרות עצים ענקיים ולעבד אותם בחומרים כימיים מסוכנים, מדיפי סירחון נורא, כדי להכשיר ולאטום את הגזעים בהכנה למשט ארוך בנהרות בלי לספוג מים עד הגיעם ליעדם.
במחנות העבודה בסיביר השתוללו מגפות נוראיות. טיפוס הבטן וטיפוס העיניים, שחפת ופשפשים מכל הסוגים שהפיצו מחלות ושרצו במזרני השינה, שהיו בעצם שקים מלאים שבבי קש ונסורת.
סבא של אימי, ר' אריה לייב קהוס, היה איש מעשי מאוד. במשך עשרות שנים היה בעל מפעל ענק לחומרי בנייה שסופקו לכל מחוז גליציה בפולין, והיה בעל תושייה רבה.
ר' אריה לייב לא אמר נואש. הוא מילא חביות במים ששאב מהנהר הקפוא ושפת אותן על מדורה בחצר. כשהמים רתחו היטב הוא שפך אותם על קורות העץ ששימשו רצפה מאולתרת בצריף הקטן, ועליהם הונחו בצפיפות נוראה שקי הקש שכיכבו באותם ימי חורף קפואים כ'מזרנים' מאולתרים עליהם הניחו בני המשפחה את גופם הדווה והרצוץ לאחר יום עמל ארוך וקשה.
המים הרותחים חיטאו את המזרנים והרחיקו את הפשפשים שהפיצו את המחלות וגרמו למגפות הקשות. זו הייתה השיטה הכמעט יחידה להילחם במגפה. לא היה פניצילין ולא היו חומרי חיטוי ולא מכונות הנשמה ולא ביבי, ואפילו לא ידעו מה תועלת יש בשימוש במסכות.
עוד הם מתרגלים למצבם החדש הגיעה למחנה שמועה שהגרמנים הדפו את הצבא הרוסי וכבשו את פולין. את כל האזרחים שלקחו פספורטים רוסיים העמיסו הצוררים הגרמנים ימ"ש על משאיות וקרונות להובלת בהמות היישר למחנות ההשמדה בפולין.
מחנה אושוויץ בירקנאו היה סמוך מאוד לרוזבאדוב ולקרקוב. דודתה של אימי, בלה הי"ד, שלא הסתגלה לחיים בסיביר הקפואה, שהתנהלו בקור נורא בצריפים דולפים, ברעב, בעבודה קשה, בפחד מתמיד, בין מגפות למוות ביערות עד עטופי קרח סיבירי, ניסתה לשוב לביתה במחוז קרקוב, אך חיילים גרמנים ארורים תפסו אותה, והיא נשלחה חסרת אונים באכזריות רבה למחנה ההשמדה הסמוך. אושוויץ.
אימי, שהייתה נערה צעירה, חלתה בטיפוס והייתה מוטלת ימים רבים על שקי הקש, קודחת מחום, מיטלטלת בין שמיים לארץ, בין חיים למוות. ב"ה התושייה והטיפול המסור של המשפחה התומכת השיבו אותה לחיים.
סבי בחוכמתו יצר קשר עם מנהל המחנה על רקע בקיאותו המופלאה במשחק השחמט. ההתעניינות המשותפת שלהם הביאה למשחקי שחמט שנמשכו לתוך הלילה ולעיתים התמשכו שעות אחדות במהלך כמה ימים. בזכות הקשר הזה קיבלה סבתי אישור מיוחד לגדל ירקות באדמה הקפואה של חצר הצריף ובכך להוסיף קצת ויטמינים ולהעשיר את המנה היומית של המשפחה מלבד תפוחי האדמה, שהיו עיקר המזון במחנה.
סבתי סחרה קצת בירקות וקיבלה בתמורה שמלות גדולות של נשים רוסיות עבות בשר. את השמלות הייתה פורמת, ומהבד הייתה תופרת כמה שמלות לנערות רוסיות. משאריות הבד הייתה סבתי ז"ל תופרת ורוקמת רובשקות מרהיבות ומוכרת אותן לחיילים רוסים, שחיבבו מאוד את החולצות הבוהקות הרקומות בכל צבעי הקשת בעבודת אומן.
בפרוטות שקיבלה קנתה בשוק השחור בסכנת נפשות מעט מוצרי יסוד וחלב, הוסיפה לסל ביצים מהתרנגולות שגידלה בחצר ויצאה לחלק למשפחות שבקושי הצליחו לשרוד ברעב ובקור של החורף הסיבירי.
אימי מספרת עוד שכשהבריאה הייתה נשלחת לעמוד באחו מאחורי הפרות ובידה דליים כדי לאסוף את גלליהן. לאחר ייבוש שימשו הגללים להסקה משובחת של תנורי החימום וסייעו מעט להפשיר את הכפור ולייבש את הלחות בצריף הדולף.
שוב ושוב התברר שבעלי אמונה ותושייה הצליחו לשרוד במצבים קשים ולהתמודד עם מלאך המוות שהסתובב בחופשיות בין החיים וחיפש טרף קל. יהודים שלקחו את גורלם בידיהם באמונה גדולה ובאופטימיות, גילו יוזמות וכוחות נתינה, הצילו רבים ממוות בטוח.
בזהירות רבה אני עובר לימינו אלו. ההסגר שאנו חווים בתקופה האחרונה, כל אחד בביתו וביישובו, בעיקר סביב יום השואה, יצר אצלי תחושה של דז'ה וו.
מובן שכל קשר מקרי בהחלט, ואי אפשר להשוות את מצבנו השפיר לתקופות ההסגר והפוגרומים בגטאות שכפו עלינו הגויים. גורלנו היה נתון בידי זרים, כמו עבדים. אולם המראות של קשישים פליטי שואה ספונים בביתם ללא יכולת לצאת או לקבל אורחים גורמים לתחושה קשה מאוד של בדידות ותסכול. עצוב אצלם ועצוב גם אצלנו, בני הדור השני לשואה, שעומד חסר עונים.
התרגשתי לראות חיילים ושוטרים מצדיעים מול מרפסות של ניצולי שואה, ויש יום-יום עוד הרבה מאוד מחוות שמגלות שבעם שלנו יש כוחות מדהימים של חסד, חמלה, התחשבות, ערבות הדדית, תשומת לב ונתינה.
זה מחמם את הלב ומזכיר לי שוב בזהירות רבה את הכוחות של בעלי החסד והיוזמה בגטאות ובמחנות. ילדים חירפו נפשם וחצו גדרות כדי להביא כמה תפוחי אדמה למשפחות רעבות או כדי לעודד אנשים רעבים וחולים.
רושם אדיר של עוצמות וגבורה מתפרץ אצלי דווקא בימים אלו. אני רואה מסירות נפש מופלאה של אנשים ונשים במנייני המרפסות שנכפו עלינו במגפה. יהודים יקרים עומדים רחוקים זה מזה, עוטי מסכות, שעה ארוכה בשבת ובחג, בקור, ברוחות ובגשם הירושלמי המקפיאים עצמות, על גגות הבתים הסמוכים, כדי לחטוף 'זנב' של קדושה ואולי גם פרק של קריאת התורה ומעט ברכת כוהנים.
יהודים מאוחדים בציפייה לחזור לישיבות, לשוב ללימוד התורה בחברותא, להתפלל בצוותא בבתי הכנסת. מעריכים כל שבב של קדושה בציבור.
גלי הערצה עצומים מתגלים בכל שדרות האומה לכוחות הביטחון, לגורמי הרפואה, למד"א, לצוותי בתי החולים, למתנדבים הרבים, לגומלי החסדים. שוב אנו מתאחדים לנוכח גורל אחד שמאחד את כולנו.
דיברתי עם רופאים ופרופסורים שאינם חובשים כיפה המצהירים בלי לכחד שסוף-סוף הבינו שיש כוח שמנהל אותנו. טובי הרופאים עומדים מול המגפה העולמית ואינם מסוגלים להבין כיצד פועל מנגנון העלום של הנגיף החמקני.
אין זה אלא שאצבע א-לוקים בדבר. כך הם. ואנחנו מה נאמר?
בני דודים שלי בניו יורק מסתכלים על הקורה בארץ ישראל ועל ההתמודדות והעמידה שלנו כאן בפליאה עצומה. כל העולם מתרגש לראות במו עיניו כיצד מתגלה ההבטחה הנצחית והמופלאה ליהודים יושבי הארץ: "כי עיני ה' א-לוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
דיברתי השבוע שיחה בין יבשות עם חסיד סאטמר המתגורר בפלטבוש, ניו יורק. הוא דיבר כמו ציוני נלהב. הם מעודכנים שם בפרטי פרטים במה שקורה בארץ. שם מתים בכל יום מאות חולים ר"ל. רבנים גדולים ויהודים יקרים ורבים מספור נאספים אל אבותיהם בקצב בלתי נתפס.
הוא מעודכן היטב בפעילות יחידות העילית של המודיעין בצבא ההגנה שלנו, שהתגייס בגאונות יצירתית אופיינית לבנות במהירות וביעילות מכונות הנשמה ועוד ציוד רפואי מציל חיים.
תושייה של יהודים, כבר אמרנו?
כל העולם מסתכל בהתפעלות ובהערצה גלויה כיצד הממשלה של ביבי מנהלת את המשבר המסובך בתחכום ובתושייה. כיצד היהודים מתאחדים פה להגן על החלשים ולהציל אותם מסכנת חיים. כיצד למרות כל הקשיים והטעויות הרבות שנעשו המצב פה, ב"ה, הרבה יותר טוב ובטוח כמעט מכל מקום אחר בעולם.
ערב יום עצמאותנו-עצמיותנו נאחל ונייחל יחד שהאחדות והאמונה לא ימושו מאיתנו לעולם, גם לאחר שמשבר המגפה יהיה בע"ה במהרה מאחורינו.
חודש טוב ומבורך שבת של בריאות שמחה רוגע ובשורות טובות.
ניפגש בע"ה בקרוב ממש בדרך לכותל.
באהבה רבה,
ישראל גולדברג 

עוד במדור זה

שליפות

שליפות

אבא
איש חינוך. אומרים שהקשר לאבא משתקף בקשר עם הקב״ה ואני מאוד אוהב את השם.
אימא
מקור להשראה. מגיל קטן ניווטה בכוחות עצמה את החיים שאותם רצתה ליצור לעצמה.
החצי השני
שותפת האמת שלי. העולם עוד לא גילה את האור של אורה.
המשפחה
הסיבה היחידה שמשאירה אותי כאן. פרויקט החיים הכי משמעותי שבו אני רוצה להצליח.
ילדוּּת
בדיעבד הייתי מעביר אותה קצת אחרת (ואני יודע שזה הדבר הכי לא מחובר ומאמין שיש לומר… סורי).
קנדה
בגיל שמונה יצאתי עם משפחתי לארבע שנות שליחות בקנדה, ואני עדיין לא יודע לומר את המשמעות הפנימית של זה בחיי. באט דיס איז וור איי לוסט מיי יזראלי אקסנט.
שירות צבאי
שלוש שנים בגבעתי. התגייסתי בשנה שבה התחילה האינתיפאדה הראשונה. תקופה מחשלת וטובה בחיי.
הורדת הכיפה
הצעד הראשון האמיץ שעשיתי שכנראה נתן לי הרבה כוח לעשות את הצעד האמיץ הבא, וזה להחזיר את הכיפה על הראש רק שהפעם גדולה יותר ובתוספת זקן ופאות.
סעודה שלישית במרכז הרב
שבע הברכות של אחותי ובעלה בשבת במרכז. בום. פעם ראשונה שהיהדות נראית לי מעניינת ורוחנית.
יצהר
מי שבאמת טעם את הטעם של המקום הזה תמיד יהיה גאה לומר ״אני יצהרניק״.
דובר היישוב יצהר
התקף החרדה (סוג של…) הראשון והאחרון שהיה לי בחיים היה כשמינו אותי לתפקיד הזה. בבת אחת נאלצתי לעבור ממנטליות של רועה צאן ומתבודד מקצועי אל תוך עולם הכרישים והטורפים של התקשורת. ועוד לייצג את היישוב יצהר… עבדתי קשה מאוד להשלים את הפערים המנטליים והידע הדרוש כדי לדברר ישוב כל כך עוצמתי כמו יצהר.
דיסק ׳אבא׳
דיסק מוסיקלי שהוצאתי לפני 22 שנה, ממש בתחילת הז׳אנר של המוסיקה היהודית הלא חסידית. יצירה מוסיקלית נדירה שקיבלתי במתנה בפרק מאוד קצר בחיים שלי. לא הייתי משנה בדיסק הזה שום דבר. עד היום פונים אליי אנשים ומספרים לי על ההשפעה של הדיסק הזה על חייהם ויש כאלו שעדיין מנגנים אותו כיום. מתבייש קצת לומר שהוא לא נמצא בחנויות ולא בספוטיפיי, רק אצלי בבית בפורמט של דיסק. לפני שנתיים לאחר לחץ ובקשות העליתי ליוטיוב שלושה שירים ממנו.
הרפורמה המשפטית
הטריגר שעורר את הבירור הכי נוקב והכי חשוב בחברה הישראלית, שטוב שקרה כי כבר לא היה ניתן יותר להחביאו. תקופת ההתפכחות הקשה והכואבת של הימין ושל הציבור הדתי לאומי, שממנה תצא רק ברכה.
Imagine (דמיין)
סרטון ההסברה הראשון שהוצאתי לעולם באנגלית שהפך לווירלי ברמות נדירות. מרגיש כמו האורות הראשוניים שבעלי תשובה מקבלים שלמעלה מהכלים האמיתיים שלהם. כמובן שבשלב מסוים מסתלקים האורות וצריך לעבוד קשה להחזירם.
בומרנג
ארגון ההסברה שהקמתי בשנת 2016 והיה ארגון ההסברה הראשון שהוקם ביו״ש. יצאתי לדרך ללא מימון וללא ניסיון. לא למדתי קולנוע, צילום, עריכה, הרשתות החברתיות היו זרות לי ומעולם לא הקמתי עמותה. מהתהליך הזה למדתי שכשמגיע הזמן של משהו להיוולד לעולם רק צריך להתחיל ללכת. בלי הרבה חשבונות. אחד הפרקים הכי גאים בחיים שלי.
רחפן
לראות את העולם דרך העיניים של השם. פלאי הטכנולוגיה. מה שפעם היה עולה מאות אלפי שקלים היום נגיש לכל אחד.
מסע הגבעות והחוות ביו״ש
מסע נדיר. סדרה בת 17 פרקים שהפקתי בשנה שעברה, אשר פתחה לראשונה צוהר והזדמנות אמתית להכיר לעומק את האנשים המעצימים שמאחורי מושג הגבעות והחוות. לדעתי כל אזרח בישראל צריך לצפות בסדרה הזו, יהיו דעותיו הפוליטיות אשר יהיו.
מסע אל האחווה הישראלית
המסע הבא שעשיתי לאור המצב החברתי, ובו תיעדתי סיפורי אחווה וקירוב בחברה הישראלית. איזה עם קדוש. הלוואי והייתי יכול להמשיך כל חיי לספר את הסיפורים המעצימים האלו.
תודעה של שפע
גישה, הסתכלות גבוהה על החיים ממבט פנימי עמוק ומאמין שאני מנסה לסגל לעצמי בצורה אקטיבית, ושהוא המודד העיקרי בשבילי להצלחה בחיים. ■

שליפות

שליפות

אבא
ג׳ק סיאלום. נולד בתוניס ובהמשך היגר בגיל שמונה לצרפת עם כל המשפחה, שם הכיר את אמא. לאחר מכן הם עלו יחד לארץ למושב שדמות. חזרו בתשובה יחד. רוב הזמן אבא המשיך לעבוד בחו״ל כאיש חינוך בבית ספר יהודי. בעקבות הגירושין מאמא לא היה לי קשר איתו עשר שנים ורק בלידת בתי הבכורה הטלפון הראשון היה אליו. מאז אנחנו בקשר טוב. כיום מתגורר עם אשתו בנתניה.
אימא
מגי (מוריה) אסל. גם היא נולדה בתוניס, היגרה לצרפת בגיל 14 שם הכירה את אבא. אימא היתה אישה שמחה ואנרגטית, עם עין טובה לבריות, אוהבת אדם. ממנה למדתי אמונה בה׳ .לפני ארבע שנים התדרדר מצבה מבחינת צלילות הדעת והיא חלתה בדמנציה. היום היא כבר לא מזהה אותנו בשמנו אבל שמחה מאוד כשבאים.
החצי השני
רבקה. העוגן, הקול הצלול, האוהב והדוחף בכל הרצונות שיש בי ובנו כזוג. בזכותה אני אדם טוב יותר בכל יום שעובר כאן. 
המשפחה
אורי הבכורה 14, אליטל 11, צוריה 8, ליבי 4. הן הסיבה והן החיים. במהות שלי אני אבא לפני כל חלום כזה או אחר שמתרוצץ בי.
ילדוּּת
נולדתי בשדמות מחולה, מרבית ילדותי היתה ביישוב פסגות. ילדות מאתגרת ומרגשת כאחד. לפעמים כשיש פגישה מקצועית ביישוב אני מסתובב עם הרכב ומציף זיכרונות יפים בלב.
כינור דוד
המקום היחידי שהסכים לקבל ילד בכיתה ט שאף מסגרת לא הסכימה לקבל, בלי בחינות ובלי שום תנאי. רק כי אותו ילד התחייב שבתמורה למיטה, כיסא וכלי לנגן בו – הוא יביא רק טוב למקום.
שירות צבאי
צנחנים, גדוד 890, מרץ 07. לבשתי שם דמות של המצחיק והחקיין מספר אחת בפלוגה.
קרית נטפים
לא מזמן עברנו אז עוד לא יודעים כל כך אבל מרגישים בטוב, ועטופים באנשים אוהבים וחמים.
׳אימא אם הייתי יכול׳
שער שפתח את כל השערים.
׳רוח צפונית׳
הבית הכי מרגש שלי. כשמוזיקה וחברות עמוקה שזורים זה בזה.
׳The Voice׳
מקפצה מרגשת שנתנה לי הזדמנות לספר סיפור שעד היום מסופר דרך שירים שנרקמים דרכי.
בניה ברבי
חבר יקר. אוהב אותו מאוד מאוד. מתרגש מהדרך היפה שהוא עושה. 
מירי מסיקה
חברות מיוחדת שבזכות המוזיקה לא היתה יכולה להתהוות. המוזיקה היא גשר, עם כל הקלישאה שבכך.
עבודה עם אומנים גדולים
כל אומן שמוכן לעשות דרך ולצלול אל תוך עצמו ולהוציא את הקול שנע בתוכו אל העולם – הוא אומן גדול בעיני.
לכתוב או להלחין?
ונפשו קשורה בנפשו. ■

שליפות

שליפות

אבא
גיבור. חושב עליו בכל יום. אבי ז״ל נפצע בקרב עם מחבלים במלחמת ההתשה ולימים נפטר מהפציעה הקשה. לימד אותי אהבת הארץ ועמידה על עקרונות.
אימא
לביאה אמתית.
החצי השני
אהבה.
המשפחה
מקור אנרגיה ומוטיבציה.
ילדוּּת
עצמאות מגיל צעיר.
שירות צבאי
געגועים לבה״ד 1.
סטודנט בארצות הברית
התנסות ראשונה בפעילות ציבורית באזרחות.
יצחק שמיר
דמות מופת. השיחות שניהלתי עימו עדיין מהדהדות, והעצות שלו רלוונטיות מתמיד.
שגריר ישראל באו״ם
חוד החנית של המאבק הדיפלומטי של מדינת ישראל. היה לי הכבוד לייצג את העם היהודי ומדינת ישראל במשך חמש שנים בחזית זו.
יו״ר ועדת המשפט של העצרת הכללית
הבחירה לתפקיד הייתה תקדים. הצלחתי להוכיח לאלו שפקפקו – שאפשר להצליח גם בזירה העוינת של האו״ם.
חגים יהודיים באו״ם
חוויה ייחודית ומרגשת. הקפדתי תמיד להזמין אלינו בחגים שגרירים ודיפלומטים ממדינות שונות. כך הפכו עבורי חגי ישראל לפעילות אפקטיבית לקרב אלינו ידידים מכל העולם.

אוכל כשר באו״ם
חשוב מאוד. לא תמיד טעים.
נאום התנ״ך
אחד מרגעי השיא שלי על בימת האו״ם. נאום שהפך ללהיט ברשתות בגלל האמת שאותה הצגתי.
ניקי היילי
חברה קרובה שלי ושל רעייתי וידידת אמת של מדינת ישראל ושל העם היהודי. ניקי תמיד עומדת לצד ישראל ומסייעת בכל מקום שמתאפשר לה.
בנימין נתניהו
ראש הממשלה שלי.
ביקורת על הממשלה
לגיטימי, אבל במסגרות המקובלות.
יהודית ודמוקרטית
בדיוק בסדר הזה.
ריבונות ביו״ש ובבקעה
ריבונות עכשיו ללא היסוסים.
משילות בנגב ובגליל
צו השעה.
התלות בארצות הברית
ארצות הברית היא הידידה הגדולה ביותר של ישראל. הקשר בין ישראל לבין ארה"ב מבוסס על ערכים ועל אינטרסים משותפים. אין תחליף לקשר האסטרטגי בין שתי המדינות. עם זאת, מדינת ישראל כמדינה ריבונית, חייבת לשמור 'סוברניות' בקבלת ההחלטות שלה ולפעול על פי האינטרסים שלה. כאשר אנו עומדים על העקרונות שלנו ומסבירים אותם, ידידנו בארה"ב מבינים ומכבדים.
תנועת ה-BDS
ה-BDS היא האנטישמיות המודרנית. כשגריר באו"ם הובלתי כנסים ויוזמות למאבק ב-BDS בעצרת הכללית של האו"ם כדי לייצר חזית בינלאומית למאבק בתנועות החרם. כך העברנו מסר לכל שונאינו – מדינת ישראל לא תיכנע ותמשיך לפעול בכל מקום על מנת לחשוף את מסיכת השקרים של תנועת ה-BDS.
בית"ר
בית הגידול למנהיגות לאומית של המחנה הלאומי עוד מימי טרם הקמת המדינה. היסודות הרעיוניים שטווה מייסד התנועה, זאב ז'בוטינסקי, מהווים מצפן רעיוני שמנחה אותנו בצמתים חשובים ובמקומות שבהם יש צורך לקבל החלטות בעלות השפעה לאומית. כאיש ימין נמשכתי לרעיונות של בית"ר מגיל צעיר. נחשפתי לתנועת בית"ר בשנותיי בתיכון, וזכיתי למלא מגוון תפקידים שונים בתנועה. לאחר שהשתחררתי משירותי הצבאי יצאתי לשליחות בת מספר שנים של התנועה לארה"ב. כשחזרתי ארצה, בן 28, התמודדתי לתפקיד יו"ר ההנהגה העולמית של בית"ר, ונבחרתי.
זאב ז'בוטינסקי
במשך כל פעילותי הציבורית האמנתי בכל ליבי בעקרון 'קיר הברזל' שעליו כתב ז'בוטינסקי. המפתח לחיים של שלום ושל ביטחון באזור המאתגר שלנו, טמון בנכונות שלנו להציב קיר ברזל מול אויבינו. רק עוצמה צבאית ותקיפות ביטחונית יבטיחו את קיומה ואת שגשוגה של מדינת היהודים. אני מאמין כי עקרון 'קיר הברזל' הוא המרכיב העיקרי במלחמה המתמשכת על קיומנו.
הסכמי אוסלו
אחד האסונות הגדולים שעברו מדינת ישראל. תהליך אוסלו לא הביא שלום אלא הביא לשפיכות דמים.
׳בגוב האריות׳
הספר החדש שלי. חושף איך מתנהלים הדברים באו״ם מאחורי הקלעים. בספר אני מספר בין היתר על ההתמודדות של ישראל עם האתגרים שהציב ממשל אובמה, כיצד נטוו בחשאיות היחסים עם מדינות ערב עד שהבשילו להסכמי אברהם, על התהליכים שהביאו להעברת שלוש שגרירויות לירושלים, ועוד המון מהלכים דיפלומטיים דרמטיים שעיצבו את יחסיה של מדינת ישראל עם העולם. מומלץ לקרוא בחגים. ■

שליפות

שליפות

אבא
אינטלקטואל, למדן.
אימא
העוגן של המשפחה, מורה בנשמתה, מנהלת בית ספר, בשלנית.
החצי השני
הילדים, יותר מחצי.
המשפחה
הכי חשוב שיש.
ילדוּּת
רעננה של פעם – פרדסים, בית כנסת יבנה, קידושים, בני עקיבא, מחנות קיץ, מדרשיית נועם, הצגות פורים, בלאגן, היה כיף סך הכול.
שירות צבאי
חי״רניק (הנדסה קרבית, חרמ״ש), אינתיפאדה ראשונה, מילואים שאליהם אני עדיין מתגעגע לפעמים.
הרצליה
קרובה לרעננה שבה גדלתי, קרובה לים שאהוב על הילדים שלי, מקום עבודה. מרכז החיים.
זהות יהודית
הבסיס להכול. היא הייתה המנוע להקמת המדינה ותישאר המנוע להמשך בניית המדינה. מה אנחנו בלעדיה? מה מדינת ישראל בלעדיה?
דמוגרפיה בישראל
אני אופטימי בגלל הציונות הדתית, בגלל החרדים וגם בגלל החילונים. אנחנו עם שאוהב ילדים. תמיד זוכר באיזה מצב היו ההורים והסבים שלנו כאשר בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. קשה לצפות את תפניות ההיסטוריה, אנחנו צריכים לעשות את המאמץ מצידנו.
הציונות החילונית
דור הגיבורים שהקיז את דמו למען הקמת המדינה. אני לא חושב שהם באמת היו חילוניים – הם היו בעלי זהות יהודית חזקה ודתיות סוציאליסטית. הציונות החילונית של היום מצויה במשבר זהות קשה מאוד.
הציונות הדתית
הלב הפועם שלי. תמיד אשאר חלק ממנה, ותמיד אמשיך להתעצבן ולהגיב למה שקורה בתוכה. בשורה התחתונה זה ציבור איכותי ומדהים, למרות שאני קצת סובייקטיבי בקשר לזה…
פוסט-מודרנה
מדמנה פילוסופית בעלת השלכות הרות גורל על עתיד התרבות המערבית.
הרפורמה המשפטית
תתרחש בדרך זו או אחרת, בשלב מוקדם או מאוחר. הציבור התעורר ולא מוכן להמשיך לקבל את הדיכוי המשפטי, שהוא כסות למערכת דיכוי אחרת שהתקיימה כאן במשך דורות וניסיון לבסס את שליטת המיעוט על הרוב.
שמעון פרס
בעל החלומות. חבל שמעולם לא מצא את ההזדמנות לחשבון נפש, ולו מתוך כבוד לאלפי המשפחות שחייהן נהרסו בעקבות מה שהגדיר ׳מפעל חייו׳.
יוסי ביילין
אידיאולוג. מצד אחד: נאחז בשברי חלומותיו ומתנהל ביקום שאין בו אסלאם, מצד שני: לא אשכח לו את האומץ הציבורי שגילה לאחר רצח רבין, ואת סירובו להיגרר לציד המכשפות נגד הימין.
יצחק רבין
סמל. זכה להיות משחרר ירושלים. נלכד מרצונו החופשי בתוך מעגל הקסמים הנוראי של הסכמי אוסלו, אף על פי שלדעתי לא היה אף פעם שלם לגביהם. הרצח שלו היה אסון לאומי.
יאסר ערפאת
מה שאמר עליו הסופר משה שמיר: ״רוצח שצחנת אלפי פשעים עקובים מדם עולה ממנו. דם יהודים ודם ערבים ודם קורבנות הטרור הבינלאומי. נוכל עולמי המוכר נשמתו לכל קונה, לכל נבל המשלם לו, ערפד שפתותיים, שזוהמת חנפנותו וכזביו עולה על חלאת רשעותו ואכזריותו".
הרשות הפלשתינית
מוטציה פתטית של שלטון. תמונת מראה של הלאומיות הפלשתינית המזויפת.
יהודה, שומרון ובקעת הירדן
בלעדיהם לא תהיה אפשרות קיום בגוש דן, כלומר, בלעדיהם, לא תהיה מדינת ישראל. ברור שנקבל טילים, מנהרות, פשיטות, מרגמות, ירי על כבישים, השבתת מרכזי עסקים, שדה התעופה, מתקנים אסטרטגיים. מדינת ישראל תקרוס.
הסכמי אוסלו
האסון המדיני הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. מעבר למחיר הדם, הסכמי אוסלו תרמו תרומה מכרעת לפרימת המרקם החברתי בתוך הציבור היהודי ולהרעת הסיכוי לדו קיום עם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל.
׳מלכודת אוסלו׳
יש לי סיפוק אישי רב על השלמת המחקר והספר, ועל הזכות לספר את הסיפור המלא כפי שהיה. מקווה שיהפוך להיות המקור העיקרי ללימוד התקופה. ■

שליפות

שליפות

אבאזאב. פתח אותי לעולם הכלכלה. משתכנע מכל טיעוני הימין, אבל…
שליפות

שליפות

אבא האבא הכי טוב בחיים, רחמים טסה. אבא שלמדתי ממנו…
שליפות

שליפות

אבא תותח, דוגמה אישית, יציבות, ביטחון, אכפתיות, קשיחות, אהבה, השראה,…
שליפות

שליפות

ההוריםדוד ואסנת. בעלי תשובה, עלו מאוסטרליה מתוך ציונות ואהבה לארץ.…
שליפות

שליפות

אבא אבא עלה מדרום אפריקה בגיל 19-20 אחרי מלחמת ששת…
שליפות

שליפות

אבאאהרן, יליד העיר יזד בפרס. עלה לארץ בשנת 1958. חשמלאי…
שליפות

שליפות

אבאמשה, בן לחלוצי כפר פינס. חקלאי בנשמה.אימאמלי, שורדת שואה שהטביעה…
שליפות

שליפות

אבאאבי היקר משיח. יליד שכונת הבוכרים בירושלים של שנות ה-40,…
שליפות

שליפות

אבאאהרון. אימא שושנה.החצי השני שרית. המשפחהעלמה (9), ינאי (6), ארי…
שליפות

שליפות

אבאגדל במוסקבה ולמד אומנות. עלה לארץ בראשית שנות ה-90.אימאגדלה בברדיצ'ב,…
שליפות

שליפות

אבאהוא ההוכחה שעם הרבה אמונה וכח רצון אפשר להתגבר על…
שליפות

שליפות

אבא יהושע. גדול הדור שלי. ממנו ספגתי אהבה לעם, לארץ…