רגע לפני יום הולדתו ה-74, העיתונאי שמעון שיפר מוציא ספר חדש ומסכם ארבעים וחמש שנים של עיתונות.
לא עובר הרבה זמן מתחילת פגישתנו ושיפר ניגש לארון בחדר העבודה שלו ומוציא מקלסר עב כרס, נייר טואלט ורוד בן כמה עשרות שנים. הכתב מעט דהוי אך עדיין ניתן לקרוא בבירור את המילים שכתובות עליו. “הייתי במסיבה אצל בכיר במשרד החוץ” הוא מספר בעודו מחזיק את נייר הטואלט “והוא אמר ‘יש לי בשבילך מסמכים סודיים ביותר- תעתיק אותם’. לא היה לי נייר, אז נכנסתי לשירותים והעתקתי את המברקים, באחד מהם, שהיה מיועד לעיניו של ראש הממשלה בגין, הציע לו שגריר ישראל בארה”ב משה ארנס, שיודיע על כך שישראל מוכנה להקפיא את בניית ההתנחלויות לתקופה מסוימת וזה יגרום לכך שהמלך חוסיין יצטרף למשא ומתן עם ישראל.
לאחר הפרסום שלי, ארנס דרש לפטר אותי מקול ישראל ואמר כי הוא מוכן לחזור בו מדרישתו אם אראה שיש לי באמת את המברקים, הבעיה שאת ההעתק שהיה לי לא יכולתי להראות לו…”.
המון כסף היו מוכנים לשלם חובבי היסטוריה שכמותי בשביל לנבור בארכיון האישי של שמעון שיפר. חוץ מנייר הטואלט המדובר, נמצאים פה מסמכים נוספים מארבעים וחמש שנים בהן עבד ככתב וכפרשן מדיני ברשות השידור וב”ידיעות אחרונות”. כעת חלק מארכיון זה הופך מאישי לציבורי בספרו החדש “לעיניך בלבד”.
לעיתונות הוא הגיע דרך המחנכת שלו בחטיבת הביניים “בכיתה ח’ המחנכת שלי בביה”ס האזורי של מושב שפיר בדרום, טובה אילן, שלימים נעשתה גם חברת כנסת, מינתה אותי להיות עורך עיתון בית הספר.
כאשר שיפר מחזיר את הקלסר למקומו בחדר העבודה אני רואה שאת קירות החדר מעטרות תמונות עם מנהיגי העולם ואני מבקש סיור מודרך. “זו תמונה עם ראש הממשלה אריאל שרון בביקור בבסיס של חטיבת כפיר” שיפר מצביע על אחת התמונות “הייתי מאד קרוב לשרון, מיום מותה של אשתו לילי, נהגנו לדבר כל ערב ולסכם את היום. אני זוכר את הלילה של הארבעה בינואר, התקשרתי ללשכת ראש הממשלה ב21:00 ושמעתי שיש רחש גדול בלשכה, הם אמרו שהם לא יכולים לדבר עכשיו ואז התברר לי שזו ההתמוטטות הראשונה שלו”.
משם אנחנו ממשיכים לתמונה בה נראה שיפר כשהוא מראיין את מנחם בגין והוא מספר על כך שהיה הראשון שראיין אותו לאחר הפצצת הכור הגרעיני בעיראק.
“זה היה ריאיון שנמשך יותר משעה ואני מספר בספר על היום ההוא של אחרי הפצצת הכור” אומר שיפר. “זה היה בחג השבועות, העמסתי את המשפחה שלי על הפורד פיאסטה הקטנה ונסענו לאימי במושב שפיר שבדרום. באותו הבוקר בשעה תשע וחצי התקשר יועץ התקשורת של בגין, אורי פורת, לחדר חדשות וביקש להעביר ידיעה מאד חשובה עם ערך בין לאומי. אמר לו ראש הדסק משה נגבי ‘אנחנו לא מקבלים הודעות מדוברים אלא רק מהכתב המדיני שמעון שיפר’.
פורת אמר לו שהם לא מוצאים אותי וכשבגין פתח את הרדיו בשעה עשר ולא שמע דבר, הוא התקשר לאחיינו עמנואל הלפרין שהיה מנהל חטיבת החדשות בקול ישראל ואמר לו שלא מוצאים את שיפר אבל יש כאן ידיעה חשובה- על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק! וכך רק בשעה אחת עשרה שודרה לראשונה הידיעה. שמעתי אותה במושב והעמסתי את אשתי רחלה ז”ל והילדים, נסענו לירושלים ונפגשתי עם בגין לריאיון.
בריאיון, בגין אמר שהיה ויכוח בקבינט על האם נודה או לא נודה בהפצצה והוא אמר ‘אנחנו לא באנו כגנבים בלילה, אנחנו נודיע לעולם שעשינו את זה’”.
הסיור מתקדם ואיתו הסיפורים המרתקים של שיפר, אם זה על תמונותיו עם יצחק רבין ומשה דיין ואם זה על תמונתו עם נתניהו מהריאיון הראשון שהעניק ב96 כשנכנס ללשכת ראש הממשלה. כשאנחנו מגיעים לתמונה עם שמיר, הוא מחייך ומספר בהומור “זו תמונה עם ראש הממשלה יצחק שמיר בה אנחנו מצולמים באחד ממלונות הנופש של צ’אושסקו נשיא רומניה. אחד הדברים המעניינים שאתה לומד על מנהיגים ממזרח אירופה של פעם, זה שבתמונות הם תמיד נראים גדולים ובמקרה של צ’אושסקו זו הפעם הראשונה ששמיר היה גבוה ממנו…”.
מלבד ראשי ממשלות ישראלים, על הקיר נמצאות גם תמונות מראיונות שערך שיפר עם מנהיגים מהעולם. “זו תמונה מהריאיון היחיד שנשיא צרפת ז’אק שיראק העניק לעיתונאי ישראלי” הוא מצביע על אחת מהן ואז על תמונות נוספות. “כאן יש תמונה עם יורש העצר המרוקאי, זה צילום עם המלך חוסיין כשהתבקשתי ללוותו ביום הלוויה של יצחק רבין ופה יש תמונה שלי ושל עמיתי נחום ברנע, מראיינים את הנשיא האמריקאי ג’ורג’ וו’ בוש”. כמו בספרו, כך גם בסיור שעורך לי שיפר בחדר העבודה שלו, הוא מטבל את סיפוריו באנקדוטות שגורמות לי לרצות לשמוע עוד ולקנא בו, בו-זמנית.
איך סקופ נולד
הספר “לעיניך בלבד” הינו ספרו השלישי של העיתונאי שמעון שיפר, כאשר ספרו הראשון “כדור של”ג” עסק ברקע למלחמת לבנון הראשונה וספרו השני “המתריע” פורסם אך לפני שנה וחצי והוא מבוסס על שנתיים של שיחות אותן קיים שיפר עם האלוף במילואים עמוס גלעד, שיחות בהן דנו בכישלונות המודיעין הישראלי.
עברה רק שנה וחצי מפרסום ספרך הקודם, האם הקורונה היוותה זרז לפרסום ספר חדש בזמן קצר יחסית?
"כן, מבחינתי אני מברך את המגפה, כי בתקופת הסגר הראשון במשך ארבעה חודשים, פתחתי את יומי בריצה בים ומ8 וחצי בבוקר ישבתי על הארכיון שלי וכתבתי את הספר. תודה למגפה!”.
ריאיון עם הנשיא בוש ב2008 יחד עם נחום ברנע
איך היית מתאר את הספר החדש?
“הספר הזה נותן לקורא ולקוראת מדריך כיצד לקרוא ידיעות, מאיפה סיפורים נולדים ואני משתף את הקוראים שלי בסיפור שמאחורי הסיפור של כל סיפור”.
כאמור, הספר “לעיניך בלבד” מפנה זרקור למקצוע העיתונות וחושף את העבודה מאחורי הקלעים. בספר לוקח שיפר את הקורא למסע מרתק בהיסטוריה של חצי המאה האחרונה דרך הסיפורים והחשיפות שלו, אשר לא רק שסיקרו את ההיסטוריה אלא שבמידה לא מועטה גם עיצבו אותה.
אז בתור אחד ה”סקופיונרים” הגדולים, כיצד נוצר סקופ? מאיפה מגיעה ידיעה?
“אני מקדיש פרק בספר למניעים להדלפות ויש הדלפות שמקורן במניע נאצל- למשל, אני מספר על אחות במחלקה האונקולוגית בהדסה, שראתה שבכל פעם שמגיעים למנהל המחלקה קרובי משפחה של חולים סופניים, הוא אומר להם ‘אני מציע שתתקשרו אליי הביתה כי כאן אני לא יכול לדבר’ ואז מתברר לאותה אחות שהרופא גובה על כל שיחת טלפון המון כסף וזה מאד מקומם אותה. היא מתקשרת אליי ומביאה לי רשימה של קרובי משפחה של חולים ואני נפגש עם אותם אנשים, שמספרים לי שהוא באמת גובה מהם על כל שיחה כסף. זה היה אחד התחקירים הראשונים שלי והביא לכך שמנהל המחלקה הודח. לזה אני קורא “מניע נאצל”.
הריאיון הראשון של נתניהו בלשכת ראש הממשלה
ואם נדבר על מניעים לא נאצלים, אתה מספר בספר למשל על מקרה בו בנימין נתניהו מבטיח לך סקופ בתמורה לכותרת ראשית בעיתון
“כן, זה נגע למשא ומתן עם סוריה, הוא היה יו”ר האופוזיציה וחשף על במת הכנסת מסמך סודי ביותר, שכתב תת אלוף צבי שטאובר, המסמך עסק במשא ומתן שניהל רבין עם הסורים. באותו ערב נתניהו עשה מאמץ שאפרסם את המסמך הזה כולו, בתנאי שאתחייב שזו תהיה כותרת ראשית ולא הסכמתי לכך. אגב, נתניהו היום נגד החזרת רמת הגולן אבל בספר אני מספר על פעמיים שהוא ניהל משא ומתן מפורט על החזרת הגולן- בהתחלה עם חאפז אסד ואחר כך עם בשאר אסד. הצגתי את אחד המסמכים הללו לדובר שלו, אופיר אקוניס וביקשתי תגובה. אקוניס סיפר לנתניהו שיש לשיפר את המסמך על מה שהציע לאסד ונתניהו אמר לו- ‘לא משנה מה יש לו אתה תכחיש’”.
הסיפור הזה מזכיר את הסיקור החיובי בתיק 2000 בו מואשם בין היתר גם המו”ל שלך נוני מוזס ובכל זאת אתה מודה לו בתחילת ספרך
“אני מודה לו ואני חושב שמה שהוא עושה זה נלחם על חופש העיתונות, הוא נלחם על המשך פרנסתם של אלפי משפחות ובעיקר נלחם כדי להעניק לישראלים את האפשרות לקבל שלל דעות ומה שקרה לו עם נתניהו זה היה במסגרת הניסיונות שלו לסייע ולהציל את ידיעות אחרונות”.
מורים לחיים
קשה להבחין בכך בשל העברית המדויקת והרהוטה שבפיו, אך שמעון שיפר נולד בהונגריה ב1947 ועלה לארץ בגיל עשר. בארץ הוא הכיר את רחלה לה היה נשוי עד שנפטרה לפני כשלוש שנים ולזוג נולדו שני ילדים וארבעה נכדים. לעיתונות הוא הגיע דרך המחנכת שלו בחטיבת הביניים “בכיתה ח’ המחנכת שלי בביה”ס האזורי של מושב שפיר בדרום, טובה אילן, שלימים נעשתה גם חברת כנסת, הציעה לי ומינתה אותי להיות עורך עיתון בית הספר, היא אמרה אתה סקרן ויש לך את התכונות המתאימות. היא בעצם עיצבה את עולמי ובגללה נכנסתי בהמשך לעיתונות ועל זה נאמר- מורה לחיים.
מורה נוסף ששיפר מציין בשיחתנו הוא המורה שלו בישיבה התיכונית אור עציון “במשך שנתיים- שלוש המחנך שלי היה הרב חיים דרוקמן, מחנך נערץ והוא שמר איתי ועם משפחתי על קשר כל השנים, עד כדי כך שכשלפני שלוש שנים כשרעייתי המנוחה רחלה נפטרה, הוא הגיע לשבעה. אני חוויתי ממנו ואיתו חוויות עמוקות מאד, כשהורדתי את הכיפה שאלתי את עצמי- איך יגיב המחנך שלי כשהוא יראה אותי. יום אחד אני עומד בצומת מסמיה, הייתי אז במילואים, עוצר טנדר ואני רואה את הרב דרוקמן שקורא לי ‘תעלה תעלה’. הוא לא העיר שום הערה, הוא קיבל אותי כמו שאני”.
סיפרת שהמחנכת שלך טובה אילן, מינתה אותך לעורך עיתון בית הספר בגלל שהיא זיהתה בך את התכונות המתאימות לכך. מה הן בעינייך אותן תכונות שחשוב שתהינה לעיתונאי?
"יש שלוש תכונות שחשובות- סקרנות אין קץ, הרצון והיכולת להטיל ספק והתכונה הנוספת שנדרשת לעיתונאי זה הרצון לתקן עיוותים ועוולות".
לאחר 45 שנות קריירה עיתונאית, אילו עצות יש לך למי שמתחיל באחת שכזו?
"אם את או אתה רוצים להגיע לתקשורת, אל תירתעו מהכישלון ומהדרך כי הדרך הזו, היום יותר מפעם, מאד קשה. קשה להשתלב בתקשורת אבל מי שבאמת רוצה את זה, שלא יירתע”.
אתה חוגג 74 באותו שבוע שמדינת ישראל חוגגת 73 אולי נסיים בברכה משותפת למדינה ולעצמך
"אני לא מברך את עצמי, אברך רק את הזולת, באמצעות משפט מהמקורות "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּך כָּל יְמֵי חַיָּיך" וגם בהמשך המשפט "וְישַׁבְת בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים" כל אחד במקום שלו.
