יהדות עכשיו

מר סקופ

הוא חתום על כמה מהחשיפות הגדולות בישראל כמו פרשת “איראנגייט” שטלטלה את ישראל ואת ארה”ב, או על חשיפת החלטתו של הנשיא רייגן לשלוח לביירות חיילי מארינס בכדי לסיים את המלחמה בלבנון, חשיפה שבעקבותיה התקשר אליו ראש הממשלה מנחם בגין ואמר לו “מר שיפר, אתה מוכן למכור את אמא שלך עבור סקופ”.

עיתונאי שמעון שיפר

רגע לפני יום הולדתו ה-74, העיתונאי שמעון שיפר מוציא ספר חדש ומסכם ארבעים וחמש שנים של עיתונות.

לא עובר הרבה זמן מתחילת פגישתנו ושיפר ניגש לארון בחדר העבודה שלו ומוציא מקלסר עב כרס, נייר טואלט ורוד בן כמה עשרות שנים. הכתב מעט דהוי אך עדיין ניתן לקרוא בבירור את המילים שכתובות עליו. “הייתי במסיבה אצל בכיר במשרד החוץ” הוא מספר בעודו מחזיק את נייר הטואלט “והוא אמר ‘יש לי בשבילך מסמכים סודיים ביותר- תעתיק אותם’. לא היה לי נייר, אז נכנסתי לשירותים והעתקתי את המברקים, באחד מהם, שהיה מיועד לעיניו של ראש הממשלה בגין, הציע לו שגריר ישראל בארה”ב משה ארנס, שיודיע על כך שישראל מוכנה להקפיא את בניית ההתנחלויות לתקופה מסוימת וזה יגרום לכך שהמלך חוסיין יצטרף למשא ומתן עם ישראל.
לאחר הפרסום שלי, ארנס דרש לפטר אותי מקול ישראל ואמר כי הוא מוכן לחזור בו מדרישתו אם אראה שיש לי באמת את המברקים, הבעיה שאת ההעתק שהיה לי לא יכולתי להראות לו…”.
המון כסף היו מוכנים לשלם חובבי היסטוריה שכמותי בשביל לנבור בארכיון האישי של שמעון שיפר. חוץ מנייר הטואלט המדובר, נמצאים פה מסמכים נוספים מארבעים וחמש שנים בהן עבד ככתב וכפרשן מדיני ברשות השידור וב”ידיעות אחרונות”. כעת חלק מארכיון זה הופך מאישי לציבורי בספרו החדש “לעיניך בלבד”.

לעיתונות הוא הגיע דרך המחנכת שלו בחטיבת הביניים “בכיתה ח’ המחנכת שלי בביה”ס האזורי של מושב שפיר בדרום, טובה אילן, שלימים נעשתה גם חברת כנסת, מינתה אותי להיות עורך עיתון בית הספר.

כאשר שיפר מחזיר את הקלסר למקומו בחדר העבודה אני רואה שאת קירות החדר מעטרות תמונות עם מנהיגי העולם ואני מבקש סיור מודרך. “זו תמונה עם ראש הממשלה אריאל שרון בביקור בבסיס של חטיבת כפיר” שיפר מצביע על אחת התמונות “הייתי מאד קרוב לשרון, מיום מותה של אשתו לילי, נהגנו לדבר כל ערב ולסכם את היום. אני זוכר את הלילה של הארבעה בינואר, התקשרתי ללשכת ראש הממשלה ב21:00 ושמעתי שיש רחש גדול בלשכה, הם אמרו שהם לא יכולים לדבר עכשיו ואז התברר לי שזו ההתמוטטות הראשונה שלו”.
משם אנחנו ממשיכים לתמונה בה נראה שיפר כשהוא מראיין את מנחם בגין והוא מספר על כך שהיה הראשון שראיין אותו לאחר הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. 

“זה היה ריאיון שנמשך יותר משעה ואני מספר בספר על היום ההוא של אחרי הפצצת הכור” אומר שיפר. “זה היה בחג השבועות, העמסתי את המשפחה שלי על הפורד פיאסטה הקטנה ונסענו לאימי במושב שפיר שבדרום. באותו הבוקר בשעה תשע וחצי התקשר יועץ התקשורת של בגין, אורי פורת, לחדר חדשות וביקש להעביר ידיעה מאד חשובה עם ערך בין לאומי. אמר לו ראש הדסק משה נגבי ‘אנחנו לא מקבלים הודעות מדוברים אלא רק מהכתב המדיני שמעון שיפר’.

פורת אמר לו שהם לא מוצאים אותי וכשבגין פתח את הרדיו בשעה עשר ולא שמע דבר, הוא התקשר לאחיינו עמנואל הלפרין שהיה מנהל חטיבת החדשות בקול ישראל ואמר לו שלא מוצאים את שיפר אבל יש כאן ידיעה חשובה- על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק! וכך רק בשעה אחת עשרה שודרה לראשונה הידיעה. שמעתי אותה במושב והעמסתי את אשתי רחלה ז”ל והילדים, נסענו לירושלים ונפגשתי עם בגין לריאיון.

בריאיון, בגין אמר שהיה ויכוח בקבינט על האם נודה או לא נודה בהפצצה והוא אמר ‘אנחנו לא באנו כגנבים בלילה, אנחנו נודיע לעולם שעשינו את זה’”.

הסיור מתקדם ואיתו הסיפורים המרתקים של שיפר, אם זה על תמונותיו עם יצחק רבין ומשה דיין ואם זה על תמונתו עם נתניהו מהריאיון הראשון שהעניק ב96 כשנכנס ללשכת ראש הממשלה. כשאנחנו מגיעים לתמונה עם שמיר, הוא מחייך ומספר בהומור “זו תמונה עם ראש הממשלה יצחק שמיר בה אנחנו מצולמים באחד ממלונות הנופש של צ’אושסקו נשיא רומניה. אחד הדברים המעניינים שאתה לומד על מנהיגים ממזרח אירופה של פעם, זה שבתמונות הם תמיד נראים גדולים ובמקרה של צ’אושסקו זו הפעם הראשונה ששמיר היה גבוה ממנו…”. 

מלבד ראשי ממשלות ישראלים, על הקיר נמצאות גם תמונות מראיונות שערך שיפר עם מנהיגים מהעולם. “זו תמונה מהריאיון היחיד שנשיא צרפת ז’אק שיראק העניק לעיתונאי ישראלי” הוא מצביע על אחת מהן ואז על תמונות נוספות. “כאן יש תמונה עם יורש העצר המרוקאי, זה צילום עם המלך חוסיין כשהתבקשתי ללוותו ביום הלוויה של יצחק רבין ופה יש תמונה שלי ושל עמיתי נחום ברנע, מראיינים את הנשיא האמריקאי ג’ורג’ וו’ בוש”.  כמו בספרו, כך גם בסיור שעורך לי שיפר בחדר העבודה שלו, הוא מטבל את סיפוריו באנקדוטות שגורמות לי לרצות לשמוע עוד ולקנא בו, בו-זמנית. 

“יש כאן ריאיון עם שר החוץ היפני ב1991 שבו במשך כל הריאיון נפלה על השר תרדמה כבדה” אומר שיפר ומחייך. “מה שקרה זה שאני הייתי קורא את השאלה והעוזר שלו היה משיב. אחרי שהסתיים הריאיון, יצאתי החוצה והשלכתי אותו לפח”.

איך סקופ נולד
הספר “לעיניך בלבד” הינו ספרו השלישי של העיתונאי שמעון שיפר, כאשר ספרו הראשון “כדור של”ג” עסק ברקע למלחמת לבנון הראשונה וספרו השני “המתריע” פורסם אך לפני שנה וחצי והוא מבוסס על שנתיים של שיחות אותן קיים שיפר עם האלוף במילואים עמוס גלעד, שיחות בהן דנו בכישלונות המודיעין הישראלי.
עברה רק שנה וחצי מפרסום ספרך הקודם, האם הקורונה היוותה זרז לפרסום ספר חדש בזמן קצר יחסית?
"כן, מבחינתי אני מברך את המגפה, כי בתקופת הסגר הראשון במשך ארבעה חודשים, פתחתי את יומי בריצה בים ומ8 וחצי בבוקר ישבתי על הארכיון שלי וכתבתי את הספר. תודה למגפה!”.

ריאיון עם הנשיא בוש ב2008 יחד עם נחום ברנע


איך היית מתאר את הספר החדש?
“הספר הזה נותן לקורא ולקוראת מדריך כיצד לקרוא ידיעות, מאיפה סיפורים נולדים ואני משתף את הקוראים שלי בסיפור שמאחורי הסיפור של כל סיפור”.
כאמור, הספר “לעיניך בלבד” מפנה זרקור למקצוע העיתונות וחושף את העבודה מאחורי הקלעים. בספר לוקח שיפר את הקורא למסע מרתק בהיסטוריה של חצי המאה האחרונה דרך הסיפורים והחשיפות שלו, אשר לא רק שסיקרו את ההיסטוריה אלא שבמידה לא מועטה גם עיצבו אותה.

אז בתור אחד ה”סקופיונרים” הגדולים, כיצד נוצר סקופ? מאיפה מגיעה ידיעה?
“אני מקדיש פרק בספר למניעים להדלפות ויש הדלפות שמקורן במניע נאצל- למשל, אני מספר על אחות במחלקה האונקולוגית בהדסה, שראתה שבכל פעם שמגיעים למנהל המחלקה קרובי משפחה של חולים סופניים, הוא אומר להם ‘אני מציע שתתקשרו אליי הביתה כי כאן אני לא יכול לדבר’ ואז מתברר לאותה אחות שהרופא גובה על כל שיחת טלפון המון כסף וזה מאד מקומם אותה. היא מתקשרת אליי ומביאה לי רשימה של קרובי משפחה של חולים ואני נפגש עם אותם אנשים, שמספרים לי שהוא באמת גובה מהם על כל שיחה כסף. זה היה אחד התחקירים הראשונים שלי והביא לכך שמנהל המחלקה הודח. לזה אני קורא “מניע נאצל”.

הריאיון הראשון של נתניהו בלשכת ראש הממשלה

ואם נדבר על מניעים לא נאצלים, אתה מספר בספר למשל על מקרה בו בנימין נתניהו מבטיח לך סקופ בתמורה לכותרת ראשית בעיתון
“כן, זה נגע למשא ומתן עם סוריה, הוא היה יו”ר האופוזיציה וחשף על במת הכנסת מסמך סודי ביותר, שכתב תת אלוף צבי שטאובר, המסמך עסק במשא ומתן שניהל רבין עם הסורים. באותו ערב נתניהו עשה מאמץ שאפרסם את המסמך הזה כולו, בתנאי שאתחייב שזו תהיה כותרת ראשית ולא הסכמתי לכך. אגב, נתניהו היום נגד החזרת רמת הגולן אבל בספר אני מספר על פעמיים שהוא ניהל משא ומתן מפורט על החזרת הגולן- בהתחלה עם חאפז אסד ואחר כך עם בשאר אסד. הצגתי את אחד המסמכים הללו לדובר שלו, אופיר אקוניס וביקשתי תגובה. אקוניס סיפר לנתניהו שיש לשיפר את המסמך על מה שהציע לאסד ונתניהו אמר לו- ‘לא משנה מה יש לו אתה תכחיש’”.
הסיפור הזה מזכיר את הסיקור החיובי בתיק 2000 בו מואשם בין היתר גם המו”ל שלך נוני מוזס ובכל זאת אתה מודה לו בתחילת ספרך
“אני מודה לו ואני חושב שמה שהוא עושה זה נלחם על חופש העיתונות, הוא נלחם על המשך פרנסתם של אלפי משפחות ובעיקר נלחם כדי להעניק לישראלים את האפשרות לקבל שלל דעות ומה שקרה לו עם נתניהו זה היה במסגרת הניסיונות שלו לסייע ולהציל את ידיעות אחרונות”.

מורים לחיים

קשה להבחין בכך בשל העברית המדויקת והרהוטה שבפיו, אך שמעון שיפר נולד בהונגריה ב1947 ועלה לארץ בגיל עשר. בארץ הוא הכיר את רחלה לה היה נשוי עד שנפטרה לפני כשלוש שנים ולזוג נולדו שני ילדים וארבעה נכדים. לעיתונות הוא הגיע דרך המחנכת שלו בחטיבת הביניים “בכיתה ח’ המחנכת שלי בביה”ס האזורי של מושב שפיר בדרום, טובה אילן, שלימים נעשתה גם חברת כנסת, הציעה לי ומינתה אותי להיות עורך עיתון בית הספר, היא אמרה אתה סקרן ויש לך את התכונות המתאימות. היא בעצם עיצבה את עולמי ובגללה נכנסתי בהמשך לעיתונות ועל זה נאמר- מורה לחיים. 

מורה נוסף ששיפר מציין בשיחתנו הוא המורה שלו בישיבה התיכונית אור עציון “במשך שנתיים- שלוש המחנך שלי היה הרב חיים דרוקמן, מחנך נערץ והוא שמר איתי ועם משפחתי על קשר כל השנים, עד כדי כך שכשלפני שלוש שנים כשרעייתי המנוחה רחלה נפטרה, הוא הגיע לשבעה. אני חוויתי ממנו ואיתו חוויות עמוקות מאד, כשהורדתי את הכיפה שאלתי את עצמי- איך יגיב המחנך שלי כשהוא יראה אותי. יום אחד אני עומד בצומת מסמיה, הייתי אז במילואים, עוצר טנדר ואני רואה את הרב דרוקמן שקורא לי ‘תעלה תעלה’. הוא לא העיר שום הערה, הוא קיבל אותי כמו שאני”. 

סיפרת שהמחנכת שלך טובה אילן, מינתה אותך לעורך עיתון בית הספר בגלל שהיא זיהתה בך את התכונות המתאימות לכך. מה הן בעינייך אותן תכונות שחשוב שתהינה לעיתונאי?

"יש שלוש תכונות שחשובות- סקרנות אין קץ, הרצון והיכולת להטיל ספק והתכונה הנוספת שנדרשת לעיתונאי זה הרצון לתקן עיוותים ועוולות".

לאחר 45 שנות קריירה עיתונאית, אילו עצות יש לך למי שמתחיל באחת שכזו?

"אם את או אתה רוצים להגיע לתקשורת, אל תירתעו מהכישלון ומהדרך כי הדרך הזו, היום יותר מפעם, מאד קשה. קשה להשתלב בתקשורת אבל מי שבאמת רוצה את זה, שלא יירתע”.

אתה חוגג 74 באותו שבוע שמדינת ישראל חוגגת 73 אולי נסיים בברכה משותפת למדינה ולעצמך

"אני לא מברך את עצמי, אברך רק את הזולת, באמצעות משפט מהמקורות "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּך כָּל יְמֵי חַיָּיך" וגם בהמשך המשפט "וְישַׁבְת בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים" כל אחד במקום שלו.

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…