יהדות עכשיו

מר סקופ

הוא חתום על כמה מהחשיפות הגדולות בישראל כמו פרשת “איראנגייט” שטלטלה את ישראל ואת ארה”ב, או על חשיפת החלטתו של הנשיא רייגן לשלוח לביירות חיילי מארינס בכדי לסיים את המלחמה בלבנון, חשיפה שבעקבותיה התקשר אליו ראש הממשלה מנחם בגין ואמר לו “מר שיפר, אתה מוכן למכור את אמא שלך עבור סקופ”.

עיתונאי שמעון שיפר

רגע לפני יום הולדתו ה-74, העיתונאי שמעון שיפר מוציא ספר חדש ומסכם ארבעים וחמש שנים של עיתונות.

לא עובר הרבה זמן מתחילת פגישתנו ושיפר ניגש לארון בחדר העבודה שלו ומוציא מקלסר עב כרס, נייר טואלט ורוד בן כמה עשרות שנים. הכתב מעט דהוי אך עדיין ניתן לקרוא בבירור את המילים שכתובות עליו. “הייתי במסיבה אצל בכיר במשרד החוץ” הוא מספר בעודו מחזיק את נייר הטואלט “והוא אמר ‘יש לי בשבילך מסמכים סודיים ביותר- תעתיק אותם’. לא היה לי נייר, אז נכנסתי לשירותים והעתקתי את המברקים, באחד מהם, שהיה מיועד לעיניו של ראש הממשלה בגין, הציע לו שגריר ישראל בארה”ב משה ארנס, שיודיע על כך שישראל מוכנה להקפיא את בניית ההתנחלויות לתקופה מסוימת וזה יגרום לכך שהמלך חוסיין יצטרף למשא ומתן עם ישראל.
לאחר הפרסום שלי, ארנס דרש לפטר אותי מקול ישראל ואמר כי הוא מוכן לחזור בו מדרישתו אם אראה שיש לי באמת את המברקים, הבעיה שאת ההעתק שהיה לי לא יכולתי להראות לו…”.
המון כסף היו מוכנים לשלם חובבי היסטוריה שכמותי בשביל לנבור בארכיון האישי של שמעון שיפר. חוץ מנייר הטואלט המדובר, נמצאים פה מסמכים נוספים מארבעים וחמש שנים בהן עבד ככתב וכפרשן מדיני ברשות השידור וב”ידיעות אחרונות”. כעת חלק מארכיון זה הופך מאישי לציבורי בספרו החדש “לעיניך בלבד”.

לעיתונות הוא הגיע דרך המחנכת שלו בחטיבת הביניים “בכיתה ח’ המחנכת שלי בביה”ס האזורי של מושב שפיר בדרום, טובה אילן, שלימים נעשתה גם חברת כנסת, מינתה אותי להיות עורך עיתון בית הספר.

כאשר שיפר מחזיר את הקלסר למקומו בחדר העבודה אני רואה שאת קירות החדר מעטרות תמונות עם מנהיגי העולם ואני מבקש סיור מודרך. “זו תמונה עם ראש הממשלה אריאל שרון בביקור בבסיס של חטיבת כפיר” שיפר מצביע על אחת התמונות “הייתי מאד קרוב לשרון, מיום מותה של אשתו לילי, נהגנו לדבר כל ערב ולסכם את היום. אני זוכר את הלילה של הארבעה בינואר, התקשרתי ללשכת ראש הממשלה ב21:00 ושמעתי שיש רחש גדול בלשכה, הם אמרו שהם לא יכולים לדבר עכשיו ואז התברר לי שזו ההתמוטטות הראשונה שלו”.
משם אנחנו ממשיכים לתמונה בה נראה שיפר כשהוא מראיין את מנחם בגין והוא מספר על כך שהיה הראשון שראיין אותו לאחר הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. 

“זה היה ריאיון שנמשך יותר משעה ואני מספר בספר על היום ההוא של אחרי הפצצת הכור” אומר שיפר. “זה היה בחג השבועות, העמסתי את המשפחה שלי על הפורד פיאסטה הקטנה ונסענו לאימי במושב שפיר שבדרום. באותו הבוקר בשעה תשע וחצי התקשר יועץ התקשורת של בגין, אורי פורת, לחדר חדשות וביקש להעביר ידיעה מאד חשובה עם ערך בין לאומי. אמר לו ראש הדסק משה נגבי ‘אנחנו לא מקבלים הודעות מדוברים אלא רק מהכתב המדיני שמעון שיפר’.

פורת אמר לו שהם לא מוצאים אותי וכשבגין פתח את הרדיו בשעה עשר ולא שמע דבר, הוא התקשר לאחיינו עמנואל הלפרין שהיה מנהל חטיבת החדשות בקול ישראל ואמר לו שלא מוצאים את שיפר אבל יש כאן ידיעה חשובה- על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק! וכך רק בשעה אחת עשרה שודרה לראשונה הידיעה. שמעתי אותה במושב והעמסתי את אשתי רחלה ז”ל והילדים, נסענו לירושלים ונפגשתי עם בגין לריאיון.

בריאיון, בגין אמר שהיה ויכוח בקבינט על האם נודה או לא נודה בהפצצה והוא אמר ‘אנחנו לא באנו כגנבים בלילה, אנחנו נודיע לעולם שעשינו את זה’”.

הסיור מתקדם ואיתו הסיפורים המרתקים של שיפר, אם זה על תמונותיו עם יצחק רבין ומשה דיין ואם זה על תמונתו עם נתניהו מהריאיון הראשון שהעניק ב96 כשנכנס ללשכת ראש הממשלה. כשאנחנו מגיעים לתמונה עם שמיר, הוא מחייך ומספר בהומור “זו תמונה עם ראש הממשלה יצחק שמיר בה אנחנו מצולמים באחד ממלונות הנופש של צ’אושסקו נשיא רומניה. אחד הדברים המעניינים שאתה לומד על מנהיגים ממזרח אירופה של פעם, זה שבתמונות הם תמיד נראים גדולים ובמקרה של צ’אושסקו זו הפעם הראשונה ששמיר היה גבוה ממנו…”. 

מלבד ראשי ממשלות ישראלים, על הקיר נמצאות גם תמונות מראיונות שערך שיפר עם מנהיגים מהעולם. “זו תמונה מהריאיון היחיד שנשיא צרפת ז’אק שיראק העניק לעיתונאי ישראלי” הוא מצביע על אחת מהן ואז על תמונות נוספות. “כאן יש תמונה עם יורש העצר המרוקאי, זה צילום עם המלך חוסיין כשהתבקשתי ללוותו ביום הלוויה של יצחק רבין ופה יש תמונה שלי ושל עמיתי נחום ברנע, מראיינים את הנשיא האמריקאי ג’ורג’ וו’ בוש”.  כמו בספרו, כך גם בסיור שעורך לי שיפר בחדר העבודה שלו, הוא מטבל את סיפוריו באנקדוטות שגורמות לי לרצות לשמוע עוד ולקנא בו, בו-זמנית. 

“יש כאן ריאיון עם שר החוץ היפני ב1991 שבו במשך כל הריאיון נפלה על השר תרדמה כבדה” אומר שיפר ומחייך. “מה שקרה זה שאני הייתי קורא את השאלה והעוזר שלו היה משיב. אחרי שהסתיים הריאיון, יצאתי החוצה והשלכתי אותו לפח”.

איך סקופ נולד
הספר “לעיניך בלבד” הינו ספרו השלישי של העיתונאי שמעון שיפר, כאשר ספרו הראשון “כדור של”ג” עסק ברקע למלחמת לבנון הראשונה וספרו השני “המתריע” פורסם אך לפני שנה וחצי והוא מבוסס על שנתיים של שיחות אותן קיים שיפר עם האלוף במילואים עמוס גלעד, שיחות בהן דנו בכישלונות המודיעין הישראלי.
עברה רק שנה וחצי מפרסום ספרך הקודם, האם הקורונה היוותה זרז לפרסום ספר חדש בזמן קצר יחסית?
"כן, מבחינתי אני מברך את המגפה, כי בתקופת הסגר הראשון במשך ארבעה חודשים, פתחתי את יומי בריצה בים ומ8 וחצי בבוקר ישבתי על הארכיון שלי וכתבתי את הספר. תודה למגפה!”.

ריאיון עם הנשיא בוש ב2008 יחד עם נחום ברנע


איך היית מתאר את הספר החדש?
“הספר הזה נותן לקורא ולקוראת מדריך כיצד לקרוא ידיעות, מאיפה סיפורים נולדים ואני משתף את הקוראים שלי בסיפור שמאחורי הסיפור של כל סיפור”.
כאמור, הספר “לעיניך בלבד” מפנה זרקור למקצוע העיתונות וחושף את העבודה מאחורי הקלעים. בספר לוקח שיפר את הקורא למסע מרתק בהיסטוריה של חצי המאה האחרונה דרך הסיפורים והחשיפות שלו, אשר לא רק שסיקרו את ההיסטוריה אלא שבמידה לא מועטה גם עיצבו אותה.

אז בתור אחד ה”סקופיונרים” הגדולים, כיצד נוצר סקופ? מאיפה מגיעה ידיעה?
“אני מקדיש פרק בספר למניעים להדלפות ויש הדלפות שמקורן במניע נאצל- למשל, אני מספר על אחות במחלקה האונקולוגית בהדסה, שראתה שבכל פעם שמגיעים למנהל המחלקה קרובי משפחה של חולים סופניים, הוא אומר להם ‘אני מציע שתתקשרו אליי הביתה כי כאן אני לא יכול לדבר’ ואז מתברר לאותה אחות שהרופא גובה על כל שיחת טלפון המון כסף וזה מאד מקומם אותה. היא מתקשרת אליי ומביאה לי רשימה של קרובי משפחה של חולים ואני נפגש עם אותם אנשים, שמספרים לי שהוא באמת גובה מהם על כל שיחה כסף. זה היה אחד התחקירים הראשונים שלי והביא לכך שמנהל המחלקה הודח. לזה אני קורא “מניע נאצל”.

הריאיון הראשון של נתניהו בלשכת ראש הממשלה

ואם נדבר על מניעים לא נאצלים, אתה מספר בספר למשל על מקרה בו בנימין נתניהו מבטיח לך סקופ בתמורה לכותרת ראשית בעיתון
“כן, זה נגע למשא ומתן עם סוריה, הוא היה יו”ר האופוזיציה וחשף על במת הכנסת מסמך סודי ביותר, שכתב תת אלוף צבי שטאובר, המסמך עסק במשא ומתן שניהל רבין עם הסורים. באותו ערב נתניהו עשה מאמץ שאפרסם את המסמך הזה כולו, בתנאי שאתחייב שזו תהיה כותרת ראשית ולא הסכמתי לכך. אגב, נתניהו היום נגד החזרת רמת הגולן אבל בספר אני מספר על פעמיים שהוא ניהל משא ומתן מפורט על החזרת הגולן- בהתחלה עם חאפז אסד ואחר כך עם בשאר אסד. הצגתי את אחד המסמכים הללו לדובר שלו, אופיר אקוניס וביקשתי תגובה. אקוניס סיפר לנתניהו שיש לשיפר את המסמך על מה שהציע לאסד ונתניהו אמר לו- ‘לא משנה מה יש לו אתה תכחיש’”.
הסיפור הזה מזכיר את הסיקור החיובי בתיק 2000 בו מואשם בין היתר גם המו”ל שלך נוני מוזס ובכל זאת אתה מודה לו בתחילת ספרך
“אני מודה לו ואני חושב שמה שהוא עושה זה נלחם על חופש העיתונות, הוא נלחם על המשך פרנסתם של אלפי משפחות ובעיקר נלחם כדי להעניק לישראלים את האפשרות לקבל שלל דעות ומה שקרה לו עם נתניהו זה היה במסגרת הניסיונות שלו לסייע ולהציל את ידיעות אחרונות”.

מורים לחיים

קשה להבחין בכך בשל העברית המדויקת והרהוטה שבפיו, אך שמעון שיפר נולד בהונגריה ב1947 ועלה לארץ בגיל עשר. בארץ הוא הכיר את רחלה לה היה נשוי עד שנפטרה לפני כשלוש שנים ולזוג נולדו שני ילדים וארבעה נכדים. לעיתונות הוא הגיע דרך המחנכת שלו בחטיבת הביניים “בכיתה ח’ המחנכת שלי בביה”ס האזורי של מושב שפיר בדרום, טובה אילן, שלימים נעשתה גם חברת כנסת, הציעה לי ומינתה אותי להיות עורך עיתון בית הספר, היא אמרה אתה סקרן ויש לך את התכונות המתאימות. היא בעצם עיצבה את עולמי ובגללה נכנסתי בהמשך לעיתונות ועל זה נאמר- מורה לחיים. 

מורה נוסף ששיפר מציין בשיחתנו הוא המורה שלו בישיבה התיכונית אור עציון “במשך שנתיים- שלוש המחנך שלי היה הרב חיים דרוקמן, מחנך נערץ והוא שמר איתי ועם משפחתי על קשר כל השנים, עד כדי כך שכשלפני שלוש שנים כשרעייתי המנוחה רחלה נפטרה, הוא הגיע לשבעה. אני חוויתי ממנו ואיתו חוויות עמוקות מאד, כשהורדתי את הכיפה שאלתי את עצמי- איך יגיב המחנך שלי כשהוא יראה אותי. יום אחד אני עומד בצומת מסמיה, הייתי אז במילואים, עוצר טנדר ואני רואה את הרב דרוקמן שקורא לי ‘תעלה תעלה’. הוא לא העיר שום הערה, הוא קיבל אותי כמו שאני”. 

סיפרת שהמחנכת שלך טובה אילן, מינתה אותך לעורך עיתון בית הספר בגלל שהיא זיהתה בך את התכונות המתאימות לכך. מה הן בעינייך אותן תכונות שחשוב שתהינה לעיתונאי?

"יש שלוש תכונות שחשובות- סקרנות אין קץ, הרצון והיכולת להטיל ספק והתכונה הנוספת שנדרשת לעיתונאי זה הרצון לתקן עיוותים ועוולות".

לאחר 45 שנות קריירה עיתונאית, אילו עצות יש לך למי שמתחיל באחת שכזו?

"אם את או אתה רוצים להגיע לתקשורת, אל תירתעו מהכישלון ומהדרך כי הדרך הזו, היום יותר מפעם, מאד קשה. קשה להשתלב בתקשורת אבל מי שבאמת רוצה את זה, שלא יירתע”.

אתה חוגג 74 באותו שבוע שמדינת ישראל חוגגת 73 אולי נסיים בברכה משותפת למדינה ולעצמך

"אני לא מברך את עצמי, אברך רק את הזולת, באמצעות משפט מהמקורות "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּך כָּל יְמֵי חַיָּיך" וגם בהמשך המשפט "וְישַׁבְת בְּבֵית יְהוָה לְאֹרֶךְ יָמִים" כל אחד במקום שלו.

עוד במדור זה

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

מה עושים כשהפגיעה היא כל כך כואבת ועמוקה ומגיעה מאדם שקרוב אלינו? "החיים מלאים במהמורות, משברים ונפילות, ואני מדבר אפילו על הדברים הקטנים של חיי היום יום, עם הילדים, בעבודה, ובזוגיות", אומר הרב נעם שפירא, מנהל מכללת 'תורת הנפש'. "האתגר שלנו הוא ללמוד לעמוד בתוך הקשיים ולצמוח מתוך המשבר. להבין שהחיסרון הוא למעשה מראה שהקב"ה מציב לנו מול הפנים כדי שנמצא את הייעוד שלנו. תורת הנפש מלמדת אותנו להסתכל על המציאות ולהבין שהקדוש ברוך הוא בעצמו זימן לנו את הפגיעה דרך אותו שליח. הפגיעה היא נגיעה של ה' בנו. והפוגע? זה חשבון שלו עם הקדוש ברוך הוא".
אז איך מצליחים לעשות שינוי אמיתי, ולא רק לקבל על עצמנו 'קבלות', או הבטחות, שנזכר בהן בתחילת השנה הבאה. זה אפשרי?
"הכל מתחיל ונגמר בנפש שלנו. הסבלנות שלנו לילדים, הזיכרונות שלנו מול ההורים, החרדות, הנפילות וההצלחות. לפני יום כיפור זה הזמן לחדש את הקשר עם המשפחה והקב"ה, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לעשות זאת. הנפש היא שמניעה אותנו וברגע שנבין אותה נוכל לשלוט במצבי הרוח שלנו. אחד הכלים החזקים שלימד אותנו הבעש"ט שהביא את 'תורת הנפש' לעולם, זו ה'הכנעה' – לקבל את עצמי כמו שאני.
"כשאנחנו מגיעים ממקום של הכנעה, של לקבל את עצמנו קודם כל, אנחנו חייבים לסלוח כדי לנקות מעצמנו את הכאב, אנחנו לא מתעלמים מהפוגע, מהפגיעה, או מהכאב, אנחנו מסתכלים על הפגיעות הזו בעיניים, ומבינים שלסלוח זו הזדמנות לתת צ'אנס למשהו חדש שיקרה אצלנו בנפש ובמערכת היחסים שלנו עם אחרים", אומר הרב שפירא.
מכללת 'תורת הנפש' הוקמה לפני 17 שנים על ידי תלמידי הרב יצחק גינזבורג, ומאז בכל שנה מאות תלמידים מתמקצעים בפיתוח הבנת הנפש והדרכים לתקן ולשפר את איכות החיים דרכה. תכנית הלימודים במכללת תורת הנפש המתחילה מיד אחרי החגים, מקיפה ונוגעת בכל חלק בחיים, זוגיות, חינוך ילדים, מערכות יחסים, אבל בעיקר מתעסקת בלהבין את הנפש שלנו, ממנה מתחיל ונגמר הכל. לקבלת פרטים והרשמה: 02-5662323 או חפשו בגוגל 'מכללת תורת הנפש'. ■

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

בתאריך עשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים, מצור שהוביל לכיבוש העיר ולחורבן בית המקדש הראשון. בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, ו׳ – י׳ בטבת בתוכם. ירושלים המשיכה להדהד בלבבות בני ישראל בגלות, געגועים שבאים לידי ביטוי עד היום, ובמאה השנים האחרונות ניתן לראות את חשיבותה של ירושלים – דווקא באמצעות הדואר.
בולים, מעטפות, גלויות והזמנות – האוסף המרשים של בני קלינר טומן בחובו עולם שלם הנוגע לירושלים, שלא רבים מכירים. הגלויה הישנה ביותר הקשורה לירושלים שקלינר מחזיק הינה בת 100 שנה, והוא ממשיך לקבל – ולשמור – הזמנות לאירועים עד היום.
קלינר, ירושלמי בן 83, מתגורר מול עמק המצלבה, ומחלון סלונו ישנה תצפית ישירה אל הכנסת. הוא פותח בפנינו את אלבומיו וקלסריו, בהם הוא שומר את אוספיו המיוחדים. קלינר אוסף דברי דואר הקשורים לירושלים, לבתי כנסת ולדפוס – מכל רחבי העולם. אפשר להתבונן באוספים ולשמוע את סיפוריו במשך שעות, אולם בפעם בחרנו להתמקד בקשר לירושלים.
קלינר, החל לאסוף בולים בגיל צעיר – סביב בר המצווה שלו. מאז הוא מניח את ידיו על כל פריט דואר מעניין שהוא יכול, כולל מעטפות בחירה של נשיאים, מכתבים, חתימות ועוד. קלינר מספר שהוא דור שמיני בירושלים, ילדיו דור תשיעי ונכדיו – עשירי. נראה כאילו המילים ״הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה״ – נכתבו עליו.
הרבה לפני המדינה
הגלויות הראשונות אותן חושף קלינר בפנינו הן העתיקות ביותר. בראשונה, בת 100 (!) שנה, מופיע איור צבעוני ובו נשים מכוסות ראש המתפללות בסמוך לכותל המערבי, ברחבת התפילה הצרה שהיתה במקום. התאריך על הגלויה הוא 23.03.23 – כשהכוונה לשנת 1923, ולידו חותמת דואר בריטית עם הכיתוב JERUSALEM.

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

סניף בני עקיבא ׳המנשה׳ בנוף הגליל אומנם מונה בינתיים רק כ-40 חניכים, אולם בתור סניף ׳צעיר׳ בן פחות משלושה חודשים – כל חניך הוא הישג עצום. כשהחניכים והמדריכים, ואפילו הקומונרית נמנים על קהילת בני המנשה, נוצר סניף מיוחד שאין שני לו. וכמו שציינו החניכים במסע סוכות: ״מהודו לישראל – ציונות 2022״.
״הגויים קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג״
את הסניף מנהלת ביד רמה צופיה סינגסון הקומונרית, שעלתה בעצמה מהודו לפני כשמונה שנים. היא מתארת את המציאות בהודו: ״אני הבת השנייה מתוך שמונה אחים, מעליי יש אח. בתור ילדה נולדתי יהודייה כי הוריי התגיירו לפני שהתחתנו. עשינו את כל החגים והשבתות, אבא שלי היה הולך בכל פעם לבית הכנסת ומתפלל שם לבד, כי לא היו הרבה יהודים בכפר שלנו. חגגנו פורים, חנוכה, הרגשנו שאנחנו לא גויים אלא יהודים.
״הגויים התייחסו אלינו שונה, קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג. כשהייתי קטנה דוד שלי, אח של אבי, עלה לישראל ועזר לנו ללמוד איך להתנהל בשבתות וחגים. מישראל הוא היה מדריך אותנו כיצד לנהוג״. המשפחה עלתה מהודו והתיישבה בצפת, שם נולדו שני אחיה הקטנים של צופיה.
״בהתחלה הייתי עצובה לעזוב את קרובי המשפחה שלי, סבים וסבתות, את כל החברות. אבל אני לא מתחרטת שעשיתי עלייה, אני נמצאת איפה שאני צריכה להיות, למרות הקושי. ישראל אחלה״.
צופיה מספרת על תחילת הקשר שלה לבני עקיבא: ״בהתחלה אחרי שעלינו בני עקיבא ביקשו לקחת אותנו לסניפים. זה עבד רק למשך כמה שבועות, בגלל בעיות השפה ובגלל הקושי להתחבר – לא הכרנו אף אחד. הם היו נחמדים מאוד, אבל זה לא התאים לעולים. לא היה מישהו שאנחנו מכירים, לא היה מישהו שיכול לדבר בשפה שלנו״.
צופיה למדה באולפנת בני עקיבא סגולה בקריית מוצקין, וכשבאולפנה חיפשו קומונרית שתנהל את חודש הארגון לתלמידות העולות – היא התנדבה, וחברותיה בחרו בה. אולם למרות הניסיון, צופיה תכננה שירות לאומי אחר.

איך הציעו לך להיות קומונרית של סניף עולים?
"בסוף הלימודים הגיע אליי מוטי יוגב, אחראי על העולים בנוף הגליל, וביקש שאני אהיה קומונרית. אמרתי לו שאחשוב על זה. בהתחלה רציתי לעשות שירות לאומי אחר, לא בקהילה שלנו (בני מנשה, ה"ש). אבל חשבתי על זה שוב, הלכתי לסיירת בבתי ספר בנוף הגליל, ראיתי את העולים וזה שינה לי את המחשבה. בחרתי לעשות שם שירות, הלכתי לסמינריון של שירות לאומי ואחריו לשבוע סמינריון לקומונריות – סל"ק".
איך זה להיות הקומונרית הראשונה מבני המנשה? ועוד בסניף העולים הראשון?
"מלחיץ, מרגש מאוד. זהו הסניף הראשון לעולים בלבד, אני גאה מאוד וגם מפחדת. מקווה שהכול יצליח. מצד אחד המדריכים, בני הקהילה, רציניים מאוד, ומצד שני לא תמיד ההורים מבינים מה זו התנועה ומה זה אומר להיות חלק מבני עקיבא, ויש קצת קושי מולם. אבל יש גם הורים שתומכים מאוד".
השם שנבחר לסניף הוא ׳סניף המנשה׳, גם כדי להבדילו מהסניף הוותיק בנוף הגליל, וגם כדי להגביר מודעות לעליית בני המנשה ולסיפור הקהילה. מטרת הסניף היא לחבר את החניכים לחברה הישראלית בכלל ולתנועת בני עקיבא בפרט, ולעזור להם להשתלב.
סניף המנשה מונה כרגע 42 חניכים בגילאי בית ספר יסודי, וכן 16 מדריכים וחברי צוות נחשון. "אני מתכננת אחרי חודש הארגון להכניס את כל החב"ב (חבריא ב׳) ואת הכיתות הגדולות יותר לפעילות ולצוותי נחשון", מפרטת צופיה את מטרותיה לעתיד.
"אנחנו משלבים מה שאנחנו יכולים. אנחנו מעבירים פעילויות בעברית כמה שאפשר, בשביל זה לומדים עברית. לפעמים בשפת האם שלנו הפעולות מעניינות יותר לילדים והם מבינים יותר, אבל בפעולת הפתיחה, בישב"צ עם המדריכים וצוות נחשון, אני מנסה לדבר איתם כמה שיותר בעברית ולכתוב בעברית".
מה מיוחד בסניף עולים?
"אנחנו רק התחלנו את הפעילות בסניף, אבל למשל כשיש לנו חזרות לחודש ארגון – הילדים מחכים כבר חצי שעה לפני, הם מתלהבים מאוד. יצאנו למסע סוכות 30 חניכים ועוד מדריכים וצוות נחשון, סה"כ 48 משתתפים, אוטובוס שלם. הכנו מראש שלטים עם שם הסניף ומאיפה הגענו, וככה הלכנו כל המסע. צוות נחשון שהיה איתנו הרגיש את החשיבות.
״אנחנו מתכננים סמינריון חנוכה למדריכים ולצוות נחשון, והמטרה היא שבהמשך החניכים ישתלבו בסניף רגיל של בני עקיבא. אני לא יודעת מה יהיה עוד שנה או שנתיים, אבל לדעתי אם הקהילה והנוער יחשבו שהפעילות חשובה, הסניף ימשיך להתקיים. גם אם הוא ימשיך כסניף עולים זה טוב, כי הקהילה תרגיש שזה שייך להם ויתייחסו אליו ברצינות".
״אם אנשים אחרים אוהבים אותך,
למה שלא תאהב את עצמך?״
״לדעתי בקהילה לא מספיק מכירים את בני עקיבא. אני חושבת שבשביל להיות קומונרית צריך לשים את כל הקשיים של עצמך בצד ולראות את המטרה, מה את יכולה לעשות למען הקהילה, מה את תורמת בתור בת שירות וקומונרית. אם עושה לא רק לעצמך, אלא לקהילה ולעם ישראל. זה משמעותי מאוד בחיים.
בהתחלה לא רציתי להיות קומונרית בקהילה, אבל אם מוטי רוצה לעזור לנו, אם אנשים מבחוץ רואים ורוצים לעזור – למה שאני לא אתן מעצמי לקהילה שלי? אם אנשים אחרים אוהבים אותך, למה שלא תאהב את עצמך?״.
צופיה מתארת כי להוריה היה קשה לקבל את בחירתה: ״הם לא התחברו בהתחלה, הזהירו אותי שלהיות מנהיגה בקהילה שלנו זה לא קל. הסברתי להם שהכי חשוב שאני תורמת ועושה משהו משמעותי. הם לא מכירים את תפקיד הקומונרית, ולי אין כל כך איך להסביר להם.. אבל כשהם רואים אותי בתמונות עם הסניף הם גאים בי ושמחים בי״.
״העתיד כבר כאן – עשרת השבטים עולים לארץ ישראל״
חבר הכנסת לשעבר, מוטי יוגב, עוסק מזה כשנתיים וחצי בקליטת העולים בנוף הגליל, כשרוב הזמן מוקדש לסיוע לקהילת בני המנשה, המונה כ-800 עולים. יוגב מסביר: ״בני המנשה הם חלק מעשרת השבטים שגלו בגלות אשור, לפני גלות בבל, ונעלמו לעם ישראל. התנ״ך מציין זאת בספרי מלכים ודברי הימים, והתנאים הסתפקו האם השבטים חוזרים או לא, האם עם ישראל מוצא אותם או לא. ר׳ עקיבא אומר לא, וחכמים אומרים כן. רש״י אומר שוודאי שחוזרים, לא יעלה על הדעת שלא.
והנה העתיד כבר כאן. מזה כ-40 שנה עולים בני עשרת השבטים לארץ ישראל. לאורך כל הדורות חיפשו אותם, מהנביא ירמיהו ועד ימינו אנו. לפני 40 שנה הרב עמיחי הלך לחפש את השבטים הנידחים בכל העולם, קיבל לכך אישורים מרבנים, ביניהם הרב צבי יהודה קוק זצ״ל. הרב עמיחי מצא שרידי ישראל שמקיימים אורח חיים יהודי ורואים עצמם חלק מעם ישראל ברחבי העולם כולו – בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה. עד יפן הוא הגיע״.
בני המנשה חיו בצפון מזרח הודו, וקיימו אורח חיים יהודי. רובם היו מודעים לכך שלפני כ-200 שנה צלבנים נוצרים הכריחו אותם להתנצר, ובכל זאת שמרו אבותיהם על אורח חיים יהודי, הכולל בעיקר שבת וכשרות. זקנים וזקנות שעלו לפני 40 שנה לבית אל, קריית ארבע וגוש קטיף אף ידעו לצטט פסוקים מהתנ״ך ומספר תהילים, מלו את בניהם וכמהו לשוב לארץ ישראל, לירושלים ולנחלתם בשבט מנשה.
היום ישנם בארץ כ-5,500 עולים מבני המנשה, המתגוררים מנוף הגליל בצפון ועד שדרות בדרום. העולים עוברים גיור מלא בהגיעם לארץ, עקב חוסר הקשר לאורך הדורות ובגלל הנוצרים שהכריחו אותם להתנצר. ״הם שמחים בגיור״, מסביר יוגב, ״הם שמחים לחזור לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. הם משתוקקים לשוב ולהתחבר לעמם ולארצם״.
לבקשת ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, הפך מוטי יוגב לפרויקטור קליטת העלייה בעיר. ״אני מלווה את העולים מאישורי העלייה ועד קליטתם בכל המישורים – גיור, לימוד עברית, סלי קליטה, חינוך ותעסוקה, חיי קהילה ודת. כיום אני עוסק בבניית מנהיגות בקהילה, והכוונת הבוגרים לישיבות הסדר במעלות ובנוף הגליל ובוגרות למדרשות. את הנערים והנערות אנו מכווינים לישיבות ולאולפנות בני עקיבא״.
אלא שיוגב לא הסתפק בחינוך הפורמלי של ילדי העולים, ואחרי כמעט שנתיים של מאמצים זכה להיות שותף בהקמת סניף בני עקיבא של בני המנשה בנוף הגליל.
איך עלה הרעיון להקים לעולים סניף נפרד?
״כל העבודה מול עולי בני המנשה צריכה להיות בענווה, מתוך שאילת שאלות ולמידה. לפעמים יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק.. צריך ללכת צעד צעד. מניסיוני כמזכ״ל בני עקיבא לשעבר עם הקהילה האתיופית, היה ברור לי שאם מנסים לשלב אותם כשהעברית עוד לא שגורה בפיהם והביטחון העצמי עוד לא מצוי כמו הישראלים – הם עלולים להישאר מאחור.
״כמו זרע – קודם זורעים אותו במשתלה כשתיל, וכשהוא מוציא שורשים ועלים מעבירים אותו לשדה או לפרדס. צריך לבנות בעולים עוצמה ומנהיגות, שיראו שהמדריך יכול, שהקומונרית יכולה. שיחוו פעולות בשפתם, יחוו הצלחה, ואחרי כמה שנים ישתלבו בסניפים הרגילים. כבר במסע סוכות האחרון הם יצאו עם כלל הסניפים, ראו את ההווי והשתלבו״.
יוגב דוגל בהדרגתיות ״כדי שהשידוך של בני המנשה ובני עקיבא יהיה הטוב ביותר, צריך להתקדם בהתאם להתאמה. ראינו שההשתלבות בקריית ארבע או במעלות היא דלה מאוד, אז הפעם מנסים חממה אחרת. צריך ענווה מול המציאות, לשאול אנשים מתוך הקהילה מה הכי נוח ומצמיח. יש כוחות גדולים מאוד, מוסר עבודה, צריך רק לקחת אותם למעלה״.
מה התגובות בשטח להקמת הסניף?
״התגובות טובות, אבל עוד לא צברנו מספיק הדים. שילוב ההורים בתהליך חשוב ביותר, אכפת להם מאוד מחינוך ילדיהם, הם דואגים להביא אותם למוסדות החינוך הפורמליים, מקבלים דיווחים שוטפים וכו׳. וגם בחינוך הלא פורמלי – לא פשוט לשלוח את הילדים לבד אחר הצהריים, לעיתים כשכבר חשוך. לכן חשוב לנו שהמדריכים יהיו בני הקהילה, שאחים ידריכו את אחיהם הקטנים, ושייקחו אחריות. אתה משמש דוגמה, אתה לא מסתכל בפלאפון כשיש לך חניכים, אתה דוגמה לאחריות ולערכים״.
את צופיה הקומונרית שלף יוגב ישר מהאולפנה, כאמור. ״היא מוכיחה את עצמה בכוחות שה׳ חנן אותה. מצאה מדריכים מתוך הקהילה, זכינו והסניף יצא למסע סוכות. לזכותה ייאמר שגם אלו שאינם מדריכים חברים בצוותי משימה – ׳נחשון׳. צוותי נחשון מתעתדים להקים גינה קהילתית בנוף הגליל על שם יואל להנגהל, שנרצח בקריית שמונה, וגם גמ״ח בגדים למען אנשי הקהילה. צופיה היא הראשונה לציון, פועלת למלא את המשימות, להתקדם בקצב המתאים״.
עכשיו עובדים בסניף על מערכי הדרכה מתאימים ועל שילוב מדריכי סניף מנשה כקבוצה בפני עצמה בסמינריון המחוזי, היות והם עוד לא שולטים היטב בשפה העברית. 

יואל להנגהל ז״ל: 

להפוך את המשבר לעוצמה

מוטי יוגב מתאר בצער את נסיבות מותו של יואל להנגהל, מקהילת בני המנשה בנוף הגליל: ״יואל עלה לארץ לפני כשנה ורבע, בגל העלייה השלישי של השנתיים האחרונות. במסגרת ההצעות לבוגרים מעל גיל 18 יואל הלך ללמוד בישיבת ההסדר במעלות. מאוד אהבו אותו שם, הוא למד היטב והיה אמור להתגייס עכשיו לצה״ל, רצה להתגייס לצנחנים. הוא יצר קשרי חברות עם בת מנשה ותיקה יותר מקריית שמונה, ובבין הזמנים – לאחר שסייע להוריו לבנות סוכה – נסע לבקר אותה״.

יוגב מסביר כי אינו יכול לחשוף מפרטי האירוע המדוייקים: ״הייתה חבורת נערים שיכורים, והמשטרה מעורבת מאוד בעניין, כולל מפקד מחוז צפון. ישנו בגיר אחד שיועמד למשפט ועוד קטינים שיש נגדם הליכים אחרים. וכל זה אינו שווה בנזק המלך – כשיואל חסר. הוא היה הבכור במשפחתו, והניע אותם לעלות לארץ ישראל. אנחנו עם המשפחה, מחזקים אותה. הקמנו כולל לימוד תורה לעילוי נשמתו, ובו לומדים אברכים מקהילת בני המנשה, שיגדלו להיות מנהגים בקהילה – בעשייה קהילתית עם הנוער, בהעברת שיעורים ועוד. צוותי נחשון יקימו את הגינה הקהילתית לזכר יואל, ויש עוד פרויקטים שעלו בשיחות עם הנוער לאחר הרצח הנורא. אנחנו רוצים להפוך את המשבר לעוצמה״.

יוגב מסכם את נושא קליטת העלייה: ״אני שנים רואה צורך בבני עקיבא לאמץ קליטת עלייה, זה אחד הערכים העליונים. קליטת עלייה רבה יותר תחזק את הדמוגרפיה ואת המשילות. זהו יעד לאומי משמעותי, שאנחנו משתדלים בו בע״ה״.

״נפש יהודי הומייה״

מזכ״ל בני עקיבא, יגאל קליין, מסביר גם הוא על ייחוד סניף המנשה, על ייחוד עליית בני המנשה ועל הקשר לנושא השנתי של בני עקיבא – ׳נפש יהודי הומייה׳. לדבריו: ״ישנם כל מיני סניפי עולים ופרויקטים מסוימים לעולים, אבל הסניף הזה הוא היחיד של עולי בני המנשה. זו עלייה עם סיפור מיוחד, סיפור שלצערנו החברה הישראלית פגשה סביב הרצח של הנער יואל להנגהל בקריית שמונה בתקופת החגים. חלק מהרצח שלו, כך אומרים, נבע מהיותו מקהילת בני המנשה ומפערי התרבויות והשפה.

״כיוון שגם היום יש עלייה לא קטנה של בני המנשה, בני עקיבא רצתה למצוא מענה ראוי לעולים, שגם עוזר בשלבים הראשונים של העלייה ומאפשר חיבור לתנועה, וגם מהווה גשר ומעבר לסניף הוותיק בנוף הגליל. בנוף הגליל ישנה קהילה גדולה של בני המנשה, ובשיתוף עם חכ״ל מוטי יוגב החלטנו להקים את הסניף הזה – וזכינו לקבל את הקומונרית הראשונה מבני המנשה״.

קליין מרחיב על חשיבות נושא קליטת העלייה: ״הנושא השנתי שסביבו היה חודש ארגון ושבת ארגון הוא ׳נפש יהודי הומייה׳. הכיסופים של כל הדורות לחזור לארץ לישראל, להקים מדינה ולמשימה שלנו להמשיך ולבנות אותה מבחינה ערכית ורוחנית. כשאתה פוגש קהילה שכל כך משמעותי עבורה לעלות לארץ, ההשתייכות למדינה והנכונות לשלם מחירים כבדים מאוד כדי להיות חלק ממנה, היתרון הוא ברור – אנחנו רוצים אותם איתנו, אנחנו רוצים ללמוד מהם ולקבל מהם את הדברים המדהימים שיש להם ללמד אותנו, ויחד להתחבר למדינה ולמה שקורה כאן״.

״אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא״

גם קליין מסביר שהמטרה הסופית של סניף העולים היא להשתלב בסניפי התנועה הוותיקים ״גם סניף עולים בסוף מחובר למחוז, לטיולים ולאירועים של המחוז, והוא נהיה חלק. זה אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא, החיבור לגודל ולכל הסגנונות דרך המפעלים, הסמינריונים והמסעות. ברור שמבחינתנו השלב הבא הוא לגשר על הפער התרבותי והשפתי במשך תקופה, ומייד אחריו להגיע למצב שיאפשר שילוב בסניף נוף הגליל״.

כרגע ישנן מספר תוכניות לעולים הפועלות במסגרת התנועה, ביניהן תוכנית ׳עמישב׳ לעולים מצרפת וצפון אמריקה, ועוד. בתנועה בוחנים את עצמם כל הזמן כיצד נכון לקלוט כל קהילה, מתוך חיבור לעולים עצמם ולצרכיהם.

״אנחנו בתקופה שבה גם הדור הצעיר צריך לשאול את עצמו מה החלום הבא, אלו חלומות יש עוד להגשים. יש לנו עוד משימות גדולות״, מסיים קליין.

״היסטוריה מול העיניים״ 

אשר נחמיאס, סמזכ״ל תנועת בני עקיבא ובעברו הלא רחוק רכז מחוז צפון, מתאר כי תהליך הקמת הסניף ארך כשנתיים: ״התחלנו תהליך למידה בנוף הגליל, על האתגרים שאיתם מתמודדים העולים ועל מקומה של התנועה בהם. אנחנו רואים בקליטת העלייה אתגר לאומי בכלל ועירוני בפרט, וכבר רצינו להיכנס ולקחת חלק פעיל בעשייה.

״לאחר שלמדנו את הנושא לעומק הבנו שיש פער משמעותי שצריך לגשר עליו, ולכן ההחלטה הייתה להקים בשנים הראשונות סניף שמיועד רק לעולים, עם שיתופי פעולה הדרגתיים. זו הפעם הראשונה שמוקם סניף כזה, עם קומונרית בת העדה. בוודאי שהמטרה עוד כמה שנים היא שילוב העולים בסניפים הקיימים״.

לדברי נחמיאס, החידוש הגדול בסניף המדובר הוא קליטת בני המנשה. ״בני עקיבא מתעסקת המון עם קליטה לאורך השנים, עובדים עם עולים מצרפת, ממדינות אנגלוסקסיות, מאתיופיה. החידוש כאן הוא שזה הסניף הראשון של בני המנשה. מדינת ישראל צפויה לקלוט עוד ועוד עליות, ובני עקיבא רוצים להיות הראשונים במשימה״.

נחמיאס משתף בחוויה ממפגש עם העולים בנוף הגליל: ״הכניסו אותנו לכיתה בבית ספר ממ״ד בנוף הגליל. 30 ילדים עולים, בכיתה ב׳ או ג׳, שרים ׳אני מאמין׳ בעברית. ילדים קטנים שזה עתה עלו לארץ וכבר שרים ומדברים עברית – זה לראות את ההיסטוריה מול העיניים. 3,000 שנה מחכים בני המנשה לעלות לארץ ישראל, ועכשיו הם שרים ׳אני מאמין׳. יש פה קליטת עלייה היסטורית, ועל תנועת בני עקיבא להיות חלק מהקליטה הזו״. 

״ואז התחלתי להניח״

״ואז התחלתי להניח״

שנים ארוכות שאלון מליק (33) מכפר ורדים, ״ממשפחה חילונית לחלוטין״, לא אהב את ההגדרה שלו כ׳חילוני׳. הוא גם לא אהב את חוסר הידע שלו ביהדות. בשנה האחרונה עברו עליו כמה דברים, ואם להיות מדויקים יותר התהליך שעבר ועליו אנחנו משוחחים, החל בפסח האחרון, ליל הסדר.
״אבא מקריא מההגדה באופן שוטף, וכמו בכל שנה בשלב מסוים הוא מעביר לאחרים את הקריאה, כך עושים את ההגדה. אחותי הגדולה שהיא בערך בת 40, מקריאה בסך הכל בסדר, מסוגלת לקרוא את ההגדה כמו שצריך. כך גם אחותי שצעירה ממנה בשנתיים. אצלי זה כבר היה קצת בגמגום. אני נורא לא מתורגל בקריאת טקסטים מקראיים, בטח לא בקול רם. מכיר את הסיפור כי בכל שנה זה נראה אותו דבר אבל השנה הגמגום הרגיז אותי קצת יותר״.
המצב החמיר כשהקריאה הגיעה לאחיינים שלו. ״הם פשוט לא היו מסוגלים לקרוא את ההגדה. זאת אומרת, הם מסוגלים לקרוא את האותיות כי הם מבינים וקוראים עברית טוב, אבל הם גמגמו את זה ולא הבינו את מה שהם קראו. הם הבינו את סיפור ההגדה בצורה שטחית ביותר״.
לדבריו ליל הסדר האחרון נתן לו ״קריאת השכמה, הדליק אצלי נורה אדומה״. היה שם משהו שגרם לו להבין שינה ״ירידת הדורות״, לא פחות. ״אבא שלי גדל כחילוני וחלק מזה היה לדעת לקרוא ולעסוק בטקסטים יהודיים, להכיר אותם. ככל שעובר הזמן החינוך הממלכתי מכשיר פחות את הילדים החילונים היהודים להכיר ולהיות מסוגלים לחיות בטקסטים כאלו״.
״צייצתי על זה איזה ציוץ, שהמציאות הזאת נורא-נורא, מרגיזה אותי. כתבתי כך: ׳בהנחה שהמצב ברוב המגזר הציוני החילוני דומה, הייתי אומר שיש לנו בעיה לאומית ועתידנו לוט בערפל׳. זאת אומרת שאם לא נשפר את מערכת החינוך, את היכולת של ילדים חילונים לקרוא כאלה טקסטים, אז עתידנו לוט בערפל, על משקל דבריו יגאל אלון. זה היה הטייק הראשון״.
אלון המשיך בחייו וניסה ללמוד בעצמו. אחרי בערך חודשיים וחצי הוא מצא את הפתרון. ״זה קרה אחרי פרסום לאירוע שהיה בכפר ורדים ביישוב שבו גדלתי, דוכן תפילין של חב״ד. מישהו העלה פוסט זועם שחייבים להעיף את הדוכן. אז הבנתי שאולי התפילין הם הפתרון כי הם הכי מרגיזים אותם״.

אלון לאחר קניית התפילין

במאמר מוסגר אומר אלון כי לדעתו יש סיבה שיש חילונים שמתרגזים מתפילין: ״יש בתוך החברה החילונית קבוצה יחסית קטנה, אבל מאוד רעשנית, שלא רוצה שהטקסטים היהודיים – מה שהם מכנים ׳דת׳ ומה שאני מכנה ׳תרבות יהודית ומסורת יהודית׳ – הם לא רוצים שהדבר הזה בכלל יהיה חלק מהחיים החילוניים של ישראלים בישראל ושל יהודי שאיננו שומר מצוות״.
הם מרגישים מאוימים?
״אני חושב שזה מערער להם את היכולת לדחוף אג׳נדה פרוגרסיבית וחדשנית. זאת אג׳נדה המתחרה להם, והם מבינים את זה ויודעים שככל שהיא תהיה חלשה יותר בקרב הציבור שהם רוצים לשכנע, כך יהיה להם יותר סיכוי לשכנע אותו באג׳נדות שלהם. הם מנסים להחליש את הזהות היהודית המסורתית. את הפרקטיקות הדתיות בקרב אותו ציבור בשביל שיהיה ואקום שאפשר יהיה להיכנס אליו״.

[elementor-element k="ab9e6d6c77cff50a31e0e893f5caebca"…
נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

״אישה אחת התקשרה אליי לאחר שכבר גמרה אומר בליבה למכור…
הכי קרוב לאימא רחל

הכי קרוב לאימא רחל

ישיבת ׳בני רחל׳ בקבר רחל, ישיבה גבוהה ציונית, הוקמה לפני…
לא רק 7 מצוות בני נח

לא רק 7 מצוות בני נח

ניסיתי לחשוב עם עצמי מה מעכב את תהליך הגאולה, ושמתי…
בר מצווה בגיל 82

בר מצווה בגיל 82

ג׳ורג׳ זהבי ואשתו לובה עלו מאוזבקיסטאן לארץ ישראל לפני למעלה…
מבצע עץ האתרוגים בשכם

מבצע עץ האתרוגים בשכם

מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות החביבות ביותר ביהדות, והאתרוג…
22 שנה לנטישת קבר יוסף

22 שנה לנטישת קבר יוסף

קוראי גילוי דעת האהובים, כפי שידוע לכם אני מועמד במקום…
מלובלין יצאה גמרא

מלובלין יצאה גמרא

נתחיל בגילוי נאות: הקשר שלי ל'דף היומי' הוא ממש לא…
הלב של נמרוד לב

הלב של נמרוד לב

אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר…
כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

האם חייבים לשמוט כספים בימינו?התורה משווה בין שמיטת כספים ליובל,…
שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית נפרדת משמיטת הקרקע ומצוותיה…
ניצחון הרוח

ניצחון הרוח

המרד הגדול – מצעד האווילות או סוד הקיום', ספרו של…
שמיטת כספים

שמיטת כספים

אם נשאל אדם ממוצע ברחוב מה המושג ״שמיטה״ אומר לו,…