בדרך לכותל

מתי נסלק את הצלקת מהכותל?

קהל מקשיב לשיעור
ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
שבת יום ירושלים – מברכים את חודש סיוון, בטרם נכנסה שבת המלכה התמלאה רחבת הכותל במאות רבות של מתפללים בשלל גוונים וגילים. בשבת בבוקר התקיימו התפילות באווירת חג, זכיתי לפגוש ידידים יקרים שעלו להצדיע לירושלים ביום חגה – את ראש ישיבת קריית שמונה הרב צפניה דרורי הי״ו עם קבוצה גדולה מתלמידי ישיבת קריית שמונה, את מוני ליימן, את השף האגדי – תמיר טרבלסי, את הרב ידידיה פרנקל – הגבאי המסור שלנוו, את איש האמונה והמעש ר׳ יעקב ונגרובסקי ובנו הצעיר, את ד״ר פרי נוסן הצדיק ואת איש השב״כ מנחם לנדאו, שהזמין אותי לטקס הממלכתי השנתי של יום ירושלים בגבעת התחמושת, בתפקידו כיו״ר ההנהלה שם ועוד רבים וטובים.
02
אחר הצהריים התגבר נהר עולי הרגל, אלפי צעירים, חניכי תנועות הנוער, סניפים שלמים מכל הארץ צעדו בחדווה ובשירה, כאיש אחד, לתפילת מנחה ולערבית של ערב חגיגות 55 שנה לאיחוד ירושלים, בכותל. גם בישיבת מרכז הרב התאספו מאות רבות של חניכי תנועות הנוער ותלמידי ישיבות מכינות, אולפנות, מדרשות ומכללות מכל הארץ לתפילות השבת, כאשר לקראת שעת המנחה הצטרפו לצועדים לכותל. ירושלים לבשה חג. ריקודים ודגלים ותפילות ושמחה בכל פינות העיר. בבית כנסת המחתרות ע״ש ר׳ אריה לוין התאספו צעירים רבים להתפלל ולשמוע את הרב בנג׳ לוין נכדו של ׳רב האסירים׳ הנערץ.
03
במניין האהוב שלנו שחוגג השבוע 55 השנים של אנשי הרובע האהובים, פגשתי בכותל את איש הרובע והצנחן הוותיק, הרב יששכר גואלמן, שזכה להיות בין הצנחנים משחררי הכותל. הרב ביקש ממני במאור הפנים האופייני לו, להרים את עיני גבוה ולחפש על אבני הכותל סימן לשחרורו מהשלטון הירדני.
לאחר שהתייאשתי מללטף את האבנים בעיניי, הצביע הרב על אבן גדולה יחסית, במרכז הכותל, שעליה חקוקה ׳צלקת׳ מלבנית עמוקה ומדויקת. מספר הרב יששכר: ״כשהגענו לכותל נצמדנו אליו במשך דקות ארוכות, בעיניים דומעות ובתפילה חרישית. צנחנים דתיים וגם לא דתיים התייפחו כאן בבכי קורע לב על הזכות המופלאה לגעת ולהתפלל מול אבני שריד בית מקדשנו״.
הירדנים בזלזול ובביזוי הפכו את הכותל לקיר תמך לבתים רבים, שנבנו על ידי הערבים. חלקו הגלוי של הכותל שימש כחומה לרחוב הצר. ליד הכותל נערמה גבעת אשפה ענקית ומצחינה, שהסתירה לחלוטין את הגישה לכותל ואת שער האשפות. דבר שמעיד על היחס האמיתי של המוסלמים לכותל ולהר הבית.
על הכותל חקקו הירדנים שקע בצורת מלבן שבו התקינו שלט, שעליו מצוין שם הרחוב הצר, בערבית. הצנחנים נטלו מיד גרזנים והסירו לאלתר את השלט, שחילל את אבני הכותל. הרב גורן פיקח על הריסת חלק מהבית שנסמכו לכותל הקדוש.
לימים נחפרה הרחבה על ידי המדינה, בניצוחו של הרב גורן והרב גץ, והועמקה. אז התגלו נטבחים נוספים של האבנים הקדושות של הכותל. הצלקת המלבנית נותרה במקומה כאות לשחרור הכותל מביזיונו. היום היא מתנוססת כשלושה מטרים מעל ראשי המתפללים״.
בין התפילות, אתם מוזמנים לגלות את הצלקת בכותל ולהודות לה׳ על נס ששת הימים ועל גבורת הצנחנים משחררי הכותל.
הקרן למורשת הכותל יחד עם רשות העתיקות חופרים בימים אלו ומגלים נדבחים נוספים בכותל תוך חשיפת הקרדו המערבי בן אלפיים השנים, שהיה צמוד לחומת בית המקדש. בין חנויותיו וכיכרותיו עולי הרגל הכינו עצמם בהתרגשות עצומה, לעלייה להר הבית, לאחר שרכשו את השה לקורבן, טבלו במקוואות הרבות שמתגלות בעת הזו, אט אט, מתחת לרחבת הכותל. לחזות בדרישת שלום מעולי הרגל, בני אלפי השנים זו הרגשה מצמררת, מרגשת ומרתקת שרומזת לי מה עומד להתרחש כאן בעתיד הקרוב מאד.
04
בשבוע יום ירושלים ׳קרן אביה׳ הפיקה, כהרגלה הטוב, מזה 14 שנה, אירועים רבים בהר הזיתים.
אלפים רבים נהרו מירושלים ומכל הארץ להר הזיתים להתפלל, לשמוע הרצאות, להשתתף בסיורים ובתצפיות ממצפה ׳בית אורות׳, מ׳בית החושן׳, מ׳מצפה רחבעם׳ וממלון ׳שבע הקשתות׳.
את אולם האירועים של המלון, קישטנו במאתיים מטר של שרשראות דגלי ישראל. באולם זה ממש, בשנת 64׳ למניינם, הכריז, ג׳יבריל רג׳וב, על הקמת ארגון הטרור אש״ף.
בעצם לימוד התורה וההיסטוריה של הר הזיתים, דווקא באולם הזה אנו משתדלים לעשות תיקון לעוול של המחבלים ולמזימתם המרושעת. ״עתידים בתי קרקסאות להפוך לבתי מדרשות…״ – ונהפוך הוא – מאולם של קללה לאולם של ברכה.
האורחים הרבים שגדשו את האולם, עשו גם הם ׳תיקון גדול׳, בכך שהקשיבו בשקיקה, ליהונתן פולארד, שדרש להחמיר בעונשם של הערבים הבונים בנייה פרועה ובלתי חוקית בהר הזיתים ובשכונות מזרח ירושלים. פולארד קרא לממשלה להעביר את כל הקונסוליות הזרות דווקא למזרח ירושלים כמעשה בעל הבית׳. הציבור נהנה מהרצאותיו של ד״ר גרשון בר כוכבא ושרה ברנע ונחשף לסיפורי הגבורה של משחררי ירושלים. בין השיחות יצאו החוגגים בריקודים בפרץ של שמחה, לציון הכרת הטובה לאור הנס הנפלא שמתגלה לנגד עינינו. נס הגאולה.
קיום אירועי קרן אביה בהר הזיתים מתאפשר בזכות תמיכה ועידוד של אנשים יקרים, שרואים בהתיישבות ובתיירות היהודית בהר הזיתים, חלק חשוב ועיקרי של החיים והריבונות בעיר ירושלים. תודה למשרד לענייני ירושלים, בראשות השר זאב אלקין, לעיריית ירושלים-אגף מורשת, לפיתוח מזרח ירושלים (פמ״י) וגם לקרן אביה.
תודה מיוחדת והצדעה בענק, אני חב לשוטרים המסורים של תחנת שלם ולפלוגה האגדית של מג״ב – פלוגת לשם, בפיקודו של סעד סעד. השוטרים והלוחמים המסורים של לשם מאפשרים את קיום האירועים שלנו בהר הזיתים זה 14 שנה, בביטחון מלא ובסדר מופתי.
מפקדי מג״ב והמשטרה מתכננים את מערך האבטחה בתיאום מלא בינם וביננו, כך שיספק כיסוי בטחוני מלא לאורחים ולסיורים הרבים שלנו בלי שתורגש המתיחות והעויינות המוסלמית, בהר בפרט ובירושלים בכלל.
05
בסיום האירוע סידרנו וארזנו את הציוד הרב ויצאנו לכיוון מרכז העיר, שם, במצפה הצפוני הקסום לכיוון הר הבית, התקיים באותה עת, טקס מרגש לכבוד הקמת הישיבה החדשה לבוגרי צבא בראשות ידידי, הרב חן חלמיש. הרב והאגדה.
נסעתי ברחוב צדדי שאיני רגיל לסוע בו, לכיוון בית אורות. לפתע אני מבחין במחזה היצ׳קוקי הזוי ומפתיע – במרכז הכביש צעדה מולי תהלוכה גדולה, פרועה והומת אדם. המפגינים המשולהבים הניפו בידיהם עשרות דגלי אש״פ, צרחו בקולי קולות סיסמאות של ״דם ואש…״, ונופפו לעברי את ידיהם בתנועת ׳וי׳ של ניצחון. מעיניהם נשלחו לכל עבר רשפי דם ושנאה שמספקים להם דלק לתרבות של הרג, התפרעות ולאלימות. נעלתי באינסטינקט את רכבי, שהוקף אט אט בהמון המתפרעים שלוחי הרסן.
פניתי לקב״ה בהצעה לעסקה די הוגנת, וכך סחתי לו: ״ריבונו של עולם, זה שלושה שבועות שאני עמל בשליחותך, להביא יהודים להר הזיתים, אל מול מקום קודש הקודשים. עכשיו אני מבקש ממך, שתעמול שלוש דקות עבורי ותאפשר לי לצאת מהלינץ׳ הזה לשלום. כי אני חייב להגיע במהירות לבית אורות״.
ישועת ה׳ כהרף עין. תוך שלוש דקות בדיוק, נוכחתי שהתקבלה תפילתי… לוחמי פלוגת ׳לשם׳ של מג״ב הגיעו בסערה, ותוך זמן קצר, בנחישות ובנחישות, פיזרו את הפורעים והמסיתים הארורים לכל עבר.
שלושה דברים למדתי מהכמעט לינץ׳ הזה: א. שהקב״ה מלווה אותי ואת לוחמי כוחות הביטחון היקרים שלנו ושומר עלינו מכל צרה וגם אוהב את הפעילות הרחבה שלנו בהר הזיתים. ב. שהבאת עוד ועוד יהודים לטייל ולגור בהר הזיתים מסייעת לבלימת מגמת ההשתלטות העוינת של המחבלים על הר המשחה ועל אגן העיר העתיקה ועל הר הבית. ג. הכי חשוב – למדתי שוב מה היא כוחה של תפילה.
שבת שלום של ריבונות ישראל, המשך גאולתנו, קיבוץ גלויותינו, בנין מקדשנו ופדות נפשנו.

עוד במדור זה

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

מה עושים כשהפגיעה היא כל כך כואבת ועמוקה ומגיעה מאדם שקרוב אלינו? "החיים מלאים במהמורות, משברים ונפילות, ואני מדבר אפילו על הדברים הקטנים של חיי היום יום, עם הילדים, בעבודה, ובזוגיות", אומר הרב נעם שפירא, מנהל מכללת 'תורת הנפש'. "האתגר שלנו הוא ללמוד לעמוד בתוך הקשיים ולצמוח מתוך המשבר. להבין שהחיסרון הוא למעשה מראה שהקב"ה מציב לנו מול הפנים כדי שנמצא את הייעוד שלנו. תורת הנפש מלמדת אותנו להסתכל על המציאות ולהבין שהקדוש ברוך הוא בעצמו זימן לנו את הפגיעה דרך אותו שליח. הפגיעה היא נגיעה של ה' בנו. והפוגע? זה חשבון שלו עם הקדוש ברוך הוא".
אז איך מצליחים לעשות שינוי אמיתי, ולא רק לקבל על עצמנו 'קבלות', או הבטחות, שנזכר בהן בתחילת השנה הבאה. זה אפשרי?
"הכל מתחיל ונגמר בנפש שלנו. הסבלנות שלנו לילדים, הזיכרונות שלנו מול ההורים, החרדות, הנפילות וההצלחות. לפני יום כיפור זה הזמן לחדש את הקשר עם המשפחה והקב"ה, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לעשות זאת. הנפש היא שמניעה אותנו וברגע שנבין אותה נוכל לשלוט במצבי הרוח שלנו. אחד הכלים החזקים שלימד אותנו הבעש"ט שהביא את 'תורת הנפש' לעולם, זו ה'הכנעה' – לקבל את עצמי כמו שאני.
"כשאנחנו מגיעים ממקום של הכנעה, של לקבל את עצמנו קודם כל, אנחנו חייבים לסלוח כדי לנקות מעצמנו את הכאב, אנחנו לא מתעלמים מהפוגע, מהפגיעה, או מהכאב, אנחנו מסתכלים על הפגיעות הזו בעיניים, ומבינים שלסלוח זו הזדמנות לתת צ'אנס למשהו חדש שיקרה אצלנו בנפש ובמערכת היחסים שלנו עם אחרים", אומר הרב שפירא.
מכללת 'תורת הנפש' הוקמה לפני 17 שנים על ידי תלמידי הרב יצחק גינזבורג, ומאז בכל שנה מאות תלמידים מתמקצעים בפיתוח הבנת הנפש והדרכים לתקן ולשפר את איכות החיים דרכה. תכנית הלימודים במכללת תורת הנפש המתחילה מיד אחרי החגים, מקיפה ונוגעת בכל חלק בחיים, זוגיות, חינוך ילדים, מערכות יחסים, אבל בעיקר מתעסקת בלהבין את הנפש שלנו, ממנה מתחיל ונגמר הכל. לקבלת פרטים והרשמה: 02-5662323 או חפשו בגוגל 'מכללת תורת הנפש'. ■

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

בתאריך עשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים, מצור שהוביל לכיבוש העיר ולחורבן בית המקדש הראשון. בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, ו׳ – י׳ בטבת בתוכם. ירושלים המשיכה להדהד בלבבות בני ישראל בגלות, געגועים שבאים לידי ביטוי עד היום, ובמאה השנים האחרונות ניתן לראות את חשיבותה של ירושלים – דווקא באמצעות הדואר.
בולים, מעטפות, גלויות והזמנות – האוסף המרשים של בני קלינר טומן בחובו עולם שלם הנוגע לירושלים, שלא רבים מכירים. הגלויה הישנה ביותר הקשורה לירושלים שקלינר מחזיק הינה בת 100 שנה, והוא ממשיך לקבל – ולשמור – הזמנות לאירועים עד היום.
קלינר, ירושלמי בן 83, מתגורר מול עמק המצלבה, ומחלון סלונו ישנה תצפית ישירה אל הכנסת. הוא פותח בפנינו את אלבומיו וקלסריו, בהם הוא שומר את אוספיו המיוחדים. קלינר אוסף דברי דואר הקשורים לירושלים, לבתי כנסת ולדפוס – מכל רחבי העולם. אפשר להתבונן באוספים ולשמוע את סיפוריו במשך שעות, אולם בפעם בחרנו להתמקד בקשר לירושלים.
קלינר, החל לאסוף בולים בגיל צעיר – סביב בר המצווה שלו. מאז הוא מניח את ידיו על כל פריט דואר מעניין שהוא יכול, כולל מעטפות בחירה של נשיאים, מכתבים, חתימות ועוד. קלינר מספר שהוא דור שמיני בירושלים, ילדיו דור תשיעי ונכדיו – עשירי. נראה כאילו המילים ״הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה״ – נכתבו עליו.
הרבה לפני המדינה
הגלויות הראשונות אותן חושף קלינר בפנינו הן העתיקות ביותר. בראשונה, בת 100 (!) שנה, מופיע איור צבעוני ובו נשים מכוסות ראש המתפללות בסמוך לכותל המערבי, ברחבת התפילה הצרה שהיתה במקום. התאריך על הגלויה הוא 23.03.23 – כשהכוונה לשנת 1923, ולידו חותמת דואר בריטית עם הכיתוב JERUSALEM.

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

סניף בני עקיבא ׳המנשה׳ בנוף הגליל אומנם מונה בינתיים רק כ-40 חניכים, אולם בתור סניף ׳צעיר׳ בן פחות משלושה חודשים – כל חניך הוא הישג עצום. כשהחניכים והמדריכים, ואפילו הקומונרית נמנים על קהילת בני המנשה, נוצר סניף מיוחד שאין שני לו. וכמו שציינו החניכים במסע סוכות: ״מהודו לישראל – ציונות 2022״.
״הגויים קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג״
את הסניף מנהלת ביד רמה צופיה סינגסון הקומונרית, שעלתה בעצמה מהודו לפני כשמונה שנים. היא מתארת את המציאות בהודו: ״אני הבת השנייה מתוך שמונה אחים, מעליי יש אח. בתור ילדה נולדתי יהודייה כי הוריי התגיירו לפני שהתחתנו. עשינו את כל החגים והשבתות, אבא שלי היה הולך בכל פעם לבית הכנסת ומתפלל שם לבד, כי לא היו הרבה יהודים בכפר שלנו. חגגנו פורים, חנוכה, הרגשנו שאנחנו לא גויים אלא יהודים.
״הגויים התייחסו אלינו שונה, קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג. כשהייתי קטנה דוד שלי, אח של אבי, עלה לישראל ועזר לנו ללמוד איך להתנהל בשבתות וחגים. מישראל הוא היה מדריך אותנו כיצד לנהוג״. המשפחה עלתה מהודו והתיישבה בצפת, שם נולדו שני אחיה הקטנים של צופיה.
״בהתחלה הייתי עצובה לעזוב את קרובי המשפחה שלי, סבים וסבתות, את כל החברות. אבל אני לא מתחרטת שעשיתי עלייה, אני נמצאת איפה שאני צריכה להיות, למרות הקושי. ישראל אחלה״.
צופיה מספרת על תחילת הקשר שלה לבני עקיבא: ״בהתחלה אחרי שעלינו בני עקיבא ביקשו לקחת אותנו לסניפים. זה עבד רק למשך כמה שבועות, בגלל בעיות השפה ובגלל הקושי להתחבר – לא הכרנו אף אחד. הם היו נחמדים מאוד, אבל זה לא התאים לעולים. לא היה מישהו שאנחנו מכירים, לא היה מישהו שיכול לדבר בשפה שלנו״.
צופיה למדה באולפנת בני עקיבא סגולה בקריית מוצקין, וכשבאולפנה חיפשו קומונרית שתנהל את חודש הארגון לתלמידות העולות – היא התנדבה, וחברותיה בחרו בה. אולם למרות הניסיון, צופיה תכננה שירות לאומי אחר.

איך הציעו לך להיות קומונרית של סניף עולים?
"בסוף הלימודים הגיע אליי מוטי יוגב, אחראי על העולים בנוף הגליל, וביקש שאני אהיה קומונרית. אמרתי לו שאחשוב על זה. בהתחלה רציתי לעשות שירות לאומי אחר, לא בקהילה שלנו (בני מנשה, ה"ש). אבל חשבתי על זה שוב, הלכתי לסיירת בבתי ספר בנוף הגליל, ראיתי את העולים וזה שינה לי את המחשבה. בחרתי לעשות שם שירות, הלכתי לסמינריון של שירות לאומי ואחריו לשבוע סמינריון לקומונריות – סל"ק".
איך זה להיות הקומונרית הראשונה מבני המנשה? ועוד בסניף העולים הראשון?
"מלחיץ, מרגש מאוד. זהו הסניף הראשון לעולים בלבד, אני גאה מאוד וגם מפחדת. מקווה שהכול יצליח. מצד אחד המדריכים, בני הקהילה, רציניים מאוד, ומצד שני לא תמיד ההורים מבינים מה זו התנועה ומה זה אומר להיות חלק מבני עקיבא, ויש קצת קושי מולם. אבל יש גם הורים שתומכים מאוד".
השם שנבחר לסניף הוא ׳סניף המנשה׳, גם כדי להבדילו מהסניף הוותיק בנוף הגליל, וגם כדי להגביר מודעות לעליית בני המנשה ולסיפור הקהילה. מטרת הסניף היא לחבר את החניכים לחברה הישראלית בכלל ולתנועת בני עקיבא בפרט, ולעזור להם להשתלב.
סניף המנשה מונה כרגע 42 חניכים בגילאי בית ספר יסודי, וכן 16 מדריכים וחברי צוות נחשון. "אני מתכננת אחרי חודש הארגון להכניס את כל החב"ב (חבריא ב׳) ואת הכיתות הגדולות יותר לפעילות ולצוותי נחשון", מפרטת צופיה את מטרותיה לעתיד.
"אנחנו משלבים מה שאנחנו יכולים. אנחנו מעבירים פעילויות בעברית כמה שאפשר, בשביל זה לומדים עברית. לפעמים בשפת האם שלנו הפעולות מעניינות יותר לילדים והם מבינים יותר, אבל בפעולת הפתיחה, בישב"צ עם המדריכים וצוות נחשון, אני מנסה לדבר איתם כמה שיותר בעברית ולכתוב בעברית".
מה מיוחד בסניף עולים?
"אנחנו רק התחלנו את הפעילות בסניף, אבל למשל כשיש לנו חזרות לחודש ארגון – הילדים מחכים כבר חצי שעה לפני, הם מתלהבים מאוד. יצאנו למסע סוכות 30 חניכים ועוד מדריכים וצוות נחשון, סה"כ 48 משתתפים, אוטובוס שלם. הכנו מראש שלטים עם שם הסניף ומאיפה הגענו, וככה הלכנו כל המסע. צוות נחשון שהיה איתנו הרגיש את החשיבות.
״אנחנו מתכננים סמינריון חנוכה למדריכים ולצוות נחשון, והמטרה היא שבהמשך החניכים ישתלבו בסניף רגיל של בני עקיבא. אני לא יודעת מה יהיה עוד שנה או שנתיים, אבל לדעתי אם הקהילה והנוער יחשבו שהפעילות חשובה, הסניף ימשיך להתקיים. גם אם הוא ימשיך כסניף עולים זה טוב, כי הקהילה תרגיש שזה שייך להם ויתייחסו אליו ברצינות".
״אם אנשים אחרים אוהבים אותך,
למה שלא תאהב את עצמך?״
״לדעתי בקהילה לא מספיק מכירים את בני עקיבא. אני חושבת שבשביל להיות קומונרית צריך לשים את כל הקשיים של עצמך בצד ולראות את המטרה, מה את יכולה לעשות למען הקהילה, מה את תורמת בתור בת שירות וקומונרית. אם עושה לא רק לעצמך, אלא לקהילה ולעם ישראל. זה משמעותי מאוד בחיים.
בהתחלה לא רציתי להיות קומונרית בקהילה, אבל אם מוטי רוצה לעזור לנו, אם אנשים מבחוץ רואים ורוצים לעזור – למה שאני לא אתן מעצמי לקהילה שלי? אם אנשים אחרים אוהבים אותך, למה שלא תאהב את עצמך?״.
צופיה מתארת כי להוריה היה קשה לקבל את בחירתה: ״הם לא התחברו בהתחלה, הזהירו אותי שלהיות מנהיגה בקהילה שלנו זה לא קל. הסברתי להם שהכי חשוב שאני תורמת ועושה משהו משמעותי. הם לא מכירים את תפקיד הקומונרית, ולי אין כל כך איך להסביר להם.. אבל כשהם רואים אותי בתמונות עם הסניף הם גאים בי ושמחים בי״.
״העתיד כבר כאן – עשרת השבטים עולים לארץ ישראל״
חבר הכנסת לשעבר, מוטי יוגב, עוסק מזה כשנתיים וחצי בקליטת העולים בנוף הגליל, כשרוב הזמן מוקדש לסיוע לקהילת בני המנשה, המונה כ-800 עולים. יוגב מסביר: ״בני המנשה הם חלק מעשרת השבטים שגלו בגלות אשור, לפני גלות בבל, ונעלמו לעם ישראל. התנ״ך מציין זאת בספרי מלכים ודברי הימים, והתנאים הסתפקו האם השבטים חוזרים או לא, האם עם ישראל מוצא אותם או לא. ר׳ עקיבא אומר לא, וחכמים אומרים כן. רש״י אומר שוודאי שחוזרים, לא יעלה על הדעת שלא.
והנה העתיד כבר כאן. מזה כ-40 שנה עולים בני עשרת השבטים לארץ ישראל. לאורך כל הדורות חיפשו אותם, מהנביא ירמיהו ועד ימינו אנו. לפני 40 שנה הרב עמיחי הלך לחפש את השבטים הנידחים בכל העולם, קיבל לכך אישורים מרבנים, ביניהם הרב צבי יהודה קוק זצ״ל. הרב עמיחי מצא שרידי ישראל שמקיימים אורח חיים יהודי ורואים עצמם חלק מעם ישראל ברחבי העולם כולו – בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה. עד יפן הוא הגיע״.
בני המנשה חיו בצפון מזרח הודו, וקיימו אורח חיים יהודי. רובם היו מודעים לכך שלפני כ-200 שנה צלבנים נוצרים הכריחו אותם להתנצר, ובכל זאת שמרו אבותיהם על אורח חיים יהודי, הכולל בעיקר שבת וכשרות. זקנים וזקנות שעלו לפני 40 שנה לבית אל, קריית ארבע וגוש קטיף אף ידעו לצטט פסוקים מהתנ״ך ומספר תהילים, מלו את בניהם וכמהו לשוב לארץ ישראל, לירושלים ולנחלתם בשבט מנשה.
היום ישנם בארץ כ-5,500 עולים מבני המנשה, המתגוררים מנוף הגליל בצפון ועד שדרות בדרום. העולים עוברים גיור מלא בהגיעם לארץ, עקב חוסר הקשר לאורך הדורות ובגלל הנוצרים שהכריחו אותם להתנצר. ״הם שמחים בגיור״, מסביר יוגב, ״הם שמחים לחזור לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. הם משתוקקים לשוב ולהתחבר לעמם ולארצם״.
לבקשת ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, הפך מוטי יוגב לפרויקטור קליטת העלייה בעיר. ״אני מלווה את העולים מאישורי העלייה ועד קליטתם בכל המישורים – גיור, לימוד עברית, סלי קליטה, חינוך ותעסוקה, חיי קהילה ודת. כיום אני עוסק בבניית מנהיגות בקהילה, והכוונת הבוגרים לישיבות הסדר במעלות ובנוף הגליל ובוגרות למדרשות. את הנערים והנערות אנו מכווינים לישיבות ולאולפנות בני עקיבא״.
אלא שיוגב לא הסתפק בחינוך הפורמלי של ילדי העולים, ואחרי כמעט שנתיים של מאמצים זכה להיות שותף בהקמת סניף בני עקיבא של בני המנשה בנוף הגליל.
איך עלה הרעיון להקים לעולים סניף נפרד?
״כל העבודה מול עולי בני המנשה צריכה להיות בענווה, מתוך שאילת שאלות ולמידה. לפעמים יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק.. צריך ללכת צעד צעד. מניסיוני כמזכ״ל בני עקיבא לשעבר עם הקהילה האתיופית, היה ברור לי שאם מנסים לשלב אותם כשהעברית עוד לא שגורה בפיהם והביטחון העצמי עוד לא מצוי כמו הישראלים – הם עלולים להישאר מאחור.
״כמו זרע – קודם זורעים אותו במשתלה כשתיל, וכשהוא מוציא שורשים ועלים מעבירים אותו לשדה או לפרדס. צריך לבנות בעולים עוצמה ומנהיגות, שיראו שהמדריך יכול, שהקומונרית יכולה. שיחוו פעולות בשפתם, יחוו הצלחה, ואחרי כמה שנים ישתלבו בסניפים הרגילים. כבר במסע סוכות האחרון הם יצאו עם כלל הסניפים, ראו את ההווי והשתלבו״.
יוגב דוגל בהדרגתיות ״כדי שהשידוך של בני המנשה ובני עקיבא יהיה הטוב ביותר, צריך להתקדם בהתאם להתאמה. ראינו שההשתלבות בקריית ארבע או במעלות היא דלה מאוד, אז הפעם מנסים חממה אחרת. צריך ענווה מול המציאות, לשאול אנשים מתוך הקהילה מה הכי נוח ומצמיח. יש כוחות גדולים מאוד, מוסר עבודה, צריך רק לקחת אותם למעלה״.
מה התגובות בשטח להקמת הסניף?
״התגובות טובות, אבל עוד לא צברנו מספיק הדים. שילוב ההורים בתהליך חשוב ביותר, אכפת להם מאוד מחינוך ילדיהם, הם דואגים להביא אותם למוסדות החינוך הפורמליים, מקבלים דיווחים שוטפים וכו׳. וגם בחינוך הלא פורמלי – לא פשוט לשלוח את הילדים לבד אחר הצהריים, לעיתים כשכבר חשוך. לכן חשוב לנו שהמדריכים יהיו בני הקהילה, שאחים ידריכו את אחיהם הקטנים, ושייקחו אחריות. אתה משמש דוגמה, אתה לא מסתכל בפלאפון כשיש לך חניכים, אתה דוגמה לאחריות ולערכים״.
את צופיה הקומונרית שלף יוגב ישר מהאולפנה, כאמור. ״היא מוכיחה את עצמה בכוחות שה׳ חנן אותה. מצאה מדריכים מתוך הקהילה, זכינו והסניף יצא למסע סוכות. לזכותה ייאמר שגם אלו שאינם מדריכים חברים בצוותי משימה – ׳נחשון׳. צוותי נחשון מתעתדים להקים גינה קהילתית בנוף הגליל על שם יואל להנגהל, שנרצח בקריית שמונה, וגם גמ״ח בגדים למען אנשי הקהילה. צופיה היא הראשונה לציון, פועלת למלא את המשימות, להתקדם בקצב המתאים״.
עכשיו עובדים בסניף על מערכי הדרכה מתאימים ועל שילוב מדריכי סניף מנשה כקבוצה בפני עצמה בסמינריון המחוזי, היות והם עוד לא שולטים היטב בשפה העברית. 

יואל להנגהל ז״ל: 

להפוך את המשבר לעוצמה

מוטי יוגב מתאר בצער את נסיבות מותו של יואל להנגהל, מקהילת בני המנשה בנוף הגליל: ״יואל עלה לארץ לפני כשנה ורבע, בגל העלייה השלישי של השנתיים האחרונות. במסגרת ההצעות לבוגרים מעל גיל 18 יואל הלך ללמוד בישיבת ההסדר במעלות. מאוד אהבו אותו שם, הוא למד היטב והיה אמור להתגייס עכשיו לצה״ל, רצה להתגייס לצנחנים. הוא יצר קשרי חברות עם בת מנשה ותיקה יותר מקריית שמונה, ובבין הזמנים – לאחר שסייע להוריו לבנות סוכה – נסע לבקר אותה״.

יוגב מסביר כי אינו יכול לחשוף מפרטי האירוע המדוייקים: ״הייתה חבורת נערים שיכורים, והמשטרה מעורבת מאוד בעניין, כולל מפקד מחוז צפון. ישנו בגיר אחד שיועמד למשפט ועוד קטינים שיש נגדם הליכים אחרים. וכל זה אינו שווה בנזק המלך – כשיואל חסר. הוא היה הבכור במשפחתו, והניע אותם לעלות לארץ ישראל. אנחנו עם המשפחה, מחזקים אותה. הקמנו כולל לימוד תורה לעילוי נשמתו, ובו לומדים אברכים מקהילת בני המנשה, שיגדלו להיות מנהגים בקהילה – בעשייה קהילתית עם הנוער, בהעברת שיעורים ועוד. צוותי נחשון יקימו את הגינה הקהילתית לזכר יואל, ויש עוד פרויקטים שעלו בשיחות עם הנוער לאחר הרצח הנורא. אנחנו רוצים להפוך את המשבר לעוצמה״.

יוגב מסכם את נושא קליטת העלייה: ״אני שנים רואה צורך בבני עקיבא לאמץ קליטת עלייה, זה אחד הערכים העליונים. קליטת עלייה רבה יותר תחזק את הדמוגרפיה ואת המשילות. זהו יעד לאומי משמעותי, שאנחנו משתדלים בו בע״ה״.

״נפש יהודי הומייה״

מזכ״ל בני עקיבא, יגאל קליין, מסביר גם הוא על ייחוד סניף המנשה, על ייחוד עליית בני המנשה ועל הקשר לנושא השנתי של בני עקיבא – ׳נפש יהודי הומייה׳. לדבריו: ״ישנם כל מיני סניפי עולים ופרויקטים מסוימים לעולים, אבל הסניף הזה הוא היחיד של עולי בני המנשה. זו עלייה עם סיפור מיוחד, סיפור שלצערנו החברה הישראלית פגשה סביב הרצח של הנער יואל להנגהל בקריית שמונה בתקופת החגים. חלק מהרצח שלו, כך אומרים, נבע מהיותו מקהילת בני המנשה ומפערי התרבויות והשפה.

״כיוון שגם היום יש עלייה לא קטנה של בני המנשה, בני עקיבא רצתה למצוא מענה ראוי לעולים, שגם עוזר בשלבים הראשונים של העלייה ומאפשר חיבור לתנועה, וגם מהווה גשר ומעבר לסניף הוותיק בנוף הגליל. בנוף הגליל ישנה קהילה גדולה של בני המנשה, ובשיתוף עם חכ״ל מוטי יוגב החלטנו להקים את הסניף הזה – וזכינו לקבל את הקומונרית הראשונה מבני המנשה״.

קליין מרחיב על חשיבות נושא קליטת העלייה: ״הנושא השנתי שסביבו היה חודש ארגון ושבת ארגון הוא ׳נפש יהודי הומייה׳. הכיסופים של כל הדורות לחזור לארץ לישראל, להקים מדינה ולמשימה שלנו להמשיך ולבנות אותה מבחינה ערכית ורוחנית. כשאתה פוגש קהילה שכל כך משמעותי עבורה לעלות לארץ, ההשתייכות למדינה והנכונות לשלם מחירים כבדים מאוד כדי להיות חלק ממנה, היתרון הוא ברור – אנחנו רוצים אותם איתנו, אנחנו רוצים ללמוד מהם ולקבל מהם את הדברים המדהימים שיש להם ללמד אותנו, ויחד להתחבר למדינה ולמה שקורה כאן״.

״אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא״

גם קליין מסביר שהמטרה הסופית של סניף העולים היא להשתלב בסניפי התנועה הוותיקים ״גם סניף עולים בסוף מחובר למחוז, לטיולים ולאירועים של המחוז, והוא נהיה חלק. זה אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא, החיבור לגודל ולכל הסגנונות דרך המפעלים, הסמינריונים והמסעות. ברור שמבחינתנו השלב הבא הוא לגשר על הפער התרבותי והשפתי במשך תקופה, ומייד אחריו להגיע למצב שיאפשר שילוב בסניף נוף הגליל״.

כרגע ישנן מספר תוכניות לעולים הפועלות במסגרת התנועה, ביניהן תוכנית ׳עמישב׳ לעולים מצרפת וצפון אמריקה, ועוד. בתנועה בוחנים את עצמם כל הזמן כיצד נכון לקלוט כל קהילה, מתוך חיבור לעולים עצמם ולצרכיהם.

״אנחנו בתקופה שבה גם הדור הצעיר צריך לשאול את עצמו מה החלום הבא, אלו חלומות יש עוד להגשים. יש לנו עוד משימות גדולות״, מסיים קליין.

״היסטוריה מול העיניים״ 

אשר נחמיאס, סמזכ״ל תנועת בני עקיבא ובעברו הלא רחוק רכז מחוז צפון, מתאר כי תהליך הקמת הסניף ארך כשנתיים: ״התחלנו תהליך למידה בנוף הגליל, על האתגרים שאיתם מתמודדים העולים ועל מקומה של התנועה בהם. אנחנו רואים בקליטת העלייה אתגר לאומי בכלל ועירוני בפרט, וכבר רצינו להיכנס ולקחת חלק פעיל בעשייה.

״לאחר שלמדנו את הנושא לעומק הבנו שיש פער משמעותי שצריך לגשר עליו, ולכן ההחלטה הייתה להקים בשנים הראשונות סניף שמיועד רק לעולים, עם שיתופי פעולה הדרגתיים. זו הפעם הראשונה שמוקם סניף כזה, עם קומונרית בת העדה. בוודאי שהמטרה עוד כמה שנים היא שילוב העולים בסניפים הקיימים״.

לדברי נחמיאס, החידוש הגדול בסניף המדובר הוא קליטת בני המנשה. ״בני עקיבא מתעסקת המון עם קליטה לאורך השנים, עובדים עם עולים מצרפת, ממדינות אנגלוסקסיות, מאתיופיה. החידוש כאן הוא שזה הסניף הראשון של בני המנשה. מדינת ישראל צפויה לקלוט עוד ועוד עליות, ובני עקיבא רוצים להיות הראשונים במשימה״.

נחמיאס משתף בחוויה ממפגש עם העולים בנוף הגליל: ״הכניסו אותנו לכיתה בבית ספר ממ״ד בנוף הגליל. 30 ילדים עולים, בכיתה ב׳ או ג׳, שרים ׳אני מאמין׳ בעברית. ילדים קטנים שזה עתה עלו לארץ וכבר שרים ומדברים עברית – זה לראות את ההיסטוריה מול העיניים. 3,000 שנה מחכים בני המנשה לעלות לארץ ישראל, ועכשיו הם שרים ׳אני מאמין׳. יש פה קליטת עלייה היסטורית, ועל תנועת בני עקיבא להיות חלק מהקליטה הזו״. 

״ואז התחלתי להניח״

״ואז התחלתי להניח״

שנים ארוכות שאלון מליק (33) מכפר ורדים, ״ממשפחה חילונית לחלוטין״, לא אהב את ההגדרה שלו כ׳חילוני׳. הוא גם לא אהב את חוסר הידע שלו ביהדות. בשנה האחרונה עברו עליו כמה דברים, ואם להיות מדויקים יותר התהליך שעבר ועליו אנחנו משוחחים, החל בפסח האחרון, ליל הסדר.
״אבא מקריא מההגדה באופן שוטף, וכמו בכל שנה בשלב מסוים הוא מעביר לאחרים את הקריאה, כך עושים את ההגדה. אחותי הגדולה שהיא בערך בת 40, מקריאה בסך הכל בסדר, מסוגלת לקרוא את ההגדה כמו שצריך. כך גם אחותי שצעירה ממנה בשנתיים. אצלי זה כבר היה קצת בגמגום. אני נורא לא מתורגל בקריאת טקסטים מקראיים, בטח לא בקול רם. מכיר את הסיפור כי בכל שנה זה נראה אותו דבר אבל השנה הגמגום הרגיז אותי קצת יותר״.
המצב החמיר כשהקריאה הגיעה לאחיינים שלו. ״הם פשוט לא היו מסוגלים לקרוא את ההגדה. זאת אומרת, הם מסוגלים לקרוא את האותיות כי הם מבינים וקוראים עברית טוב, אבל הם גמגמו את זה ולא הבינו את מה שהם קראו. הם הבינו את סיפור ההגדה בצורה שטחית ביותר״.
לדבריו ליל הסדר האחרון נתן לו ״קריאת השכמה, הדליק אצלי נורה אדומה״. היה שם משהו שגרם לו להבין שינה ״ירידת הדורות״, לא פחות. ״אבא שלי גדל כחילוני וחלק מזה היה לדעת לקרוא ולעסוק בטקסטים יהודיים, להכיר אותם. ככל שעובר הזמן החינוך הממלכתי מכשיר פחות את הילדים החילונים היהודים להכיר ולהיות מסוגלים לחיות בטקסטים כאלו״.
״צייצתי על זה איזה ציוץ, שהמציאות הזאת נורא-נורא, מרגיזה אותי. כתבתי כך: ׳בהנחה שהמצב ברוב המגזר הציוני החילוני דומה, הייתי אומר שיש לנו בעיה לאומית ועתידנו לוט בערפל׳. זאת אומרת שאם לא נשפר את מערכת החינוך, את היכולת של ילדים חילונים לקרוא כאלה טקסטים, אז עתידנו לוט בערפל, על משקל דבריו יגאל אלון. זה היה הטייק הראשון״.
אלון המשיך בחייו וניסה ללמוד בעצמו. אחרי בערך חודשיים וחצי הוא מצא את הפתרון. ״זה קרה אחרי פרסום לאירוע שהיה בכפר ורדים ביישוב שבו גדלתי, דוכן תפילין של חב״ד. מישהו העלה פוסט זועם שחייבים להעיף את הדוכן. אז הבנתי שאולי התפילין הם הפתרון כי הם הכי מרגיזים אותם״.

אלון לאחר קניית התפילין

במאמר מוסגר אומר אלון כי לדעתו יש סיבה שיש חילונים שמתרגזים מתפילין: ״יש בתוך החברה החילונית קבוצה יחסית קטנה, אבל מאוד רעשנית, שלא רוצה שהטקסטים היהודיים – מה שהם מכנים ׳דת׳ ומה שאני מכנה ׳תרבות יהודית ומסורת יהודית׳ – הם לא רוצים שהדבר הזה בכלל יהיה חלק מהחיים החילוניים של ישראלים בישראל ושל יהודי שאיננו שומר מצוות״.
הם מרגישים מאוימים?
״אני חושב שזה מערער להם את היכולת לדחוף אג׳נדה פרוגרסיבית וחדשנית. זאת אג׳נדה המתחרה להם, והם מבינים את זה ויודעים שככל שהיא תהיה חלשה יותר בקרב הציבור שהם רוצים לשכנע, כך יהיה להם יותר סיכוי לשכנע אותו באג׳נדות שלהם. הם מנסים להחליש את הזהות היהודית המסורתית. את הפרקטיקות הדתיות בקרב אותו ציבור בשביל שיהיה ואקום שאפשר יהיה להיכנס אליו״.

[elementor-element k="ab9e6d6c77cff50a31e0e893f5caebca"…
נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

״אישה אחת התקשרה אליי לאחר שכבר גמרה אומר בליבה למכור…
הכי קרוב לאימא רחל

הכי קרוב לאימא רחל

ישיבת ׳בני רחל׳ בקבר רחל, ישיבה גבוהה ציונית, הוקמה לפני…
לא רק 7 מצוות בני נח

לא רק 7 מצוות בני נח

ניסיתי לחשוב עם עצמי מה מעכב את תהליך הגאולה, ושמתי…
בר מצווה בגיל 82

בר מצווה בגיל 82

ג׳ורג׳ זהבי ואשתו לובה עלו מאוזבקיסטאן לארץ ישראל לפני למעלה…
מבצע עץ האתרוגים בשכם

מבצע עץ האתרוגים בשכם

מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות החביבות ביותר ביהדות, והאתרוג…
22 שנה לנטישת קבר יוסף

22 שנה לנטישת קבר יוסף

קוראי גילוי דעת האהובים, כפי שידוע לכם אני מועמד במקום…
מלובלין יצאה גמרא

מלובלין יצאה גמרא

נתחיל בגילוי נאות: הקשר שלי ל'דף היומי' הוא ממש לא…
הלב של נמרוד לב

הלב של נמרוד לב

אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר…
כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

האם חייבים לשמוט כספים בימינו?התורה משווה בין שמיטת כספים ליובל,…
שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית נפרדת משמיטת הקרקע ומצוותיה…
ניצחון הרוח

ניצחון הרוח

המרד הגדול – מצעד האווילות או סוד הקיום', ספרו של…
שמיטת כספים

שמיטת כספים

אם נשאל אדם ממוצע ברחוב מה המושג ״שמיטה״ אומר לו,…