בדרך לכותל

מתי נסלק את הצלקת מהכותל?

קהל מקשיב לשיעור
ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
שבת יום ירושלים – מברכים את חודש סיוון, בטרם נכנסה שבת המלכה התמלאה רחבת הכותל במאות רבות של מתפללים בשלל גוונים וגילים. בשבת בבוקר התקיימו התפילות באווירת חג, זכיתי לפגוש ידידים יקרים שעלו להצדיע לירושלים ביום חגה – את ראש ישיבת קריית שמונה הרב צפניה דרורי הי״ו עם קבוצה גדולה מתלמידי ישיבת קריית שמונה, את מוני ליימן, את השף האגדי – תמיר טרבלסי, את הרב ידידיה פרנקל – הגבאי המסור שלנוו, את איש האמונה והמעש ר׳ יעקב ונגרובסקי ובנו הצעיר, את ד״ר פרי נוסן הצדיק ואת איש השב״כ מנחם לנדאו, שהזמין אותי לטקס הממלכתי השנתי של יום ירושלים בגבעת התחמושת, בתפקידו כיו״ר ההנהלה שם ועוד רבים וטובים.
02
אחר הצהריים התגבר נהר עולי הרגל, אלפי צעירים, חניכי תנועות הנוער, סניפים שלמים מכל הארץ צעדו בחדווה ובשירה, כאיש אחד, לתפילת מנחה ולערבית של ערב חגיגות 55 שנה לאיחוד ירושלים, בכותל. גם בישיבת מרכז הרב התאספו מאות רבות של חניכי תנועות הנוער ותלמידי ישיבות מכינות, אולפנות, מדרשות ומכללות מכל הארץ לתפילות השבת, כאשר לקראת שעת המנחה הצטרפו לצועדים לכותל. ירושלים לבשה חג. ריקודים ודגלים ותפילות ושמחה בכל פינות העיר. בבית כנסת המחתרות ע״ש ר׳ אריה לוין התאספו צעירים רבים להתפלל ולשמוע את הרב בנג׳ לוין נכדו של ׳רב האסירים׳ הנערץ.
03
במניין האהוב שלנו שחוגג השבוע 55 השנים של אנשי הרובע האהובים, פגשתי בכותל את איש הרובע והצנחן הוותיק, הרב יששכר גואלמן, שזכה להיות בין הצנחנים משחררי הכותל. הרב ביקש ממני במאור הפנים האופייני לו, להרים את עיני גבוה ולחפש על אבני הכותל סימן לשחרורו מהשלטון הירדני.
לאחר שהתייאשתי מללטף את האבנים בעיניי, הצביע הרב על אבן גדולה יחסית, במרכז הכותל, שעליה חקוקה ׳צלקת׳ מלבנית עמוקה ומדויקת. מספר הרב יששכר: ״כשהגענו לכותל נצמדנו אליו במשך דקות ארוכות, בעיניים דומעות ובתפילה חרישית. צנחנים דתיים וגם לא דתיים התייפחו כאן בבכי קורע לב על הזכות המופלאה לגעת ולהתפלל מול אבני שריד בית מקדשנו״.
הירדנים בזלזול ובביזוי הפכו את הכותל לקיר תמך לבתים רבים, שנבנו על ידי הערבים. חלקו הגלוי של הכותל שימש כחומה לרחוב הצר. ליד הכותל נערמה גבעת אשפה ענקית ומצחינה, שהסתירה לחלוטין את הגישה לכותל ואת שער האשפות. דבר שמעיד על היחס האמיתי של המוסלמים לכותל ולהר הבית.
על הכותל חקקו הירדנים שקע בצורת מלבן שבו התקינו שלט, שעליו מצוין שם הרחוב הצר, בערבית. הצנחנים נטלו מיד גרזנים והסירו לאלתר את השלט, שחילל את אבני הכותל. הרב גורן פיקח על הריסת חלק מהבית שנסמכו לכותל הקדוש.
לימים נחפרה הרחבה על ידי המדינה, בניצוחו של הרב גורן והרב גץ, והועמקה. אז התגלו נטבחים נוספים של האבנים הקדושות של הכותל. הצלקת המלבנית נותרה במקומה כאות לשחרור הכותל מביזיונו. היום היא מתנוססת כשלושה מטרים מעל ראשי המתפללים״.
בין התפילות, אתם מוזמנים לגלות את הצלקת בכותל ולהודות לה׳ על נס ששת הימים ועל גבורת הצנחנים משחררי הכותל.
הקרן למורשת הכותל יחד עם רשות העתיקות חופרים בימים אלו ומגלים נדבחים נוספים בכותל תוך חשיפת הקרדו המערבי בן אלפיים השנים, שהיה צמוד לחומת בית המקדש. בין חנויותיו וכיכרותיו עולי הרגל הכינו עצמם בהתרגשות עצומה, לעלייה להר הבית, לאחר שרכשו את השה לקורבן, טבלו במקוואות הרבות שמתגלות בעת הזו, אט אט, מתחת לרחבת הכותל. לחזות בדרישת שלום מעולי הרגל, בני אלפי השנים זו הרגשה מצמררת, מרגשת ומרתקת שרומזת לי מה עומד להתרחש כאן בעתיד הקרוב מאד.
04
בשבוע יום ירושלים ׳קרן אביה׳ הפיקה, כהרגלה הטוב, מזה 14 שנה, אירועים רבים בהר הזיתים.
אלפים רבים נהרו מירושלים ומכל הארץ להר הזיתים להתפלל, לשמוע הרצאות, להשתתף בסיורים ובתצפיות ממצפה ׳בית אורות׳, מ׳בית החושן׳, מ׳מצפה רחבעם׳ וממלון ׳שבע הקשתות׳.
את אולם האירועים של המלון, קישטנו במאתיים מטר של שרשראות דגלי ישראל. באולם זה ממש, בשנת 64׳ למניינם, הכריז, ג׳יבריל רג׳וב, על הקמת ארגון הטרור אש״ף.
בעצם לימוד התורה וההיסטוריה של הר הזיתים, דווקא באולם הזה אנו משתדלים לעשות תיקון לעוול של המחבלים ולמזימתם המרושעת. ״עתידים בתי קרקסאות להפוך לבתי מדרשות…״ – ונהפוך הוא – מאולם של קללה לאולם של ברכה.
האורחים הרבים שגדשו את האולם, עשו גם הם ׳תיקון גדול׳, בכך שהקשיבו בשקיקה, ליהונתן פולארד, שדרש להחמיר בעונשם של הערבים הבונים בנייה פרועה ובלתי חוקית בהר הזיתים ובשכונות מזרח ירושלים. פולארד קרא לממשלה להעביר את כל הקונסוליות הזרות דווקא למזרח ירושלים כמעשה בעל הבית׳. הציבור נהנה מהרצאותיו של ד״ר גרשון בר כוכבא ושרה ברנע ונחשף לסיפורי הגבורה של משחררי ירושלים. בין השיחות יצאו החוגגים בריקודים בפרץ של שמחה, לציון הכרת הטובה לאור הנס הנפלא שמתגלה לנגד עינינו. נס הגאולה.
קיום אירועי קרן אביה בהר הזיתים מתאפשר בזכות תמיכה ועידוד של אנשים יקרים, שרואים בהתיישבות ובתיירות היהודית בהר הזיתים, חלק חשוב ועיקרי של החיים והריבונות בעיר ירושלים. תודה למשרד לענייני ירושלים, בראשות השר זאב אלקין, לעיריית ירושלים-אגף מורשת, לפיתוח מזרח ירושלים (פמ״י) וגם לקרן אביה.
תודה מיוחדת והצדעה בענק, אני חב לשוטרים המסורים של תחנת שלם ולפלוגה האגדית של מג״ב – פלוגת לשם, בפיקודו של סעד סעד. השוטרים והלוחמים המסורים של לשם מאפשרים את קיום האירועים שלנו בהר הזיתים זה 14 שנה, בביטחון מלא ובסדר מופתי.
מפקדי מג״ב והמשטרה מתכננים את מערך האבטחה בתיאום מלא בינם וביננו, כך שיספק כיסוי בטחוני מלא לאורחים ולסיורים הרבים שלנו בלי שתורגש המתיחות והעויינות המוסלמית, בהר בפרט ובירושלים בכלל.
05
בסיום האירוע סידרנו וארזנו את הציוד הרב ויצאנו לכיוון מרכז העיר, שם, במצפה הצפוני הקסום לכיוון הר הבית, התקיים באותה עת, טקס מרגש לכבוד הקמת הישיבה החדשה לבוגרי צבא בראשות ידידי, הרב חן חלמיש. הרב והאגדה.
נסעתי ברחוב צדדי שאיני רגיל לסוע בו, לכיוון בית אורות. לפתע אני מבחין במחזה היצ׳קוקי הזוי ומפתיע – במרכז הכביש צעדה מולי תהלוכה גדולה, פרועה והומת אדם. המפגינים המשולהבים הניפו בידיהם עשרות דגלי אש״פ, צרחו בקולי קולות סיסמאות של ״דם ואש…״, ונופפו לעברי את ידיהם בתנועת ׳וי׳ של ניצחון. מעיניהם נשלחו לכל עבר רשפי דם ושנאה שמספקים להם דלק לתרבות של הרג, התפרעות ולאלימות. נעלתי באינסטינקט את רכבי, שהוקף אט אט בהמון המתפרעים שלוחי הרסן.
פניתי לקב״ה בהצעה לעסקה די הוגנת, וכך סחתי לו: ״ריבונו של עולם, זה שלושה שבועות שאני עמל בשליחותך, להביא יהודים להר הזיתים, אל מול מקום קודש הקודשים. עכשיו אני מבקש ממך, שתעמול שלוש דקות עבורי ותאפשר לי לצאת מהלינץ׳ הזה לשלום. כי אני חייב להגיע במהירות לבית אורות״.
ישועת ה׳ כהרף עין. תוך שלוש דקות בדיוק, נוכחתי שהתקבלה תפילתי… לוחמי פלוגת ׳לשם׳ של מג״ב הגיעו בסערה, ותוך זמן קצר, בנחישות ובנחישות, פיזרו את הפורעים והמסיתים הארורים לכל עבר.
שלושה דברים למדתי מהכמעט לינץ׳ הזה: א. שהקב״ה מלווה אותי ואת לוחמי כוחות הביטחון היקרים שלנו ושומר עלינו מכל צרה וגם אוהב את הפעילות הרחבה שלנו בהר הזיתים. ב. שהבאת עוד ועוד יהודים לטייל ולגור בהר הזיתים מסייעת לבלימת מגמת ההשתלטות העוינת של המחבלים על הר המשחה ועל אגן העיר העתיקה ועל הר הבית. ג. הכי חשוב – למדתי שוב מה היא כוחה של תפילה.
שבת שלום של ריבונות ישראל, המשך גאולתנו, קיבוץ גלויותינו, בנין מקדשנו ופדות נפשנו.

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01
לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב כאן על איזה עניין שקרה לי ביום שישי שעבר.
מבצע ׳מגן וחץ׳ עוד היה בשיאו בימים רביעי-חמישי, וחיפשתי אחר מרואיין בנושא. סגרתי ריאיון עם ׳לשעבר׳ בכיר מאוד. שמחתי, הולך להיות מעניין. התקשרתי אליו בשעה היעודה והוא בכלל לא זכר שקבענו. "מילא, אדם עסוק", חשבתי לעצמי. התחיל הריאיון ואחרי שתי דקות, איך נאמר, הוא החל לאבד את זה. הריאיון:
02
"איך מחליטים לצאת למבצע צבאי רחב היקף בעזה?", שאלתי את הלשעבר, והוא השיב: "או שהמציאות מכריחה אותך ונוצרו תנאים כאלה שאין לך ברירה, כמו שקרה הפעם כשהג׳יהאד האסלאמי החליט שבגלל שמישהו שהתאבד בכלא בשביתת רעב, אז מותר לו לירות טילים על מדינת ישראל – או שאתה רוצה ליזום כאלה. שתי הדרכים לגיטימיות. הג׳יהאד האסלאמי הכריח אותנו, לא רצינו לחיות במצב שבו כל פעם שאיזה אחד מחליט למות בכלא בגלל שהוא לא רוצה לאכול, אז יורים טילים על שדרות. אז צריך לומר, ׳חבר׳ה, זה לא מקובל עלינו, ואנחנו נראה לכם איך זה לא מקובל׳..".
"החילוק שעושה מדינת ישראל בין הג׳יהאד לבין המאס, זה חילוק טוב?", הצגתי את שאלתי השנייה. הלשעבר ענה: "זה חילוק חיוני. מה, אם יש לך שני אויבים אתה רוצה להילחם בשניהם? למה שלא תפריד ביניהם?".
"השאלה אם אפשר לעשות את ההבחנה, הרי חמאס הוא הריבון", הקשתי, והוא החל להתעצבן: "שאלה מטומטמת! סלח לי שאני בוטה". ת׳אמת שחשבתי שהוא משיב בהומור, אלא שהוא המשיך בזעם גדול: "שאלה מטומטמת!! יש לך שני אויבים ואתה יכול להתמקד באחד מהם, אז למה לך להביא גם את השני לתוך המלחמה??".
"אולי גם חמאס יוצא מנצח פה?", ניסיתי לחזק את הקושייה המעצבנת שלי, והמרואיין שלנו קטע אותי והמשיך בעצביו: "מה הוא מנצח?! מה הוא ניצח? הוא נשאר בצד, אף אחד לא חושב שהוא עשה את זה בגלל אומץ ליבו. איך אפשר להכריז על זה בתור ניצחון? רק שוטים יכולים לחשוב ככה".
"הבנתי", עניתי מובך וחשבתי שנמשיך הלאה, אבל לא כך חשב הבכיר לשעבר: "איך חמאס יכול להכריז על זה בתור ניצחון, תגיד לי? יורים על עזה, הורגים את החברים שלו, פוגעים בארגון השכן – הוא לא עושה כלום ואתה עוד אומר שהוא יצא מנצח. נו, זה לא מטומטם?!".
מכיוון שהרגשתי שזה הופך לאישי, החלטתי להמשיך ולהקשות: "החמאס בכלל לא נפגע בסיפור הזה". תשובתו הייתה: "בוודאי שהוא לא נפגע, כי הוא לא עשה שום דבר, למה שיפגע?".
"מה זאת אומרת ׳לא עשה שום דבר׳?"
הלשעבר: "הוא לא עשה שום דבר, הוא לא ירה עלינו".
אחרי שתיקה של ארבע שניות בגלל ההפתעה שאחזה בי מהתשובה, ניסיתי להמשיך – "אבל חמאס עם כל הכבוד לג׳יהאד…", שוב הוא קטע אותי ואמר: "חמאס הוא רע, חמאס זה אנשים רעים, אבל מה זה שייך עכשיו. אתה יודע כמה אנשים רעים יש במזרח התיכון ואנחנו לא עושים להם כלום?".
למרות הזלזול שחשתי מדבריו, חשבתי להמשיך הלאה, כי בכל זאת, יש קוראים שמצפים לריאיון מעניין. "אני רוצה לעבור עכשיו ל…", התחלתי להגיד אבל הוא איבד את עצמו לדעת: "עזוב, עזוב, אני לא אוהב את הריאיון הזה, הריאיון הזה מטומטם… תודה רבה. התעצבנתי, הוצאת אותי מהכלים, אני לא אוהב את זה". "טוב, סליחה, להתראות". "להתראות", אמר וניתק.
כזה דבר עוד לא היה לי, מרואיין שמתעצבן משאלות. כעבור כמה דקות אחרי שהתאוששתי מהדברים שאמר לי (למרות שזה בעילום שם, לא פרסמתי את כל מה שאמר לי מפאת כבודו, כבודכם וכבודי) שלחתי לו הודעת וואטסאפ: "מעולם לא עצבנתי מרואיין. סליחה ושבת שלום", כך כתבתי בתקווה שיכתוב לי שבכלל הוא זה שצריך להתנצל.
אבל טעיתי, שום התנצלות, מעט הבהרה: "שבת שלום, אתה לא אשם", כתב לי, והוסיף: "השאלה הזאת נשאלת על ידי קבוצה לא קטנה של אנשים, חלקם מכובדים, שההבנה המקצועית שלהם דלה ולעיתים ילדותית. הם חושבים שאם יש פטיש גדול (צה"ל) צריך להשתמש בו שימוש מרבי ככל הניתן, ולכן מחפשים כל הזמן מסמרים ולא מבינים שלמכות הפטיש יש מחיר, חיצוני, פנימי וגם על הפטיש עצמו. שימוש יעיל בפטיש מחייב גם שכל ישר ולא רק יד חזקה, ולשאול תמיד מה רוצים להשיג בשימוש בפטיש ומה יהיה יום אחרי שמשתמשים בו. עוד הרומאים לימדו שאם יש מולך שני אויבים המשימה הראשונה ואולי הכי חשובה – זה להפריד ביניהם".
03
מה שלמדתי: לא משנה מי אתה, מה אתה עושה וכמה חשוב אתה – תמיד תהיה נחמד לאדם שמולך, גם אם אתה חושב שהוא כסיל גמור. אז אינני כסיל גמור ואני חושב שהשאלות שלי היו במקומן, אבל אולי הקב"ה סימן לי שכדאי שאקפיד יותר בכבודם של בני אדם.
שבת שלום. ■

יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את העיר אלעד מבחוץ, לנסוע בסמוך אליה ובמקסימום לעמוד בתחנה שממנה עולים על האוטובוס לפתח תקווה או לאוניברסיטת בר אילן. אך לבושתי, מעולם לא נכנסתי לעיר וחוץ מזה שמדובר בעיר חרדית לחלוטין, כך חשבתי, לא היה לי מושג מה יש בה ומה היא מציעה. כי מה לי ולה.
אלעד הוקמה בשנת 1998 וכעבור כשמונה שנים הוכרזה כעיר בישראל. מתגוררים בה כ-50 אלף תושבים, כעשירית מהם דתיים לאומיים. הקהילה הדתית לאומית באלעד יציבה, מנהלת חיים קהילתיים וחיי תרבות ופנאי עשירים, ומבוססת במוסדות רבים בעיר, כולם במבני קבע, בתוספת ממשק הדוק עם ההנהלה הבכירה בעיר. ״רב הקהילה שלנו, הרב אברהם נחשון, ממפוני ימית ותושב גוש קטיף ובית אל לשעבר – מתמודד לתפקיד הרב הראשי לישראל״, אומר בשיחה עם 'גילוי דעת', המשנה לראש העיר, עו״ד יניב בדלוב. ״יש פה 13 בתי כנסת שכאשר כל בכנסת זה בעצם תת קהילה קטנה.
״יש לנו כציונות דתית גם מעורבות בקהילה החרדית, שזה סוג של שליחות שאנחנו רואים לעצמנו. אנחנו חיים בעיר מעורבת שרובה חרדית, ובכל זאת אתה יודע יש פה ניואנסים כאלה קטנים, למשל אירוע יום העצמאות, אירוע שבמקום אחר לא היה עובר חלק. אני לא רואה אירועי יום העצמאות בביתר או במודיעין עילית. פה אתה רואה שיש סוג של סימביוזה טובה, חיובית״. ראש העיר, ישראל פרוש, הוא אשכנזי-חסידי. ״הוא מאוד מאוד אוהב אותנו ותומך בנו, ובכלל, יש פתיחות רבה מצד החרדים בעיר, הם מכילים, מבינים ומזדהים״.

היעד שלי בבחירות הקרובות להגיע לשלושה נציגים במועצת העיר. בבחירות הקודמות היו חסרים 34 קולות להביא עוד מנדט או שניים. גם חרדים פונים אלי לעזרה

עו״ד יניב בדלוב, המשנה…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…