ביום שני כ״ח בתשרי התשפ״ב – 4/10/21 בשעה 18:16 העולם (כמעט) השתנה.
תקלה שקרתה בשרתים של פייסבוק, וואטסאפ וטוויטר גרמה לרשתות החברתיות הללו להפסיק לעבוד. במשך קרוב ל-6 שעות תמימות העולם היה ללא חיפוש והקלדה אובססיביים במדיות החברתיות הללו.
לא ייאמן, אך מי שרצה לדבר עם חבר/ה, היה צריך ממש ל״הרים את השפופרת” ולחייג אליו/ה. אנשים החלו לדבר ביניהם במקום לשלוח הודעות או אימוג’ים או סתם חחחחחחחחחחחח…
ועכשיו מעט יותר ברצינות – לצערי הרב גם אני חוטא לא מעט בשיטוט ברשתות החברתיות, גם אני מוצא את עצמי לעיתים מבזבז את זמני אל מול המדיות הללו. באותו ערב יום שני יצא לי לעשות גם דברים אחרים: יצאתי לרוץ עם הבת שלי, קראתי עיתון, ישבתי ושוחחתי עם אשתי והילדים שבבית למשך זמן ארוך יותר. האשמה איננה במדיות החברתיות הללו כי אם בנו בלבד.
ההתמכרות שלנו והצורך הבלתי נדלה שלנו להיות כל הזמן בעניינים, להיות זמינים 24 שעות ביממה, לשתף בכל מחשבה, להסתכל כל כמה דקות בנייד ללא כל צורך או סיבה – היא נוראית.
למחרת בבוקר בנוסעי לעבודה שמעתי בגלי צה״ל ראיון עם ד״ר (השם שמור במערכת) המתמחה במצבי חרדה של רשתות חברתית. היא סיפרה שבכל אותן 6 שעות של תקלה ברשתות החברתיות, היא טיפלה בקריאות נואשות של אנשים שצלצלו אליה והביעו בפניה תיאורי חרדה שהם חווים על כך שהמדיות החברתיות הללו הפסיקו לעבוד. היא סיפרה שחלק מהתיאורים היו דומים להפליא ל״כאבי פנטום” = תופעה בה חשים מי שעברו קטיעת גפה (יד או רגל) כאב בגפה שנקטעה ואיננה עוד. ישנם מי שיחושו תחושות קור/ חום בגפה שנכרתה, אחרים ירגישו שהגפה זזה או מגרדת.
כלומר, אנשים הגיעו למצב שבו אמנם המדיות החברתיות בנייד שלהם לא עבדו, אך הם הרגישו כאבים פיזיים ותחושות לא רגילות של שמיעת הצלצולים על קבלת הודעה וכדומה. במילה אחת: השתגענו!
לאחר מחשבה ארוכה ועמוקה אני חושב שהיה עדיף לעולם לו 3 המדיות החברתיות הללו לא היו מתוקנות. היו לנו הרבה יותר חברים אמיתיים, היה לנו הרבה יותר זמן פנוי למשפחה, לחברים ולעצמינו, היו לנו חיים הרבה יותר נקיים ופשוטים ללא חשיפה תמידית ומיידית לתכנים לא ראויים. בקיצור – היה לנו חיים! אני ממליץ לכל אדם ולכל זוג לקבוע ערב אחד בשבוע (לא כולל ליל שישי) שבו הנייד נמצא על השתק ורחוק מהם, ולהתנהל בבית כאילו כל הרשתות החברתיות נמצאות בתקלה. לא ייאמן מה אפשר להספיק וכמה נרוויח.
