בדרך לכותל

ניסי ה' ועוזו

יירוט טילי אוייב על ידי כיפת ברזל הישראלית שהומצאה פה בגאונות, מיוצרת בישראל ומבוקשת מאד בכל העולם

01
ביום שישי שעבר, ירד עדיין גשם שוטף במשך כל הלילה.
למחרת, בשבת מברכים חודש ניסן, לפנות בוקר, בצבצו קרניים ראשונות של שמש חייכנית והציפו את ירושלים באור יקרות. קרני השמש יצאו לבדוק אם הגיע כבר האביב. בינתיים הן עשו מאמצים גדולים ליבש את השלוליות ואת המדרכות הירושלמיות שספגו יומיים רצופים של גשמי ברכה.
ההפוגה בגשמים והאוויר הצלול כיין, הזמינו רבים לצעוד אל כותלנו. שלא כמו שהורגלנו בזמן האחרון, מתאמני המרתון נעדרו השבת מרחוב יפו, הם כנראה נחים עתה בביתם, לאחר שביום שישי גמעו קילומטרים רבים בריצה מאומצת, בגשם שוטף, במרתון הירושלמי, המופלא והמאתגר.
שמחתי להיווכח שלראשונה מזה שבועות רבים, רחבת התפילה בכותל התמלאה שוב במניינים וותיקים וחדשים. חשתי באביב הממשמש, באווירה של שמחה, רון בלב ורוממות רוח.
לראשונה מזה זמן רב, בתפילת הבוקר, הצבע הירוק שלט ברחבה, סימן מובהק שחיילים יקרים הצטרפו לתפילות. לשאלתי השיבו הלוחמים, (שעל פי הסמלים על כתפיהם, הגיעו מיחידות מובחרות), שהם נהנים להתארח באכסניה ברובע, בשבת נפלאה שמאורגנת על ידי הצבא. בעיניים בורקות, העידו שהם זוכים לקחת חלק פעיל, בתוכנית גדושה של ערכים ותוכן יהודי. אשרינו שיש לנו, צבא כזה.
02
בדרך לכותל, רציתי לספר לכם על מפגש מיוחד עם איש יקר שמנהל ארגון מדהים שאתם חייבים להכיר. ידידי, משה וייספיש, מנהל יוזמה נפלאה, שהיא בעצם חנות עבור חתנים וכלות – ״פרקטי״. החנות ממוקמת בגבעת שאול, בשטנר 3, ממש ליד ״הבית של אביה״. יש בה הכול ובגדול – שמלות לאם הכלה, גביעים ופמוטים, תכשיטים ובגדים לכלה, חולצות וחליפות לחתן, לחותן ולאבי החתן. ריהוט, ציוד וכלים למטבח ולבית, מקררים ותנורים וכו׳. בקיצור – כל מה שזוג צריך לביתו. מה שמאד מיוחד ביוזמה זו, מלבד הנוחות והזמינות והיכולת להשוות מחירים, היא העובדה, שהספקים והחנות משתתפים בהורדת העלויות ובתשלומים נוחים, תוך הורדת מתח הרווחים שלהם. הכל במטרה להקל על זוגות שמתחתנים. רמת המחירים בחנות נמוכה בכ-30 אחוז ויותר (!) מתחת למחירי השוק. אם אחד מבני הזוג לומד במסלול תורני, מכינה, מדרשה, הסדר, או משרת בצבא או בשרות לאומי, וכד׳, כל מה שאתם צריכים לעשות, זה לבא לחנות פרקטי, עם ההזמנה ששלחתם לכבוד שמחת הכלולות שלכם, להירשם ולהתחיל למלא את הבית או הקרוואן. זה נשמע קצת שיווקי, אבל ברור לכל שיוזמות כאלה מחממות את הלב, כי הן נותנות מענה מצוין, עבור זוגות צעירים, שחפצים להמשיך ללמוד, או לשרת בצבא ונאלצים להתמודד עם גל עליות המחירים המטורף, שמתעצם ומורגש היטב, דוקא בעת ההכנות לחתונה.
פרקטי לא מפרסמים את היוזמה שלהם באמצעי המדיה. הפרסום נעשה רק מפה לאוזן. אז הנה, אני מקווה, שבע״ה, עשיתי לכם, זוגות צעירים, שרות קטן. מזל טוב.
03
השבוע נחשפתי לעוד יוזמה מיוחדת – ״ניסי ה׳ ועוזו״. היוזמה היא של הרב הראל פדידה, רב המרכז הרפואי ״שמיר״. הרב, שביתו נטוע במצפה רמון, נותן שיחות בצבא, במוסדות חינוך, בבתי כנסת וגם בזום, על הניסים שבכל יום ויום. ניסים שאנו זוכים לראות בעינינו, אך לא תמיד מקשרים אותם עם שלבי התקדמות הגאולה, ניסים אלו הם בפירוש – התגשמות חזון הנביאים.
הרב פדידה הולך בדרכו של הרב שמואל אליהו שליט״א, שהוציא לאור אלבום מרשים באותו נושא ממש – וקרא לו ״הנבואה״.
בספרו, הרב אליהו מביא פסוקים מנבואות הנחמה, שמתייחסות לימינו ממש. מול כל נבואה מובאים עובדות מרשימות מהישגי מדינת ישראל, שממחישות את התגשמות הנבואות, שמתרחשת ממש כאן ועכשיו.
בשבת בבוקר קראנו בכותל, במגילת קלף, שהזכירה לי שטר התחייבות, את נבואת יחזקאל בן בוזי, והזכרנו את הבטחת הנביא בשם ה׳ – לניסים שהם סימן מובהק לתחיית ישראל בארצו. אכן, מי שפוקח עיניים יכול להיווכח שניסים אלו מתרחשים בימינו יום יום – בכלכלה, בצבא, בהייטק, ברפואה, במדע, בחברה, בלימוד התורה, בחקלאות ועוד.
״והושבתי את הערים, ונבנו החורבות…״
במשך יותר מ-2,000 שנה היינו בגלות נוראה. הארץ שממה. השבטים הנודדים שחיו כאן לא הצליחו להפריח את השממה. גבעות הטרשים והדרכים ביהודה ושומרון (שלעולם לא נקראו ״הגדה המערבית״ ולא ראו כאן שום ״עם פלסטיני״), בגוש עציון, בהר חברון, בגולן, בנגב, בחבל קטיף, בשפלה ובגליל – היו הרוסות ושוממות.
והנה עם ישראל שב אט אט לארצו. נבואות התחייה מתגשמות. הארץ פורחת, ארץ ישראל נותנת לנו שוב את פרותיה בעין יפה.
לא לחינם השכנים שלנו מקנאים, הם רוצים לקחת לעצמם את שפע הזה. ידיהם דמים מלאו. אין הם יודעים איך לחיות בשלום. הם הורגים איש באחיו ללא רחם. זו ״דרך החיים״ שלהם. המחבלים וחבריהם מביאים את תרבות החמאס, השוד וההרג עד פתחנו. לצערי הרב, גם השבוע ראינו את נהרות הדם היהודי, שנשפך ברחובות, בפיגועי הטרור הרצחניים שביצעו ערביי ישראל, אנשי דעאש, בבאר שבע, חדרה, בני ברק ורמת גן בשוד בים המלח, בהתפרעויות בירושלים ועוד.
הם נוהגים בכבישי יו״ש ובכל הארץ בפראות קטלנית. על פי הסטטיסטיקה של משרד התחבורה, נהגי המיעוט הערבי והבדואי הם התורמים הגדולים ביותר להעלאת מפלס הדמים, גם בכבישים. נתונים אלו לא מתפרסמים, כי זה לא ״פוליטיקלי קורקט״.
ידוע לכל, חוץ מלכמה עיתונאים ולכמה שרים בממשלתנו, שאנו בונים והם הורסים. אנו סוללים והם הורגים.
אך לא אלמן ישראל. הנביאים חזו את השפע הא-לוקי, שיהיה מנת חלקנו עם התקדמות הגאולה. זה פה ועכשיו. וזה ממשיך וימשיך למרות כל הניסיונות לעכב את הגאולה. שום מחבל ושום שר ושום חבר כנסת לא יוכלו לעצור את התגשמות חזון הנביאים ואת הבטחת ה׳ בברית לאברהם אבינו – ״לך אתן את הארץ הזו ולזרעך עד עולם״… ו״ביצחק יקרא לך זרע״…
והבטחת ה׳ ליעקב אבינו – ״והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה״…
עוד המחשות של הניסים המנצחים שפוקדים אותנו בשלום ובמלחמה, בכלכלה, בחקלאות ובחיי המעשה – תוכלו למצוא בערוץ היוטיוב של הרב הראל ופנינה פדידה. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של ״ניסי ה׳ ועוזו״, ולהזמנת שיחות בכל הארץ – הרב הראל פדידה – טל׳: 058-732-2289
שבת שלום של בריאות טובה, אביב בלב ובנשמה. שלום בין איש לרעהו והמשך קוממיות ישראל.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…