01
במהלך היום בורא עולם שולח לנו כל מיני הזדמנויות קטנות וגדולות לעשות טוב. החכמה שלנו היא לא לפספס את ההזדמנויות הללו, שלעיתים מאוד משמעותיות וחשובות, אבל קורה לא מעט שאנחנו מועדים ומפספסים אותן, מכל מיני סיבות.
אני לא יכול לשתף בהרבה סיפורים שבהם פספסתי הזדמנות לעשות טוב מכיוון שאם פספסתי כנראה שאני לא יודע. ובכל זאת, חשוב לי לכתוב שאין מלאכים בעולם, כולנו מפספסים מדי פעם אבל חשוב שנקודת הרצון שלנו תהיה לפספס כמה שפחות.
02
אשתף בשני סיפורים מהזמן האחרון שבהם היו לי הזדמנויות ששלח לי בורא עולם ממש על הדרך. כשאני חושב על זה במהלך כתיבת שורות אלה, המרחק בין שני הסיפורים מבחינת המיקום היה בסך הכל 100 מטר, אבל מבחינת הזמן הם קרו בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני.
לפני כמה חודשים יצאתי לעבודה והתנועה הייתה ערה מאוד, סוף שנת הלימודים. כשפניתי מכיוון ראש צורים לצומת גוש עציון ראיתי שהתנועה מתעכבת יותר מהרגיל. בשלב מסוים כשהתקדמתי ראיתי שהתרחשה תאונת דרכים – רכב אחד היה זרוק בצד השמאלי של הכביש, ולידו עמדה אישה שמסביבה כמה אנשים כולל חובש מאחד הישובים באזור. הרכב השני עמד בצדי הכביש ולידו עמדה חיילת, בחלקו הקדמי של הרכב הייתה דפיקה די רצינית.
כמו רבים מהעוברים בכביש סימנתי לחיילת עם היד ושאלתי האם היא צריכה עזרה. החיילת סימנה עם היד שהכל בסדר ושהיא מסתדרת, אבל משהו במבט שלה שידר לי שהיא במצוקה. עצרתי בצד הדרך מול התנועה וניגשתי אליה. היא פרצה בבכי, פרקה את תחושותיה. הבאנו לה מים והשתדלתי להרגיע אותה.
בשלב מסוים הגיע גם ג'יפ צבאי עם המ"פ הגיזרתי, ובנוסף גם אימא של החיילת הגיעה למקום. תוך כדי הדיבור איתה, שאלתי את החיילת איך קרתה התאונה. היא סיפרה שזו הפעם הראשונה שהיא לקחה את הרכב מאמא שלה. היא לא שמה לב ובסיבוב היא נכנסה חזיתית עם הרכב מולה.
שאלתי אותה באיזה ישוב היא גרה. מכיוון שאני מכיר לא מעט את תושבי הגוש שאלתי אותה מה שם המשפחה שלה, וכשהיא ענתה נתקע לי הרוק בגרון והדמעות ריצדו בעיניי. הבנתי מיד שמדובר במשפחה שאב המשפחה נפטר לפני כמה חודשים. פתאום הסיטואציה הייתה נראית לי אחרת לגמרי: עומדת חיילת, יתומה מאב, במצוקה לאחר תאונה לא פשוטה וכאילו מסמנת בידה שהכל בסדר, אבל בתוכה היא צועקת שהכל לא בסדר. בסופו של דבר מישהו לקח את החיילת לבסיס ואני לקחתי את אמה שלה בחזרה לעבודה והמשכתי לדרכי.
03
כמה חודשים חלפו. לפני שבוע וחצי יצאתי מהבית ובצומת של הישוב השכן, אלון שבות, ראיתי חייל צנחנים מחזיק את הראש בידיים וצועק. מכיוון שזה היה נראה לי מעט קיצוני ביצעתי פניית פרסה ושאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר שהוא ניגש לעמדת השומר שליד התחנה, ובאותו רגע עצר רכב, ירד ממנו מישהו וגנב את התיק שלו. בנוסף הוא סיפר לי שהוא חייל בודד שהגיע מצרפת ומשרת כלוחם בצנחנים, והדבר שהכי כואב לו זה שהתפילין שלו היו בתיק.
העליתי אותו על הרכב שלי וחזרנו לשומר בש"ג של אלון שבות. הסתכלנו יחד במצלמות האבטחה וראינו את הגניבה ואפילו את מספר הרכב של הגנב. מחוץ לש.ג ראיתי לפתע את השוטר הקהילתי של מזרח גוש עציון, קובי גבאי, שעבר במקום.
סיפרתי לקובי את הסיפור. הוא מיד הקפיץ כמה ניידות שיסרקו את השטח, ובמקביל ניסה להתקשר ללא הצלחה למספר הטלפון של אותו בעל רכב, תושב מזרח ירושלים. הוא שלח את סרטון הגניבה יחד עם מספר הרכב לכל הגזרות והגנב אכן נתפס במזרח עיר הבירה. בהמשך התיק הוחזר לחייל.
חשוב לי לציין את קובי השוטר שהוא ממש שוטר לדוגמה, שפעל בחדות, במקצועיות וביצירתיות.
לסיום חשוב לי להגיד שאם נזכה לקחת את ההזדמנויות שבורא עולם משליך לנו על הדרך, לעולם לא ניפגע מכך, אלא להפך, הברכה תשרה במקומותינו. ■
- לברך על כל דבר שאוכלים בקול וברוגע.
- לכתוב חמש תודות בכל ערב.
- להקפיד להתקשר להורים בכל יום שישי ולהגיד שבת שלום.
- ללמוד חמש דקות ביום משהו משמעותי.
- לברך ברכת המזון מתוך הכתב.
- לתת פעם בשבוע שוקולד קטן לשומר במקום העבודה או הלימודים, עדיף ביום חמישי או שישי.
- לעשות הליכה משותפת לפחות פעם בשבוע עם בן הזוג, עדיף שלוש פעמים בשבוע.
- להשקיע בכל יום חמש דקות בדיבור עם כל אחד מילדינו.
- להמתין שתי דקות לפני שנכנסים הביתה ולהיכנס הביתה בשמחה ובאהבה.
האמת שכל אחד יכול להוסיף קבלות קטנות כרצונו. אבל כדי לראות שינוי חייבים להתמיד לעשות את מה שקיבלנו על עצמנו באופן קבוע ולא להתייאש מנפילות שבטוח יבואו. חודש טוב ושנה טובה, שנה של התקדמות עם שינויים טובים ומשמעותיים לכולכם! ■
