01
המבצע הנועז בו שוחררו שני חטופים באמצעות כוחות צה״ל משמח את כולנו לא מפני שהוא פתר את כלל בעיותינו: ישנם עדיין 134 חטופים בעזה, המערכה רחוקה מסיום ואנו מוצפים בשלל אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים; יחד עם זאת הוא משמח אותנו מפני שהוא תזכורת לתמונה הכוללת והיא -שאנחנו מנצחים!
02
בחודש אדר אנו מרבים בשמחה כי חל בו נס פורים. תשועת פורים לא פתרה את כל הבעיות של היהודים בפרס (זו הסיבה שלא אומרים בו את תפילת ההלל), אולם היה פה נס. ״נס״ הוא מלשון נס (דגל) מתנוסס; תזכורת שהתמונה הכוללת היא שהמציאות מונהגת בידי אלוקים ומובלת את הטוב ואל הישועה.
03
גם שחרור החטופים הוא סוג של נס מתנוסס; דגל שמזכיר לנו את התמונה הכוללת שטרור מנצחים לא באמצעות כניעה אלא במאבק נחוש; דגל שמזכיר לנו – שלמרות רצונם הנואש של אנשים מסוימים לטשטש זאת – שהתמונה הכוללת היא שאנו מנצחים את החמאס; דגל שמזכיר לנו שהתמונה הכוללת היא שעם ישראל בטווח ארוך מתגבר וצומח ביטחונית, כלכלית, חברתית ורוחנית. חכמים מתבטאים ש״הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר (עץ גדול לסימן) שנאמר אדיר במרום ה׳״; מי שרוצה לשמור על נכסיו הנפשיים ולהישאר שפוי בתוך ההמולה של ימינו – שיזכור את הסימנים הללו שמזכירים לנו את התמונה הכוללת ש״אדיר במרום ה׳״.
04
״הופר החוזה בין המדינה לאזרחיה״; ״הופקרנו בשביעי לאוקטובר״; ״הממשלה לא ראויה לעם הזה״. משפטים מעין אלו, שמנסרים כעת בחלל, יוצאים מתוך נקודת הנחה שקיימת הפרדה בין האזרחים לבין המדינה. הלך החשיבה הוא שמדינת ישראל היא סוג של ״ספק שירותים״ והאזרח הוא בעמדת לקוח. ברגע שזוהי צורת החשיבה הרי גם ברור ש״מגיע לי״, ואוי ואבוי למי שלא ייתן לי.
05
פרשיות השבוע הללו עוסקות בתרומה שהביא בני ישראל לבניין המשכן. תרומה היא מהשורש להתרומם; להצליח להתנשא מעבר לאגואיזם האישי ולהתחבר למשהו גדול יותר. כל פרט במשכן התחבר בסופו של דבר לבניין שלם. היכולת לתרום לכלל היא בכך שהפרט רואה עצמו כשותף עם הכלל ולא כמשקיף מן הצד.
06
בוודאי שיש מקום לביקורת נוקבת כלפי אנשים ספציפיים במדינה אולם עמדת התורם היא עמדת שותף ולא עמדת לקוח. כשם שבני זוג יכולים לבקר אחד את השני, וכשם שישנם חיכוכים בין הורים לילדים – ויחד עם זאת המצב הבריא הוא שהם רואים את עצמם כיחידה אחת, וממילא הביקורת תהיה עניינית, פחות ארסית וללא איומים.
07
מי שמצוי בעמדה נפשית כזו יודע גם להוקיר תרומה של אחרים. כאזרח מפונה מהעיר שדרות ושוהה בחודשים האחרונים בבית מלון אני מזכיר לעצמי מידי פעם שבמדינות אחרות שבהן נאלצים לפנות אזרחים עקב מלחמה או אסון טבע – לא תמיד מיישבים את הפליטים בבתי מלון והם לא זוכים להטבות מהממשלה (!) ולחיבוק שלא נגמר מכל שכבות האוכלוסייה. עם ישראל אוהב לקטר אבל גם יודע לתרום מכל הלב. ■
