נס גדול

למרות שהשבת נפרדנו מנס החנוכה חג המלומד בניסים כמה אנחנו צרכים ניסים בתקופה הזאת ולכמה ניסים אכן זכינו.
01
אני אתחיל בנס הכפול של נעה ונעם מקיבוץ מפלסים. באותה שבת של שמחת תורה, נעם יצא לעבודה, מקיבוץ מפלסים, לאשקלון ונורה ע״י חוליית מחבלים. נעה, אישתו, בחודש התשיעי להריונה, נשארה בבית.
תוך דקות ספורות התחילו אזעקות בקצב מטורף והיא הסתגרה בממד, בזמן הזה קיבלה שיחה מנעם ״נעה סליחה, ירו בי״.
נעם יצא מהרכב וחיפש עזרה, קצין שעבר בדרך אסף אותו לכיוון בית החולים ברזילי. בדרך, הם נתקלו במחבלים נוספים, וגם הקצין נורה. בשלב הזה, נעה כבר הבינה שחדרו עשרות מחבלים לקיבוץ, והיא רק רצתה לדעת שנעם ניצל. הוא מתקשר אליה שוב והיא מבינה שהקצין נורה ונעלם, היא מתחננת אליו שישיג עזרה וישאר בחיים.
בשלב הזה קרה הנס הראשון, שלומי ששי מהקיבוץ, שמע את האזעקות וחזר למפלסים. בדרך ראה את נעם פצוע ברכב. בלי לחשוב פעמיים, הוא יצא מהמכונית שלו, נכנס לרכב של הקצין ולקח את נעם לבית החולים.
באותו הזמן, ירדו לנעה המים. הפרמדיק מהקיבוץ וכיתת הכוננות האמיצים, הצליחו לחלץ את נעה ולפנות אותה לבית החולים. נעה שכבה לצד נעם, כשהוא מורדם ומונשם ופחדה שאיבדה גם אותו וגם את התינוק שלהם.
כעבור שבוע קרה הנס השני – נעם התעורר, וכמה ימים אחר כך, ב-18.10, יום הנישואין של נעם ונעה, נולד בנם.
מזל טוב נעה ונעם!
02
הסיפור השני הוא סיפורם מיכל טל ובעלה. בעלה לוחם ביחידה מובחרת הוקפץ עם היחידה שלו ללחימה בדרום.
בשעות הערב מיכל הרגישה לחץ חזק בחזה והתחילה להגיד 7 פעמים ״מזמור לתודה״ (פרק ק׳ בספר תהלים) וגם הילדה שלהם המתוקה הצטרפה לאמירת התהילים.
לאחר כ – 45 דקות התקשרו מהיחידה והודיעו לה שבעלה חטף כדור בחזה ממחבל. בהמשך התברר שהוא חטף את הכדור בזמן שמיכל קראה את פרקי התהילים.
הכדור שנורה פגע בחזה שלו מעל לשחפץ הקרמי. הקליע נכנס לריאה, שבר צלע ונעצר מאיזו סיבה מילימטר 1 מאבי העורקים הראשי היוצא מהלב. כמעט ולא פגע בכלום ברוך ה! נס גדול !!
בעלה נותח והוציאו את הקליע.
מיכל הרגישה שהתודה שלה היתה ממש חלק מהנס של בעלה היקר…
03
וישנו עוד סיפור על כדור שאומנם לא נעצר בכלל ועבר בגרון של דביר מצד לצד את הסיפור סיפר לי נתנאל פישר אבא של דביר.
דביר היה בטיול בנפאל כשהמלחמה פרצה.
הוא חיפש טיסה והגיע המהירות לארץ ומיד התגייס ונכנס עם היחידה שלו להלחם בעזה.
ביום רביעי שעבר 8/11 הוא נורה ע״י צלף חמסניק בבית חאנון.
הוא נורה בצוואר והכדור יצא בצד השני של הצוואר. דביר טופל במקום ע״י חבריו, הורדם והונשם, הובהל במסוק לברזילי, בית החולים הקרוב ביותר.
הוא הוגדר כפצוע קשה והיה חשש לחייו. אלא שלאחר סדרת בדיקות בבית החולים התגלה גודל הנס: הכדור עבר מצד אחד לצד השני של הצוואר בלי לעשות נזק. הכדור עבר בצוואר רק כדי למסור ד״ש לעורקים הראשיים, לקנה ולוושט, פגע קלות בזיז האחורי של עמוד השדרה, וזהו.
הרופאים אמרו שמעולם הם לא ראו דבר כזה.
והיום הוא כבר השתחרר והגיע הביתה בשעה טובה להמשך טיפול ומנוחה. חיבוק גדול דביר היקר לך ולמשפחתך. ושנזכה לעוד הרבה ניסים בעם ישראל.
04
ואסיים בסיפורו של בן של חברים שהניסים שראה בעיניים פשוט גרמו לו להאמין. הבחור לוחם ביחידה מובחרת ובזמן הפסקת האש הוא יצא מעזה לכמה שעות.
וכך הוא אמר: ׳אחרי שהייתי עכשיו תקופה בעזה פעם ראשונה בחיי אני מרגיש שאני מאמין, אני מאמין שיש מישהו בשמיים שמשגיח עלינו, ראיתי בעיניי דברים מופלאים ממש.
נכנסנו ארבע לוחמים לחדר מחבל יצא אלינו בהפתעה מפיר של מנהרה וירה עלינו עם הנשק שלו באוטומט.
אחד מהלוחמים חטף כדור בקסדה.
לוחם נוסף חטף כדור בנשק.
הלוחם השלישי חטף כדור בשחפץ הקרמי.
והלוחם האחרון חטף כדור באמצעי לראיית לילה שלו.
אף אחד מאיתנו לא נשרט וחיסלנו את המחבל.
בהמשך הלחימה זרקנו רימון לחדר.
כשנכנסו לחדר אחרי שהעשן והאבק שקעו ראינו שהחדר היה מלא במטענים שאם הם היו מתפוצצים מהפיצוץ של הרימון כל הצוות שלנו היה נהרג לא הבנו איך הרימון לא הפעיל את המטענים, התברר שהרסיסים של הרימון קרעו את החוט שהיה אמור להפעיל את המטענים.
אני חושב על כל הדברים שעברתי שם ויש לי עוד הרבה על מה לחשוב אבל המסקנה הראשונה שלי היא שאני פשוט מאמין…
זה בעצמו נס גדול ■
Ori88533@gmail.com