הראי״ה בספרו ״עין איה״ (שם) מסביר את ההבדל בין נר שבת לנרות חנוכה לא רק בתחום המעשי אלא גם לסמלים שכל אחד מהם מייצג: השבת מייצגת את האוטנטיות היהודית היא כולה יצירה אלוקית שנקבעה כאות וברית בין הקב״ה לכנסת ישראל, נר השבת מורכב בשני חלקים משמן ופתילה – השמן מסמל את התורה כמו שאומרים במדרש (ויק״ר פר׳ ג): ״ואין שמן אלא תורה״ ואילו הפתילות המאפשרות לשמן להאיר הן מסמלות את המצוות המביאות את אור התורה למציאות הממשית. באורה הזו שנר השבת מסמל אותה אין בה מקום לפשרות, לכן בהדלקתה צריך להקפיד שגם השמנים וגם הפתילות יהיו באיכות משובחת, כדי שיאירו יפה ויתמידו בהדלקתם. ואכן בהיסטוריה שלו הצליח עם ישראל לשמר את אור התורה בכל מסלולי החיים שלו ובכל מצבי החיים, והבטחת התורה ״כי לא תשכח מפי זרעו״ נתקיימה בעם ישראל גם בשעותיה הקשות. אלא שבימי נדודיה בגלות על ידי התערבותה בין הגויים נשמעו בבית יעקב דעות רבות הנשאבות מחכמת האומות והיה חשש שמפני השפלות הלאומית ימשך היהודי אחרי הדעות המפורסמות בין אומות העולם ששעתן מצלחת אבל אינן יותר מאשר ״אומדנות ונטיות לב אנוש״, וככל שיתפרסמו ויתפשטו הדעות הללו בישראל הן עלולות למשוך אחריהן רבים ולהרחיקם מגבול ישראל, וכאן עומדת בפני חכמי הדורות הדילמה איך צריך לנהוג עם התופעה הזו, האם להתעלם ממנה או אדרבא למצוא להן סמך גם מהמקורות שלנו?
על כך כותב הראי״ה: ״אם לא היו [הדעות המתחדשות] כלולים באור תורה היו רבים מחלושי הדעות נסוגים מאחרי תורת ה׳ בשביל הבלי נכר. על כן יד ה׳ הכינה לשמור כללות האומה שיהיה פנים בחכמתה לתן מקום גם כן לאותן הדעות המפורסמות ומוצלחות בשעתן״. כלומר לא לדחות את הדעות הללו – אבל הפתיחות לדעות המפורסמות שבאומות העולם והמוצלחות בשעתן אינה יכולה להיעשות בקלות דעת אלא כשאנו באים לתת להן מקום במרחב החיים הדתיים עלינו לנהוג בזהירות רבה, ואם גם אנו מסכימים לאמץ אותן רק כדי להגן על חלושי הדעת מפני זרמי הזמן. בה בשעה עלינו להתנהג עמן בשתי מגבלות: האחת, ״כבתה אין זקוק לה״ – אין עלינו החובה לשמר אותן בכל מקרה, ולכן כאשר יכבה אורן (כלומר שוב לא יהיו מקובלות במרחב הציבורי) אין אנו זקוקים עוד לקיים דבריהם. והמגבלה השנייה: ״אסור להשתמש לאורה״ – שגם כאשר אנו נותנים מקום לדעות המחודשות בשעתן, חלילה להסיק מהן מסקנות להתנהגות מעשית ולשלוח יד במעשים שהם לפי התורה ולשנות אותם לפי רוח הזמן. אלא יש להשתמש בהן רק בתור רעיון המעורר ומניח את הדעת לשעה. את הרעיון הזה לומד הראי״ה מנרות חנוכה: שאנו משתמשים בהדלקתם גם בשמן שאינו צלול וטהור ובפתילות שאינן מושכות אחריהן את האור, מפני שנרות חנוכה הם נרות שעה, שאנו עושים זאת זכר לניצחון היהדות על ניסיון היוונים להשתלט ולכלות את התורה והמצוות מישראל .
ומסביר הראי״ה שאת הרעיון הזה על נרות חנוכה יש ליישם גם במציאות ימינו, כך היה בעבר כאשר ה״סוציאליזם״ שטף את העולם ורבים מצעירי ישראל נמשכו אחרי מחשבת הסוציאליזם שכבשה גם אותם, ואז כתשובת המשקל היו רבים מחכמי ישראל שהוכיחו לאותם צעירים שאת מה שהם מבקשים יוכלו למצוא במחנה ישראל וגם בתורה יש רעיונות סוציאליסטים כמו השמיטה וכדומה, וכל זאת כדי שאותם צעירים לא יינטשו את עמם ותורתם לגמרי וכך גם נהג מורי ורבי הרב משה צבי נריה בהקימו את תנועת בני עקיבא שבראשית דרכה היו בה ריקודים מעורבים והכל כדי שנוער לא ינטוש את היהדות. ואח״כ בהקמת רשת ישיבות בני עקיבא. שבזכותם מלאה ארץ ישראל תורה. ■
