'סיור סליחות' הוא סיור חווייתי, מרגש, תיאטרלי, מוזיקלי. יוצאים באמצע הלילה לאור עששיות ומתפללים שחרית עם הנץ, "עד שיבחין בין תכלת לכרתי", ומייד אחרי תפילת ותיקין חוזרים הביתה מאושרים ואומרים לעצמנו: היה סיור עוצמתי ומרומם. עכשיו אנחנו מבינים מהי 'ירושלים של מעלה'. ומרגישים שיש הכנה טובה לכניסת החג. יש מירוק חטאים.
אבל משהו בפנים חסר.
חשבון נפש קל על השנה החדשה מראה לי שעוד לא בדיוק ביקשתי סליחה ממי שבאמת אני צריכה לבקש. שם בחדרי הלב יש בי עוד כמה סליחות מוסתרות.
גם כשאני סבתא זה לא עובר, כי קסם הנכדים מופעל בכל העיתים והזמנים. איך אמרה אימא הרבנית אסתר גץ? "הנכדים הם הוויטמינים שלי."
הסליחה הזאת של עצמך תחזיק אותך ותיתן לך כוח לעוד שנה. עד הסליחה הבאה.
אני מפעילה את הווייז של הלב, בין כלי הדם, מריצה את השנה ומתחילה לעשות חשבון נפש ולרשום. והאמת? זה די קשה. מחזיר נשכחות ומעורר כעס שהודחק ועולה, אבל זה באמת הרעיון, שעל ידי הסליחה אפשר לבטל את הכעס, ואז לסליחה יש תפקיד מרגיע ומרומם. "כאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענווה". הזדככות של ממש.
אם הצלחתי לרשום לעצמי ממי אני צריכה לבקש סליחה עברתי שלב, ואם התקשרתי לבקש סליחה – ניצחתי. ניצחתי את הכעס שבתוכי.
לרחוקים התקשרתי, ומה עם הסליחה לקרובים? למי שאני חולקת איתו כבר יותר ממחצית חיי? אולי אני צריכה לבקש סליחה מהילדים שלי, מהכלות, מהחתנים, וכן, גם מהנכדים?
סליחה היא מילה רבת עוצמה. יש בה מתיקות, פיוס, הרמוניה. היא מקרבת, מחבקת, מעלה חיוך. הסליחה היא בגדר של "בדיל ויעבור", מוחלים ושוכחים.
אני רואה את הזוגות המגיעים אליי למשרד עצובים, נבוכים, מרירים, והמריבות הקטנות גורמות להם להפסיד את החיים, כי כל אחד מתבצר בעמדתו. הם חושבים שכבר צריך לפרק את החבילה, אבל הם טועים.
"אין כאן עילה לגט", אני אומרת להם ולעצמי. "יש כאן בעיה בתקשורת, יש כאן בעיה של קשר בין-אישי. צריך עזרה, צריך ליווי". לו רק היו מחוקקים שכל זוג הבא בברית הנישואין צריך לעבור עשרה מפגשי הדרכה זוגית, בתי הדין היו משועממים. מספר תיקי הגירושין היה פוחת.
וזו ההזדמנות להגיד לכל זוג, כפי שכתב אבא הרב גץ במאמר 'שלום בית': זוגיות צריכה להיות מושתת גם על רוחניות. במקום שאין רוחניות יש ריקנות, וזוגיות על ריקנות לא תחזיק מעמד.
ועוד סליחה אחת קטנה שכחתי לבקש. שכחתי לבקש סליחה מעצמי. אם תביטי ממש מקרוב בעצמך מול המראה, תדעי שאת צריכה לבקש גם מעצמך סליחה: סליחה שלא הייתי קשובה לגוף שלי. סליחה שלא טיפלתי בעצמי כשכאב לי. סליחה שלא אכלתי בזמן ומצאתי את עצמי אוכלת ארוחת בוקר בערב. סליחה שלא נחתי כשרגליי לא נשאו אותי. סליחה על שאני מציבה את עצמי אחרונה.
