בחודשים האחרונים אני מגיע לכותל בשבת מוקדם בבוקר, אני מבחין מרחוק בגבי שיינין, שמשכים קום, מתפלל במניין ותיקין ובא לרחבת הכותל לקפסולה הקבועה כדי להכין הכול למניין שלו. כיסאות, סטנדרים, חומשים, ספר תורה, ספר הפטרות, ממתקים וחטיפים לבני הנוער וכו'.
בשבת האחרונה כשהגעתי לכותל הבחנתי בחסרונו של גבי שיינין. גבי חלה בקורונה ואושפז בשערי צדק, עברה השמועה. 50 שנה גבי מכין ומטפח את המניין. כל אחד מקבל יחס אישי ומרגיש במניין הזה ממש כמו בבית. כפי שאנו אומרים בהלל: "בחצרות בית ה' בתוככי ירושלם, הללויה".
כשאני זוכה להגיע לכותל עם בני, ישי לב שמחה, השריונר המובהק, גבי כדרכו למען חיילי צה"ל הבאים לכותל דואג לו מייד, בלי לבקש רשות, למקום טוב וגם לעלייה לתורה. גבי מיישם בהתנהגותו את דרכו החינוכית של הרב קוק: מסירות נפש למען כלל ישראל ולמען גיבוריה. התעדכנתי שמצבו של גבי ב"ה משתפר, ונאחל לו רפואה שלמה. נאחל גם לישי שלנו שירות משמעותי, קל ומועיל ושיצטרף אלינו במהרה לתפילה ליד שריד בית מקדשנו.
כשאני מרים את ראשי מעל מקום המקדש לעבר הר הזיתים אני מבחין בחלקת הנביאים. זו חלקה משמעותית מאוד בעבורי ובעבור משפחתי. לא רק כי אביה היקר שלנו טמון בה אלא בשל כל גדולי המנהיגים הספונים בה, ובראשם הראי"ה קוק והרב צבי יהודה. 85 שנה חלפו מאז הסתלק מאיתנו הראי"ה קוק. לצערי לא זכיתי להכירו, אבל זכיתי לגור במשך כמה שנים בביתו של הרב צבי יהודה וללמוד ממנו ומדרכיו.
הרב קוק ׳האבא׳ היה חותם בקביעות בסוף מכתביו "עבד לעם קדוש". זו לא הייתה קלישאה! הרב חש עצמו שליח של עם ישראל והתמסר בגופו ובנפשו לסייע בכל עניין לישועת העם. וכמו שעבד אינו מקבל שכר, כך הרב מעולם לא סבר שמגיעים לו תודה או גמול על מעשיו. כך למדתי בביתו של הרב צבי יהודה.
הרב קוק לא חסך שום מאמץ לעמוד כחומה בצורה ולהילחם למען זירוז הגאולה. כרבה של אנגלייה נלחם בעוז ובאומץ רב נגד כל המתנגדים לאישור הצהרת בלפור, והצליח. הרב ייצג את היישוב היהודי אצל הנציב העליון באומץ רב, במסירות ובתקיפות ודרש ממנו להכיר בזכות היהודים לחיות לבטח בארצם.
האנגלים לא היו חובבי ציון וגם לא חובבי העם היהודי, ולרוב היו משימות קשות מאוד, כמו בתקופת המאורעות והפוגרומים שיזמו הערבים בחסות האנגלים, כולל רצח היהודים בתרפ"ט. נוסף על הלחץ הכבד שהפעיל בכל כוחו על השלטון הבריטי המרושע יצא הרב ביום כ"א באב תרפ"ט בגילוי דעת בהול ותקיף וקרא לכל יהדות העולם להציל את היישוב היהודי הנתון בסכנה: "הצילו אחים בכל הדרכים שיש באפשרותכם". לאחר מכן הופיע הרב קוק לפני ועדת החקירה ש'חקרה' את הפוגרומים של הערבים ביהודים והביע את אכזבתו המרה מהשלטון הבריטי, שהפקיר את היישוב היהודי ולא עמד בפני הפורעים.
הרב צבי יהודה הדגיש לנו פעמים רבות שמנהיג צריך להיות נקי מנגיעות אישיות. הוא הדגים זאת מאישיותו של אליהו הנביא, שהיה מסור כל כולו לעם ישראל. על בריחת אליהו הנביא למדבר מפני מבקשי נפשו אומר המדרש שהיה לפגם שנביא ענקי מלומד בניסים, בעל שיעור קומה שנמצא בקשר קבוע עם הקב"ה, בורח על נפשו למדבר ומזניח את עמו ואת שליחותו. על כן התבקש אליהו הנביא להיות שליח ה' לעולמי עד וקיבל מינוי אלוקי להיות מבשר הגאולה והשומר הלאומי על קיום הברית בין ישראל לה'.
אליהו הנביא, שומר הברית, מגיע לכל ברית קודש בישראל ויושב על כיסא של אליהו. הוא מגיע בליל הסדר לשתות מכוס של אליהו, ובמוצאי שבתות בשעה המוכשרת לגאולה הנביא מציץ לכל בית בישראל כדי לרמוז לנו שנפעל לזירוז הגאולה ונשתדל להיות טובים יותר איש לרעהו.
הרב צבי יהודה תיאר לנו את המשימות של אליהו הנביא והדגיש שהגמרא גורסת שאליהו הוא פינחס הכוהן, נכד אהרן הכוהן, שפעל בקנאות לקידוש השם. הרב רמז לנו שאנו צריכים ללמוד מדמויות הענק האלו כיצד לתרום את חלקנו, איש-איש ואישה-אישה לפי כישרונם וייעודם בעולם. כל אחד מאיתנו יכול לנקוט משימות המחזקות ומרוממות את החברה הישראלית.
דרך ההתבוננות בהתנהגותו ובגישתו החינוכית של הרב צבי יהודה ניסיתי לדמיין ולראות את דמותו הענקית של אביו הראי"ה, שהרי הרב צבי יהודה תואר בפי אביו כממשיך דרכו. גיליתי אצל הרב תכונה מיוחדת של קבלת אחריות והעמדת הצורך הציבורי של נתינה וחסד לפני האינטרסים האישיים שלו, והכי חשוב: הנהגה אחראית נטולת כבוד ואגו, ביטול הצרכים האישיים והתבטלות בפני המשימות הלאומיות. אליהו הנביא מחכה למסירות שלנו. לאהבת ישראל. לדאגה שלנו לכל אחד ואחת.
אני חבר בקבוצת ה'חבקוקים' (חב"ד-ברסלב-קוק), שפועלת בדרכו של הרב קוק להוסיף אור של אחדות וחסד בעם ישראל. לא במילים אלא במעשים. על כך אספר בשבת הבאה.
