אורי שכטר

עוד נראה ממך הרבה נחת

אורי שכטר

בימים אלו, שאני כבר אדם בוגר ובעל משפחה, אב לשבעה ברוך ה', ואימי ז"ל
כבר לא איתנו, אני עדיין רואה מדי פעם את אימי עומדת בצמתים מסוימים בחיי ומסתכלת בי

התלבטתי מאוד אם לפרסם את הדברים האישיים האלו, אבל בסוף החלטתי שכן בגלל המסר החשוב שאני רוצה להעביר באמצעותם במיוחד בימים אלו, שבהם מתחילה שנת הלימודים, וגם כי בשבוע שעבר דיברתי על אבי ז"ל, ואני לא רוצה לקפח את אימי היקרה ז"ל ואת דרך חינוכה.
כשהייתי ילד קטן הייתי שובב. אפילו שובב מאוד. היום היו מגדירים אותי היפראקטיבי, ילד עם בעיות קשב וריכוז או משתמשים בכל מיני צירופי אותיות באנגלית כדי להגדיר אותי. המורים בבית הספר לא הסתדרו איתי כל כך או שאני לא הסתדרתי איתם כל כך, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה. אני לא חושב שהייתי ילד רע. שובב כן, רע ממש לא.

תמיד כשאימי היקרה הייתה רואה את התעודה ה'מדהימה' שלי או נפגשת עם אחד המורים שלי ושומעת את טענותיו עליי ועל מעשיי היא הייתה מקשיבה לדבריו בנימוס, וכשהיינו יוצאים מהמפגש הייתה שמה את ידה על כתפי, לעיתים ממש מחבקת אותי, ואומרת: "אני לא דואגת, אני מאמינה בך ובטוחה שעוד נראה ממך הרבה נחת”.
כמה כוח ואמונה בכוחות שיש בי נתן לי המשפט הפשוט לכאורה הזה. תכונות כמו לב טוב, רגישות לחבר, יצירתיות ומנהיגות היו טבועות בי מלידה (כמו ברבים מהילדים המוגדרים היפראקטיביים), אבל ב-12 שנות לימודיי היה קשה מאוד להביע אותן.
רק בסוף התיכון, כשלמדתי בחיספין שברמת הגולן, התחלתי להרגיש שאני מצליח להיות משמעותי ומוביל הרבה יותר ולתת להוריי קצת נחת. בשירות הצבאי הגיעה הקפיצה הגדולה, ושם הוכחתי שאני טוב לא פחות מכל אדם אחר, ולפעמים אפילו טוב מאחרים. ואז יצאתי לקורס קצינים וסיימתי אותו בהצלחה רבה. בטקס הסיום אני זוכר את אימי מסתכלת בי בגאווה ואומרת לי: "אמרתי לך שעוד נראה ממך הרבה נחת".
וכך זה נמשך גם בהקמת המשפחה לתפארת ברוך ה', בבניית הבית הפיזי, בעלייה בדרגות במערך המילואים (לא אשכח את ההתרגשות הגדולה שאחזה באבי כאשר עמד ליד מפקד פיקוד המרכז והעניק לי את דרגות הסגן-אלוף עם אשתי האהובה), בכל תפקידי הניהול המגוונים שמילאתי ובמקומות שעבדתי בהם, חלקם בתפקידי ניהול בכירים. תמיד הייתה שם אימי היקרה בחיוך שלה ובמשפט הקבוע, שלפעמים נאמר ולפעמים רק המבט הספיק כדי להבין איזה משפט עובר בליבה עכשיו. "תמיד האמנתי שעוד נראה ממך הרבה נחת".
בימים אלו, שאני כבר אדם בוגר ובעל משפחה, אב לשבעה ברוך ה', ואימי ז"ל כבר לא איתנו, אני עדיין רואה מדי פעם את אימי עומדת בצמתים מסוימים בחיי ומסתכלת בי. ראיתי את דמותה בהרצאה ל-500 סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן. אומנם היה לי קשה לראות את הקהל בגלל האור המסנוור, אבל את דמותה ראיתי בבירור עומדת שם ומסתכלת בי. גם כשהרציתי ל-350 מנהלי בתי ספר ראיתי את דמותה מסתכלת בי, וכשקיבלתי מכתב מפרגן מצוות ההון האנושי במשרד החינוך, הצוות שאחראי לכל המורים במשרד (כן, אותם מורים שרובם לא כל כך האמינו בי), ממש ראיתי את אימי היקרה ז"ל מחייכת בשמיים ואומרת: "תמיד ידעתי שנראה ממך הרבה נחת”.
ואוסיף עוד טיפ קטן להורים שיש להם ילד היפראקטיבי שלפעמים – האמת שלא רק לפעמים, בדרך כלל – מוציא אתכם מדעתכם: תנו לו המון חום ואהבה, ובעיקר תאמינו בו (למרות רעשי הרקע הרבים מסביב), ואני בטוח שעוד תראו ממנו הרבה נחת.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

בניין עולם

״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את

שקופים וכואבים

24 שנה עברו מאז שדסי רבינוביץ’ נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתה בעשור השני לחייה. סיפורה של דסי עלה למודעות

עיתונאי שמעון שיפר

מר סקופ

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

עופר גואטה, יקב ירושלים

אויר הרים צלול כיין

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

החצר האחורית של החצר האחורית

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

בונים חיים מחדש

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

כל ילד הוא אור מיוחד

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

לא מפסיק לצחוק

כשחודש כסלו מגיע כבר מריחים את חג חנוכה המתקרב ובא. חודש זה וחנוכה בפרט מסמלים, בין היתר, את

המסע עדיין לא תם

בספרו המסע לא תם משתף דני אדינו אבבה את קוראיו בסיפור חייו המרתק והמופלא, אבל גם את סיפורם של עולי

פרקי הלל

אבי המשפחה עמיחי, הוא מורה, חקלאי, כורם ויינן. האם רינה עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. הם הורים לשלוש בנות. הלל

גלילה למעלה