'אבא, בחיים יש יותר ירידות או יותר עליות?'
עד שאני בא לענות לבני שכל עלייה היא גם ירידה, אני עוצר ושואל את עצמי: האם גם בעולם הפנימי שלי, כעוצמת הכישלונות וההתלבטויות, כך האמון וציפיית הצמיחה? אולי מה שהתורה מספרת לנו על הלך נפשו של יעקב, יוכל לפתוח לנו פתח להתמודדות עם השאלה הנוקבת של בני.
יעקב אבינו הוא מאמין גדול, אך בכל אופן ציינה התורה כי הפחד קינן בלבו. "ויירא יעקב מאד ויצר לו". הרי יעקב לא פחד להטיח ביקורת ברועים: 'הן עוד היום גדול', וגם לא פחד להישאר לבד בלילה בעבר השני של נחל יבוק ולהיאבק במלאך עד הבוקר. מה הייתה אפוא הקרקע עליה צמח פחדו הנוכחי מהמפגש עם עשו?
דומה כי חששותיו של יעקב אינם רק מציאותיים, אלא בעיקר נפשיים. הוא מודע לעוול שעשה לעשו אחיו, הוא אף מודע לברכה שלקח ממנו במרמה, ולכך שעשו מרגיש קרבן. הוא מודע גם לכך שעשו הוא זה שנשאר עם הוריו עד היום – אולי גם קשריו עם ההורים חזקים יותר משלו. כיצד תיראה קבלת הפנים של הוריו?
הברכות שקיבל יעקב מהקב"ה לא מצליחות להפיג את חששותיו. יעקב מרגיש כי 'אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה'. הוא יודע שעליו להיות כלי ראוי כדי שתתממש הברכה. כפי שאומרת הגמרא בברכות, דאג יעקב אבינו 'שמא יגרום החטא'.
באותו הלילה, יעקב נותר לבדו. הוא חווה את הבדידות מהוריו, הוא רחוק אפילו ממשפחתו הקרובה שבעבר השני של הנחל. מאבקו של יעקב עם המלאך, כפי שמבאר ה'כלי יקר', הוא מאבק פנימי בנפשו. 'ויאבק' – 'שהעלו אבק ברגליהם' – אבק היוצר ערפל פנימי, מלא בהרבה סיבוכים ורגשות מעורבים. המצפון שלא מרפה, תמונות העבר צצות, רשעותו של אחיו למול כאבו על הברכה שנלקחה ממנו עולים בעיניו ומשמשים בעירבוביא. נטוש כאן מאבק מוסרי, משפחתי ונפשי, הטוען את בירורו ומבקש את השחר שכבר יאיר לו. מהמאבק יוצא יעקב עם הארה של שחר, אך גם פגוע. או אז, עם הפציעה, מתרחש דבר מפתיע. יעקב מבקש מן האויב שיברך אותו.
אנחנו רגילים לחשוב שההתמודדויות שלנו ובעצם כל מה שלא מושלם בנו הוא קללה. אנחו חשים שהחולשות שלנו הן משהו מעכב בדרכנו, שכשאנחנו רוצים להתקדם, אין מנוס מלהדחיק או מלטאטא אותן אל מתחת לשטיח המצפוני. לא כן דרכו של יעקב. הוא נושא על גופו את סימן המאבק. עבור יעקב הפך המאבק לברכה, למקור עוצמה בהמשך דרכו הרוחנית והמעשית לעבר ארץ ישראל. קולו של יעקב אומר לנו: אל תזרקו את המאבק-אבק שלכם אל מאחורי גבכם, יש בתוכו יהלומים. החולשות, הכאב והבלבול ילמדו אותנו הרבה. הם יכולים לקבל פנים חדשות, פנים של ברכה וקרקע לצמיחה. הסיבוכים המוסריים והנפשיים שעוברים עלינו יכולים להיות פריצת דרך עבורנו. הירידות שלנו עשויות להיות הזדמנויות לעלייה. כמובן, אם רק נקשיב להם ולברכה הטמונה בתוכם
