׳על זה הבחירות!׳ שלוש מילים שכיכבו בחודשים האחרונים בשיח הציבורי, כל אחד ניסה לנעוץ נושא אחד שיוציא את הימין והקרובים שלו מהבית. זה נכון, ׳על זה הבחירות!׳ זו נעיצה חזקה בעולם שבו אנחנו אוהבים לדרג כל דבר ולהחליט מהי הסוגייה הכי חשובה שבגללה יוצאים להחליף סוף סוף את הממשלה הנוראית הזו. המפלגות השונות ממטירות עלינו סיסמאות שהן רוצות שייחרטו לנו בראש, כיוונים כמו ׳שנה אחת הספיקה לנו׳ של הליכוד, או ׳מי פה בעל הבית?׳ של הציונות הדתית ובן גביר, או ׳הלב שלי בימין׳ (אם נכון לכתיבת שורות אלו איילת עדיין במרוץ), אבל ברשתות השיח הוא סביב על מה הבחירות האלו.
בואו נבהיר משהו אחד לגבי ׳על זה הבחירות׳: הן על הרבה יותר מ׳זה׳ אחד הפעם.
ה׳זה׳ הראשון הוא על הביטחון האישי – בשנה וחצי האלו לא רק שהאיסלאם הקיצוני לא קיבל את הניסוי של ממשלה עם מפלגה ערבית על כל המשתמע מכך (הכרה, תקציבים), אלא שנושא הביטחון האישי בחלקים גדולים במדינה הפך לסיוט יומיומי תוך עליית מדרגה: אבנים וסכינים הפכו לירי.
ה׳זה׳ השני הוא יוקר המחייה – סל הקניות שלנו התייקר בעשרות אחוזים, מאות שקלים בכל קנייה. אז נכון שלא כל האחריות נופלת על מקבלי ההחלטות, אבל איך היו נראות עליות מחירים של עשרות אחוזים במוצרי הצריכה? לאן עלייה של 20 אחוז בשנה (!!) במחירי הדיור הייתה מובילה בממשלה אחרת? למחאה חברתית מתודלקת על ידי ארגוני השמאל והתקשורת המגויסת. על זה שממשלה מרגישה מאותרגת במקום להכניס היד לקופה השמנה (היא מלאה בכסף) ולהקל על הציבור – גם על זה הבחירות.
ה׳זה׳ השלישי הוא הפקרות מערכת המשפט, האלים החדשים, אדוני הארץ – כל שם וכל תואר תופס. לא הייתה שנה כזו שבה נחשף כוחם הבלתי מרוסן של פקידים ויועצים. שנה של תחושת כוח בלתי מוגבל שמופעל באמצעות אכיפה בררנית, לא פעם ממניעים פוליטיים. רק חותמות הגומי של היועמ״שית הטרייה הם סיבה מספיק טובה לצאת ולהחליף את הקיים, לרסן את חגיגת המינויים שניסתה להעביר בממשלת מעבר, את חשיבותה של הכנסת באישור הסכמים עם מדינות אויב (זה גבול למען השם!), ואולי פעם אחת ולתמיד להוציא את הכוח מהיועצים ולהחזיר אותו לנבחרי הציבור.
ה׳זה׳ הרביעי קשור גם לקודמו, והוא כולל את כל מה שתחת המונח ׳עשיית צדק׳ – זו עשיית צדק למחנה שלם ששחקן פוליטי אחד (ועוד חמישה תומכים) החליט להונות את מצביעיו אך ורק למען מניעיו האישיים. נפתלי בנט לא ׳הציל את המדינה מבחירות׳, אלא הוא ניצל קמפיין צבוע בתקשורת שפתאום נעלם לו, ובתרמית בזויה לקח לעצמו תפקיד ותואר לא לו. הבחירות האלו הן על זה שאנשי תקשורת ועיתונאים יכולים לזעוק בהיסטריה ש״בחירות הן אסון״, ופתאום לטאטא את הדאגה מתחת לשטיח ולסייע למנהיג השמאל להישאר בתור ראש ממשלת מעבר עוד סבב, או כמה שייצטרך.
עשיית הצדק היא החזרת השלטון לימין, זוהי הדמוקרטיה וזה היה רצון העם גם בבחירות האחרונות, אבל יותר מהכול – עשיית צדק עם ראש המחנה. שנה וחצי של ממשלת האסון הזו היא גם שנה וחצי של משפט תפור שמתנהל נגד בנימין נתניהו. נסכם במשפט אחד: יכולנו להיות במקום אחר. העובדה כי תיק באשמת שוחד (4000) ננטש לו לטובת מעבר לתיק באשמה הבעייתית ׳הפרת אמונים׳, העובדה שהעדים והראיות לא בדיוק נמצאים, והעובדה כי לציבור ירד האסימון כי לראשונה בהיסטוריה נתפר מנהיג פופולרי על עבירה שלא הייתה קיימת, ושקורסת לה עד אחד עד – צריכה להדאיג אותנו מאוד ולהניע אותנו לייצר את סגירת המעגל הצודקת: החזרת נתניהו לשלטון והעברת מסר כי הזזת פוליטיקאי, כל פוליטיקאי, תוך עבירות ועינוי דין – אינה מעשה שהציבור יכול לחיות איתו.
יש עוד לא מעט נושאים תחת המוטו ׳על זה הבחירות׳: הכבוד הלאומי, הפסקת החרמות, חיזוק הצביון היהודי, הפסקת ההתעמרות בתושבי יהודה ושומרון ועוד. אבל נראה לי שהבנתם את העיקרון.
שבת שלום.
