אקטואליה

על שוטרים וגנבים

המונופול הממשלתי שמי שלא רוצה לשבת בחושך או להפוך לשלולית מהחום חייב להשתמש בו בכל מקרה? מה הצעד הבא, בנק ישראל עושה פרסומות לכסף? בעצם גם זה כבר היה.

01
ידעתם שאם ניידת משטרה באמריקה נוסעת אחריכם ומפעילה רק את אורות הצ׳קלקה, בלי הסירנה, אתם אמורים לעצור במיידי? אז אני לא ידעתי את זה. והשבוע נזכרתי בסיפור שקרה לי בנסיעה בדרך לבוסטון שהוריד לי אסימון לגבי ההבדלים בין המשטרה והשוטרים שלנו, לאלה אצל ידידתנו הטובה ביותר. זה היה בגיל 22, אני נוהג ברכב שכור באחת הנסיעות הראשונות בכבישים של אמריקה, בלי ניסיון, בלי ווייז ועם ניידת משטרה שחורה לאורך דקות ארוכות. נהגתי בזהירות, וקיוויתי שהיא תעקוף. – בשלב מסוים הניידת הפעילה את אורות הצ׳קלקה והמשיכה לנסוע מספר דקות מאחורי. אחרי כמה דקות כבר נשמעה בכריזה ההוראה לעצור מיד, עצרתי את הרכב כמובן, ויצאתי מהרכב כדי לדבר עם השוטר כי ככה זה אצלנו – מסתחבקים עם השוטר ומקווים שהוא ואחיך שירתו יחד בשיבטא.
איך שיצאתי מהרכב, שתי דלתות הניידת נפתחו בפתאומיות וממנה יצאו שלושה שוטרים עם נשקים שלופים לכיוון מרכז מסה (ויש כזה ברוך השם), תופסים מחסה מאחורי דלתות הניידת ומתחילים לצעוק בלחץ. אחרי הבהלה, ואחרי שהבינו שאני לא סוחר הקראק הבא שיתחיל לירות לעברם, ניגש לחלון שוטר. ״צא לאט ושים את שתי הידיים שלך על הגג״. אחרי חיפוש ברכב והבנה שאני תייר שלא מכיר את חוקי הפורמט נפרדנו כלא ידידים.
02
הסיפור הזה עלה לי במחשבה אחרי שהשבוע איבדנו עוד שוטר מחסומים. זה כבר איש המדים השני שמשלם בחייו בחודשיים האחרונים, כשהפעם עלתה שוב הסוגיה לגבי הגיבוי הלא באמת קיים לשוטרים. קשה היה להישאר אדיש ביום ההלוויה לזעקות השבר של אלמנתו לעבר השר לביטחון פנים עמר בר-לב, שם מחתה מדם ליבה על חוסר הגיבוי לשוטרים, על החשש שלהם בכל שימוש בנשק. בשיאם של הדברים הזכירה האלמנה שוטר מג״ב אחר שחתר למגע בזירת פיגוע וירה בפלסטיני מוגבל. כמיטב המסורת, אותו שוטר יאבד שנים יקרות מחייו, את כל כספו, משפחתו תיהרס – רק משום שהיה מהיר והשיג את כל חבריו וחתר לניטרול מי שחשד שיכול לפגע באזרחים. השר בר-לב ענה לאלמנת השוטר שיש לשוטרים שלנו את הגיבוי להשתמש בנשק, גם לפיד מיהר להבהיר – אבל הציבור כבר יודע שבמוחם של השוטרים שלנו (וגם של חיילים) עוברות מחשבות של חשש מהרגע שאחרי החתירה למגע והשימוש בנשק. מספיק להכיר את הנתון המדהים שבזמן מבצע ״שומר חומות״ לא נורה כדור אחד(!!!) ביחס לעשרות מקרים של לינצ׳ים ביהודים, ירי על בתי כנסת, שריפות של רכבים ובקבוקי תבערה. כדור אחד בכמה ימי פורענות.
03
השוטרים שלנו צריכים גיבוי תודעתי, לא רק משפטי ביום שאחרי. הם צריכים קמפיין הסברתי ש״בונה״ אותם כאוטוריטה סמכותית, מרתיעה, ושהכבוד אליהם יגיע מתוך הערכה לפעילות השלטת הסדר וסיכון החיים. אנחנו צריכים לחבק את השוטרים שלנו כמו שאנחנו מחבקים את חיילי צה״ל, החיילים שלנו זוכים לאהבת העם בכל מבצע שהם יוצאים אליו, שזה אירוע די נדיר ביחס לעבודת השוטרים: השוטרים שלנו נמצאים באינטרקציות יומיות והשחיקה באהבה אליהם מובנת – לכן צריך לחזק אותם. הם אמורים להרגיש בכל רגע נתון כמו השוטרים האמריקאים שעצרו אותי, שהחוק והנשק הוא הכלי שלהם להשליט סדר, ושהאזרח או העבריין יודעים תמיד שהם השולטים בסיטואציה. הם צריכים לדעת שיש יראת כבוד, אפילו חשש מסוים, כששוטר נכנס לתמונה.
בסדרה המשובחת ״מנאייכ״ אנחנו מקבלים הצצה למשטרה מושחתת ומסואבת, זה הזמן לייצר עבור השוטרים שלנו בחזית קמפיין חיובי שיחזק אותם וירתיע את מי שמנסה לפגוע בהם.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■