01
כשליאו די וילדיו היו בשבעה הם קיבלו חיבוק ענק מעם ישראל. דווקא עכשיו לאחר שקצת התרחקנו מהשבעה אני רוצה לכתוב את הדברים שנגעו בי וברבים אחרים כל כך בהתנהלותו ובדבריו. אני לא חזק באנגלית. כשליאו די ספד לאשתו שנרצחה יחד עם שתי בנותיה הבנתי כל מילה והמילים חדרו לתוך ליבי, ואני מעריך שלליבו של כל מי שנכח בלוויה.
הוא סיים את ההספד בדברים הבאים: ״אם לוסי הייתה יכולה לדבר חשבתי שזה מה שהיא הייתה אומרת לכולנו: 1. תסלחו, כששומרים טינה זה פוגע רק בכם. 2. תתנצלו, גם אם זה לא באשמתכם, אולי זה היה נראה באשמתכם, ואם להתנצל זה כל מה שצריך, אז למה לא. 3. אל תכעסו ליותר מידי זמן, לרב אפרים גולדברג יש כלל ׳חמש על חמש׳, אם עוד חמש שנים זה לא ישנה, אז לא מגיע לזה יותר מחמש דקות מזמנך היום. 4. תהיו מלאי התלהבות מהמקצוע שלכם, אם אתם לא מתלהבים תחליפו מקצוע. ההלכה הראשונה בשלחן ערוך זה לקום כארי מהמיטה בבוקר, תמהתי איך יכול להיות ציווי כזה, בוודאי שאתה לא יכול להחליט להתלהב מהקימה, אם אתה לא רוצה לקפוץ מהמיטה אתה לא תעשה את זה. אני חושב שהציווי זה שתמצא עשייה שאתה מתלהב ממנה וככה תרצה לקום כארי. 5. אתה לא צריך להיות הכי טוב במה שאתה עושה, אבל אתה חייב להתאמץ הכי קשה. 6. תהיה סקרן ותחקור, תגדל ותזדקן אם יתאפשר לך, אבל אל תתבגר, תמיד צריך להתפעל מהעולם. 7. תאהב את כל ילדיך בשווה, למדנו את זה מלאה אימנו, ומדבריו של הרב זקס, אהבה היא לא משחק סכום אפס, ככל שאתה נותן יותר יש לך יותר.
לוסי חלקת את אהבתך ובתמורה יצרת כל כך הרבה אהבה. שום דבר לעולם לא יחליף אותך, הנשמה שלך היא חלק מהנשמה שלי, המורשת שלך נמשכת אצל קרן, טליה, יהודה ואצלי, החיים שלך התפשטו לכל היקום ברגע. שרדת כדי שנוכל לכבד אותך לבד ולתת לך פרידה ייחודית לנשמה הייחודית שאת, נשמה ששינתה ותמשיך לשנות כל כך הרבה חיים, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים״.
02
כתב נתי לאופר מאפרת: ״התפללתי ליד משפחת די בחג הפסח. לאחר שעברו על קהילתנו ימים מאוד לא פשוטים, בעת כניסת החג נכנסה משפחת די לבית הכנסת, זקופי קומה ובראש מורם. בבוקר אני מגיע כמה דקות לפני התפילה. הרב ליאו רואה אותי, ניגש אליי ומציע לי חיבוק חם ואוהב, ומאחל לי חג שמח. אבל עדיין, בבית הכנסת עדיין מרגישים את המתח שבין העצבות לשמחה. שליחי הציבור מתקשים למצוא את האיזון שמתאים לקהילה. ראבק, זה קשה.
תפילת הלל. מזמור ראשון לא שרים. טוב, אולי החזן מרגיש שלא מתאים להתחיל בשירה. אולי המזמור הבא… מזמור שני ׳בצאת ישראל ממצרים׳ החזן לא שר. הלב מתחיל להרגיש את האבלות, אני מתחיל להבין שאת ההלל האחרון של חג הפסח אנחנו כבר לא נשיר. עצב, כאב, דמעות של ממש.
אבל באותו הרגע הרב ליאו קם ממקומו ונע במהירות לכיוון החזן. הרב ליאו מניח בעדינות את ידו על החזן, מחבק אותו, ולוחש משהו באוזנו. החזן, מסתכל על הרב ליאו ומייד פותח בשירה שמרוממת את הנפש לגובהי מרומים. ׳מה לך הים, כי תנוס׳. מכאן והלאה, שרנו. שרנו ביחד. את כל ההלל.
מה אמר לו הרב ליאו? ניגשתי אל החזן אחרי התפילה, ובקשתי אם הוא מוכן לשתף איתי את מה שאמר לו הרב ליאו. ׳Please, make it joyous׳ – ״אנא, שהתפילה תהיה משמחת״. וכך היה, משמח, וקצת עצוב. אבל בעיקר – מנחם״.
03
ואסיים בדברים שכתב אהרון יהודה פיקס ביום ראשון האחרון.
״בוקר טוב הרב די. שמי אהרון יהודה פיקס. לא בטוח האם כבר שמעת הבוקר את הסיפור הזה. ביום חמישי בלילה לאשתי רינה ולי נולדה בת. בשבת קראנו לה מאיה מרים על שם שתי הבנות שלך. זאת ההודעה ששלחנו למשפחה ולחברים:
׳קראנו לה מאיה מרים לזכר שתי האחיות למשפחת די שנרצחו בפיגוע טרור במהלך הפסח, שמותיהן: מאיה אסתר ורינה מרים. הפיגוע והטרגדיה מאוד נגעו בשנינו וחשבנו שאם תיוולד לנו בת נרצה להביא את השמות שלהן לתוך חיינו. עם ישראל הוא אומה אחת. כשקורה משהו עצוב או סיפור קשה אנו מרגישים את הכאב של השני כמו אחים ואחיות. וכן בשמחות, כשיש שמחה זאת שמחה לכל עם ישראל. מקווה שהשמחה שלנו תביא נחמה ושמחה לכל האחים והאחיות שלנו. מקווה שהמשפחה שלכם תדע רק שמחות׳..״.
הרב די ענה לו: ״אהרון ורינה היקרים. אני והילדים שלי מאוד מאוד התרגשנו כששמענו את זה מוקדם יותר הבוקר. באמת הבאתם לנו נחמה. הבנות אמרו שהם ישמחו לפגוש אותה. מזל״ט ועם ישראל חי״. ■
