בתחילת דברי אשתף אתכם בדברים שכתב אסף פרי על הגיבורים שבעם שלנו שמסתובבים סביבנו בהמשך אשתף בכמה סיפורים קטנים ופשוטים על הגיבורים שביננו.
כך כתב אסף פרי :
"מורה לתנ"ך הוא בעצם לוחם בקומנדו,
והגננת היא בכלל קצינת מודיעין.
אף אחד לא ידע שהשכן ההייטקיסט המפונפן הוא מ"פ בשריון, ולא שם לב שהקבלן עם הכובע המצחיק שבונה את הבית ממול הוא טייס קרב.
שעורכת הדין המחוייטת מהדירה למעלה טוחנת משמרות בתור קמב"צית באוגדה, והמוכר המצחיק מהמכולת הוא צלף, שכרגע שוכב על איזה גג חצי הרוס בעזה.
אומרים שמנהלת הסניף הקשוחה של הבנק היא סגנית מפקדת גדוד בפיקוד העורף במלונות בים המלח, ונהג האוטובוס החייכן מפקד על סוללת תותחים בצפון, והמעצבת פנים המתוקתקת היא פראמדיקית באיו"ש.
האגדה מספרת שהסטודנט החנון לפיזיקה הוא בכלל מהשייטת, שעושה מבצעים דמיוניים, אף אחד לא יודע איפה.
או שהוא בכלל במטכ"ל.
הם נראים בני אדם מן הישוב, עם בגדים רגילים, עבודה רגילה וחיים רגילים. אבל זה הכל סיפור כיסוי.
כי כשפתאום צריך, אז הם פותחים איזה ארון נסתר, מגירה עלומה, או ארגז מתחת למיטה, ומוציאים את גלימת הקסם של המילואים ויוצאים להציל את העולם.
אנחנו נראים רגיל, אבל באמת באמת –
אנחנו מדינה של גיבורי על".
אוסיף סיפור על שני גיבורים כאלו :
ביום שישי שעבר קפצתי לעיר הבהדי"ם לתת הרצאה לכ – 200 חיילות וחיילים בהכנה לקצינים של שלישות, ת"ש ונפגעים…
להרצאה לקחתי איתי את אחד החיילים מהדירה של החיילים שלנו שמשמש כקצין בצבא.
בדרך הוא ביקש ממני שאדבר גם על דוד מיטלמן ז"ל חברו הטוב מהדירה שלנו שנהרג ב 7.10 בש"ג של מוצב כיסופים תוך כדי לחימתו באוייב.
כמובן שהקשבתי לו והוספתי תוך כדי ההרצאה כמה מילים על דוד ז"ל.
בסוף הההרצאה ניגשה אלי אחת החיילות בדמעות ואמרה לי ' אני הכרתי את דוד שלכם'
שאלתי אותה 'איך הכרת אותו ? '
והיא ענתה ' אני הייתי החברה של בן מוחא '
ובשניה ירד לי האסימון.
בן מוחא היה החבר הכי טוב של דוד במחלקה בגדוד 51 של גולני ובשעה שהם שמעו על התקפת המחבלים בן מוחא רץ והביא לש"ג של המוצב שלהם בכיסופים 2 מקלעי מא"ג, אחד לדוד ואחד לו שניהם נלחמו בש"ג עד שנגמרו להם הכדורים שניהם נהרגו יחד בש"ג והצילו רבים מחבריהם ואת התצפיתניות שהיו במוצב.
החברים שבחייהם ובמותם לא נפרדו…
אוסיף סיפור על גיבור שמעולם לא התגייס לצבא ובימים אלו הוא נלחם בחאן יונס…
יש לי אחיין שהוא סמ"פ בשריון והטנק שלו משמש כטנק פינוי.
בחלק גדול מהמלחמה היה איתו רופא, מכיוון שהרופא היה צריך להשתחרר הביאו לו לטנק פרמדיק חרדי שמעולם לא עשה צבא אפילו לא שלב ב', מבחינה רפואית הוא מומחה ברפואת טראומה.
וכך בטנק יש להם 3 אנשי צוות שמוגדרים חילונים אחיין שלי שמוגדר דתי והפרמדיק החרדי שנלחמים יחד בחאן יונס.
ומדי פעם הם צוחקים יחד כשחברם החרדי מראה כמה הוא לא מכיר שום דבר מהשפה הצבאית ומוסיף לשפה הצבאית מושגים משלו .
כמו לדוגמא הוא מכנה את הזמן שבין התקפה להתקפה "בין הזמנים"…
אוסיף עוד סיפור על בחור שכן התגייס…
אחיין של חבר שלי בחור חרדי שמשרת בחטיבת גבעתי נפצע ביום השלישי ללחימה ממטען בקיבוץ כפר עזה.
לאחר אשפוז של כמה ימים ומנוחה של עוד כמה ימים בבית הוא התעקש לחזור ללחימה עם חבריו ליחידה ברצועת עזה.
אתמול הוא נפצע שוב והפעם בינוני הבוקר הוא עבר ניתוח וכשהוא קם מהניתוח הדבר הראשון שהוא שאל את הרופאים הוא 'מתי אני אוכל לחזור לחברי ללחימה'…
אשרינו שזכינו לכאלו לוחמים.
וכולנו מתפללים לרפואתו השלמה של ישראל מאיר בן ברכה.
ודוגמא נוספת היא של ניר בנימין שעמד להתחיל פרק חדש בחייו.
לאחרונה סיים בהצטיינות לימודי הנדסת חשמל בבר אילן, ותכנן להציע לבת זוגו נישואים בתום המלחמה.
״בשישי הגיע לארוחה והיה כבוי. אמר שנמאס, שזה נמשך יותר מדי זמן. אמרתי לו אל תחזור, והוא ענה לי איך אתה מדבר, אם אני לא אלחם מי יילחם״, סיפר אביו.
ב-7 באוקטובר ניר הגיע לקרב ישר מבית החולים בו הייתה מאושפזת בת זוגו. ״ראיתי אותו עושה טלפונים לכולם לבוא. מאז הוא היה שם״, הוסיף האב, עופר.
ניר נפל בעזה לפני כשבוע…
וכך מסתובבים ביננו עשרות אלפי גיבורים שאת חלקם איבדנו וחלקם ממשיכים להתהלך ביננו כאנשים מן המניין…■
Ori88533@gmail.com
