ישנה מילה מיוחדת שהתורה משתמשת בה בתחילת פרשתנו: 'עקב', פותחת התורה ואומרת – 'וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם…' מה מונח במילה הזאת עקב?
ההסבר הרגיל 'בגלל', אינו יכול להתפרש כאן כי אז היה צריך לומר 'וְהָיָה אם תִּשְׁמְעוּן'?
המדרש למד שהמילה 'עקב' היא מלשון 'סוף', כמו שהעקב היא סוף גופו של האדם. פירוש הפסוק כך: התורה מלמדת אותנו שאת השכר על המצוות שאנו עושים בעולם הזה נקבל בסוף, בעולם הבא. אך עדיין הדבר אינו ברור שאם זאת כוונתה של התורה, מדוע הדגישה את השכר המובטח לעובד ה' שהרי התורה לא התייחסה במפורש לעולם הבא.
רש"י מבאר על דרך הפשט שהתורה מצווה אותנו שמלבד המצוות הכלליות והמפורשות, נקיים גם את המצוות 'הקטנות', המצוות שאדם דש בעקביו. ההסבר הוא שאין לזלזל במצוות הקלות, שהם תחילתן של העבירות החמורות.
כאשר אנו עוסקים בתורה, שהיא מלשון הוראה, יש צורך ללמדנו לא רק את הכללים אלא גם כיצד לנהוג עם הדברים הקטנים, נטיית בני האדם היא לזלזל בהדרכות הקטנות ובפרטים הקטנים בטענה שבאמת הפרטים הקטנים לא חשובים כל כך, העיקר שהכלל בסדר. באה התורה ללמדנו, לא, יש כאן משהו עמוק, אזהרה חמורה, המדרון חלקלק מאוד, אם התרת לעצמך 'לזייף' בדברים הקטנים, סופך שלא תקיים גם את הדברים הגדולים. [ומי לא מכיר/מכירה זאת מעולם הדיאטה – רק ביס קטן של עוגה ואת/ה כבר בתוך התבנית עמוק… וסליחה מהרזים והרזות שבכלל לא מבינים על מה מדובר…]
המגיד מדובנא המשיל משל: לעשיר שרכש אריג יקר מאוד לצורך מפת שולחן בעלות של אלף שקל למטר. המליץ לו בעל החנות שכדאי שישקיע עוד מאה שקל לתופרת בכדי שתעשה לבד היקר מכפלת בקצה המפה. מדוע? זה לא אריג טוב ומשובח?! – שאל הקונה בפליאה, 'קנית בד מהמשובחים ביותר! קבע המוכר. אבל אריג בלי מכפלת עלול להיפרם במשך הזמן…'. 'עזוב שטויות… אם זה אריג טוב, הוא יחזיק מעמד לאורך זמן' – הפטיר העשיר ויצא. בכל שבת פרס העשיר את המפה על שולחן שבת להראות עושרו וגדולתו. בזמן שבני המשפחה הפליגו בדברי תורה וזמירות שבת, ילדו הקטן והמשועמם כשראה חוט אחד בולט מהמפה, היה מושך אותו להנאתו… וכך בכל שבת מצא את עצמו חוט נוסף מחוץ למפה וכך הפכה המפה מחוררת ובלויה…
אומר המגיד מדובנא – זה מה שאמר הנביא: 'טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ' [איכה א, ט] – במיוחד בשוליים, יכול אתה ליפול ולהכשל. דווקא שמירה על הדברים הקטנים תהיה מגן שלא נפול, חלילה, בדברים הגדולים. לכן באה התורה ומזהירה 'וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן' – שים לב לפרטים הקטנים, תחילת הנפילה היא דווקא 'בחוטים הקטנים' שנמשכים החוצה וכך המפה מתפוררת. הוא שאמרנו העקב הוא הגודל שבקוטן… ■
