מחלוקות רבות עברו בין אזרחי ישראל בעשרות שנות קיומה של המדינה. זאת הודות לריבוי הדעות והתפיסות המגוונות בציבור הישראלי. מה שהפך את המחלוקות הללו למחלוקות ראויות, היא העובדה שלכל תפיסה ולכל דעה, היה ביטוי, היה מקום.
מחלוקות אלו לא הגיעו במקרה. עוד כשיעקב אבינו בפרשתנו התכונן לפגישתו עם אחיו, עשיו, הוא דאג לחלק את שבטו לשני מחנות. האור החיים הקדוש שם את הזרקור על נקודה זו, והראה כי יעקב חילק את השבט לשני מחנות: מחנה פייסני ומחנה לוחמני. מחנה של אהבה ומחנה של יראה.
הציבור הישראלי בעשרות השנים האחרונות היה גם הוא מורכב ממחנות: מחנה הימין ומחנה השמאל, המחנה השמרני והמחנה הליברלי. יש שיראו בחלוקה הזו מחלוקת פוליטית לא ראויה, או פילוג חמור בעם ישראל, אך למעשה החלוקה הזו החלה כבר בשורשו של העם היהודי, עוד בתחילת דרכו.
לפני כחצי שנה קמה כאן ממשלה חדשה, שהתהדרה בשינוי שהיא עומדת להביא. ממשלה שתאחד בין ימין ושמאל. מבלי לשים לב, כדי לאפשר את הקמת הממשלה, הכריזו חברי הממשלה כי הם משאירים את כל הסוגיות האידיאולוגיות בצד, וכי יעסקו רק בענייני דיומא. והנה מול עינינו, צמחה ממשלה ללא כל אידיאולוגיה, וכשאין אידיאולוגיה – נשאר רק הכיסא. כך, בעוד שכל דאגותיהם של חברי הממשלה הם רק להישאר על הכיסא, הכל הופך לכשר: מחיקת סעיפים ממצע המפלגה, התנכלות לציבור שומר המסורת על ידי הטלות מס, העברת כספים לתומכי טרור ולמשפחות מחבלים, קידום מתווה הכותל המאיים לערער את זהותה היהודית של המדינה, אלו רק חלק קטן מהדוגמאות.
מחלוקות הן דבר חשוב. חכמינו הרבו במחלוקות והעמיקו בדיונים עד שהגיעו לאמת. אך כאשר מוחקים את האידיאולוגיה ואת המהות מהמחלוקת, היא נהפכת לרעה, לכזו שמפלגת ויוצרת שנאת אחים. כך עשתה הממשלה את דרכה להביא לפילוג גמור בעם, בשונה מחלוקתו של יעקב אבינו, שנועדה לסייע לו בהתמודדותו עם האויב. כעת, העם עומד בפני מחלוקות עצומות, ואין מנהיג שיגיד 'קטונתי', ויפעל לעצור את השנאה. כשכל חברי הממשלה עסוקים רק במינויים ובשמירה על הכיסא, כל שנותר לנו הוא לזעוק – ״הצילני נא!״.
