גליון 511

פוליטי

פוליטיקה דתית לאומית במשבר זהות

מוריה אופיר

מוריה אופיר

המשימה היא לחבר ולאחד את כולם, לכן אנו יוצאים למפקד ופריימריז שפתוחים לכל מי שרואה עצמו חלק מהדרך. המפלגה איננה שלנו אלא של הציבור. אנו מקווים שזו תהיה הזדמנות שכל הגוונים והדעות יתכנסו לבית אחד מתוך כבוד והערכה הדדים. תמיד היו אנשים דתיים במפלגות השונות, אבל אנחנו מאמינים שצריכה להיות מפלגה דתית לאומית בכנסת ישראל. בסוף הפוליטיקה היא כלי לקידום ערכים.

בסופו של דבר הסיבה שהימין נפל מהשלטון היא הציונות הדתית”, טוען איתי גרנק – מו”ל עולם קטן וממייסדי מיזם ‘כוחנו באחדותנו” לאיחוד מפלגת הציונות הדתית. “אם היא הייתה מאוחדת עם מפלגה גדולה ופריימריז, בלי הפיצולים שהיו, אז היום היתה ממשלת ימין. זה נשמע יומרני, אבל בעיניי מי שגרם לכך שהימין ירד מהשלטון עוד מהבחירות הראשונות זו הציונות הדתית והיא גם זו שתחזיר אותו לשלטון כשהיא תהיה מאוחדת. הפוטנציאל של הציונות הדתית הוא 12 מנדטים והם התפזרו בין כל מיני מפלגות – שמאל, ימין ומרכז. כשהציונות הדתית מאוחדת בהליך דמוקרטי כל המנדטים נכנסים למפלגה אחת שבדרך כלל הולכת עם גוש הימין. אם נפתלי בנט ואיילת שקד לא היו מתפצלים מהזרם הזה, היתה היום ממשלת ימין. המערך שלהם גרם לאיבוד שלטון הימין”.
אריה קינג, סגן ראש עיריית ירושלים, ומייסד ויו"ר הקרן לאדמות ישראל לשעבר, חושב כי הציבור הדתי מתחלק לפחות לשני מאפיינים: "מי שמקשיב לעמדות רבנים במטרה לקדם אידאולוגיה וחזון לבין מי שלעיתים מקשיב לרבנים, בדרך כלל מקשיב לעצמו ולסובבים אותו כשהמטרה היא אחת: שליטה בתקציבים, במבנים, בתקנים ולמעשה האמצעי של קידום חזון הציונות הדתית הופך למטרה של בעלי השקפה זו".

אריה קינג

אריה קינג:
בכל המקרים התוצאה היא אחת: האישים הללו, שמונעים בדרך כלל מתאבון לשלטון ולשררה, מצליחים לשכנע ציבור רחב בציונות הדתית שהם מקשיבים לרבנים ושהם קרובים לשולחנותיהם, ולכן הציבור האמוני מצביע לאותם אישים, שתכף לאחר יום הבוחר, ינתקו כל קשר מהרבנים ואף יצאו חוצץ נגד מוסד הרבנות בפרט ונגד חזונם של מייסדי הציונות הדתית בכלל

איתמר בן גביר, עוצמה יהודית

איך מתארגנים מחדש בתחום הפוליטי כדי לחזור לשלטון?
קינג: "על מנת להתארגן מחדש, צריך להגדיר פוליטית, איזה מפלגות או איזה פוליטיקאים באו לעולם בשביל לקדם את המטרה של השפעה על דמותה של מדינת ישראל ברוח הרב קוק ושאר גדולי הציונות הדתית ממשיכי דרכו, לבין המפלגות והפוליטיקאים שבאו לעולם לשם שליטה. הם יאמרו מעורבות בניהול המדינה, אבל ללא עקרונות וערכים שתכליתם לקדם את חזונו של הרב קוק שבא לידי ביטוי בהקמתה של תנועת 'דגל ירושלים' זה לא ילך".
יהודה ולד, מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית, סובר כי "המחנה הלאומי הוא הרוב בעם ישראל. לצערי במערכות הבחירות האחרונות היריבויות האישיות של חלק מהפוליטיקאים והאמביציות האישיות גברו על הערכים, ולכן השמאל כרגע בשלטון. אבל יש גם משהו חיובי בלהיות באופוזיציה, לעשות חשבון נפש, לחשב מסלול ולהמשיך קדימה עם כוחות חדשים וברורים יותר. אחת הסיבות שלא היינו חושבים לשבת בממשלה עם מרצ והתנועה האסלאמית זה מתוך אחריות לשמור על האחדות במחנה הלאומי של הציונות הדתית, הציבור המסורתי והציבור החרדי. החיבור המיוחד של ערכי הימין לזכותנו על ארץ ישראל והיחס למסורת ישראל הוא חיבור שעלינו לשמור ולחזק אותו ולא לפרק ולהחליש אותו. ככל שנשמור יותר על השותפות האמיתית עם המפלגות הלאומיות וככל שנהיה נאמנים יותר לערכים ופחות למריבות קטנות של מנהיגים שמצהירים שהכל אישי – כן ביבי לא ביבי –  נחזור בעזרת ה' לשלטון במהרה".

גרנק: “ישנה מפלגת הציונות הדתית שאמורה להתחיל הליך דמוקרטי וזה לא קורה עדיין. יש גם את מפלגת הבית היהודי שנוטים לזלזל בה, אבל יש לה השפעה רחבה עם נציגים מוניציפליים בכל עיר כדי לעורר את השטח, למפקד ולהליך פריימריז. בגלל זה מהלך הציונות הדתית חייב להיעשות יחד עם מפלגות הבית היהודי ועוצמה יהודית. מאבק שמתנתק משאר הכוחות יהיה מהלך שלהערכתי יהיה לו קשה מאד להצליח. רק אם יהיה איחוד אמיתי של מפלגה אחת שתעשה פריימריז, הציונות הדתית תביא לידי ביטוי את הכוח הפוליטי שלה”.
יהיה אפשרי לאחד את כולם?
“הסיטואציה מורכבת אבל זה מה שצריך לקרות, הכל אפשרי. אנשי הבית היהודי פגועים מסמוטריץ’, וסמוטריץ’ לא משתף בהליך המפקד את אנשי עוצמה יהודית שהם כוח אלקטורלי. זה חייב להיות הליך שלם. כבר מעל שנה שהציונות הדתית לא עשתה את המהלך הנדרש שהוא לאחד את כל הכוחות ולהתחיל בתהליך”. 

המטרה: איחוד של כולם

איך הפוליטיקה הדתית לאומית משקמת את עצמה לאחר המשבר של בנט?

גרנק: “היא כרגע מפוררת לרסיסים, לא משוקמת. יש חלק גדול שלא מזדהה עם האיחוד הלאומי, ומהצד השני יש חלקים נרחבים שמצביעים בנט כי אין להם אלטרנטיבה או שהם ליברליים. בפריימריז של 2013 כולם ראו עצמם חלק מהתהליך – הליברליים והשמרנים – וכעת זה לא המצב”.

ולד: “ המשימה היא לחבר ולאחד את כולם, לכן אנו יוצאים למפקד ופריימריז שפתוחים לכל מי שרואה עצמו חלק מהדרך. המפלגה איננה שלנו אלא של הציבור. אנו מקווים שזו תהיה הזדמנות שכל הגוונים והדעות יתכנסו לבית אחד מתוך כבוד והערכה הדדים. תמיד היו אנשים דתיים במפלגות השונות, אבל אנחנו מאמינים שצריכה להיות מפלגה דתית לאומית בכנסת ישראל. בסוף הפוליטיקה היא כלי לקידום ערכים. החזון של מדינת ישראל כהתגשמות חזון הנביאים, השאיפה להפיח רוח בעצמות היבשות ולקרוא את שם ה' על מהלך התחייה הלאומית, כל אלו הם לא רק סיסמאות של בית המדרש אלא ערכים שגוזרים משימות מעשיות בפועל. התנועה הדתית לאומית קידמה את החזון הזה בצבא, בהתיישבות, במדע ובכלכלה וגם דרך הפוליטיקה. יש חשיבות רבה שתהיה מפלגה שתהיה מחויבת לדרך הזו ולציבור שמאמין בכך. כשנפתלי בנט עזב את המפלגה הדתית לאומית והקים את הימין החדש, הוא הצהיר שהוא רוצה להקים משהו אחר ושהוא לא מחויב לאותה דרך. אני חושב שזה הוכח על ידו שוב בהקמת הממשלה הנוכחית כשהוא חבר לתנועה האסלאמית ולמפלגות השמאל הקיצוני תוך הפרת כל הבטחותיו. הפילוגים שיצר והפניית העורף לבוחריו ולערכיו יצרה אצל רבים משבר גדול. אני חייב לשתף שגם אני ברמה האישית עד הרגע האחרון לא האמנתי שהוא יסכל את הקמת ממשלת הימין, שהיו עליה כבר הסכמות והיא היתה ממש בהישג יד, כדי להגשים חלום אישי להיות ראש ממשלה. כמי שהיה לצידו מספר מערכות בחירות ורצה להאמין שלאחר שלא עבר עם הימין החדש את אחוז החסימה הוא יבוא עם יותר ענווה ומחוייבות – הרגשתי דקירה בלב".

ולד מוסיף כי בסקרים פנימיים ניתן לראות כיום שרובו המוחלט של הציבור הדתי לאומי התפכח ועזב אותו. "הציבור הזה וערכיו חזקים מכל פוליטיקאי כזה או אחר, הם חזקים מכל פילוג או נטישה וחובתנו לבנות יחד בית אמיתי לכולם וזה מה שאנחנו כרגע פועלים ומקדמים במפקד", הוא טוען.

קינג מפרט מספר דרכים מעשיות: "הפוליטיקה הדתית לאומית צריכה להכריע – או להקים מועצת רבני הציונות הדתית כדוגמת המועצות של אחינו החרדים, או לחילופין לפתוח את השורות לפריימריז כדוגמת אחינו בליכוד. השעטנז שמתקיים מזה תקופה בציונות הדתית הוא בעוכריה, והוא שמאפשר לאישים שאין בינם לבין הרב קוק וחזון 'דגל ירושלים' כל קשר, להתברג לצמרת הנהגת הציונות הדתית. לעיתים הם יצטלמו לצידו של רב שנראה כאילו קפאו שד, אך הוא חייב לקחת חלק בהצגה, כי אחרת אותם אישים ייבשו תקציבית את הארגונים להם הוא קשור. לפעמים הם ידברו "בשם" רב גדול, תוך שהם יודעים שלרב אין את הרצון או היכולת לצאת פומבית ולהכחיש את הדברים שנאמרו בשמו. בכל המקרים התוצאה היא אחת: האישים הללו, שמונעים בדרך כלל מתאבון לשלטון ולשררה, מצליחים לשכנע ציבור רחב בציונות הדתית שהם מקשיבים לרבנים ושהם קרובים לשולחנותיהם, ולכן הציבור האמוני מצביע לאותם אישים, שתכף לאחר יום הבוחר, ינתקו כל קשר מהרבנים ואף יצאו חוצץ נגד מוסד הרבנות בפרט ונגד חזונם של מייסדי הציונות הדתית בכלל".


איתי גרנק:
הציבור צמא למשהו שהוא שותף ומעורב בו, בעיקר הציבור הדתי לאומי שתמיד מעורב בכל תחומי החיים. כרגע הוא לא מרגיש שייך לאף אחת מהמפלגות אז הוא זולג למקומות אחרים. ברגע שירגיש שייך, הוא יחזור

בצלאל סמוטריץ

איתמר בן גביר, עוצמה יהודית

בנימין נתניהו

בחש בפוליטיקה המגזרית. נתניהו


יהודה ולד:
ככל שנשמור יותר על השותפות האמיתית עם המפלגות הלאומיות וככל שנהיה נאמנים יותר לערכים ופחות למריבות קטנות של מנהיגים שמצהירים שהכל אישי – כן ביבי לא ביבי –  נחזור בעזרת ה' לשלטון במהרה

על מנת להשתקם, טוען קינג, צריכים הרבנים והפוליטיקאים להתכנס ולהכריע איזו שיטה מבין שתי השיטות תאמץ הציונות הדתית. "ברור שמי שבחרו בהשתלבות הדתיים בליכוד – אנשי מימד לשעבר, שאריות התומכים הדתיים ב'ימינה' ו'הבית היהודי' – לא יכולים להיות שותפים בהכרעה זו, הם כבר הוכיחו שנאמנותם היא לא לחזון 'דגל ירושלים' תנועתו החברתית של הרב קוק זצ"ל".
מה נכון לעשות עכשיו כדי לשקם את האמון ולהקים אלטרנטיבה אמונית דתית פוליטית?
ולד: "הציבור שלנו מגוון, יש דעות שונות, בתי מדרש שונים ונושאים שהרבנים וממילא הציבור חלוקים בהם. אבל יש נקודה משותפת שמאחדת את כולם סביב אותם דגלים, המשותף רב על המפלג. לא כולם "סמוטריצ'ים", לא כולם צריכים לחשוב אותו דבר. אנחנו יודעים וצריכים להכיל את הדעות השונות, לתת לכל אחד את המקום שלו ולקדם ביחד את הרוח הגדולה, אנחנו מחויבים להיותנו מפלגה דתית ולאומית. אנחנו לא באים לטשטש או לוותר על עמדותינו. הציבור כמה לשליחים כאלה שלא יתביישו בכיפה שעל ראשם, ולכן אני אופטימי ומאמין שדווקא עכשיו אחרי השבר יהיה יותר קל יותר לבנות ולאחד חזרה את המחנה".
גרנק: “צריך לייצר אחדות אמיתית בין מפלגות הציונות הדתית, הבית היהודי, עוצמה יהודית ונעם, למרות שחלקם לא רוצים, וליצור מפלגה אחת שתעשה הליך דמוקרטי. זה נראה רחוק ולא יישומי בשלב זה אבל זו הדרך היחידה להרמת קרנה וכוחה של הציונות הדתית. הפוטנציאל שלנו הוא 15 מנדטים. הציבור צמא למשהו שהוא שותף ומעורב בו, בעיקר הציבור הדתי לאומי שתמיד מעורב בכל תחומי החיים. כרגע הוא לא מרגיש שייך לאף אחת מהמפלגות אז הוא זולג למקומות אחרים. ברגע שירגיש שייך, הוא יחזור. ככה היה ב – 2013 וככה יהיה ב – 2022 אם המנהיגים שלנו ישתנו”.
קינג: "הדבר המתבקש ולו אני מייחל, שנזכה לראות בסנהדרין הגדולה מתפקדת עוד בימינו. ועד אז – לבחור 70 רבנים שיסכימו לעמוד בראש המועצה של הרבני הציונות הדתית, רבנים שיחתמו על הקמתה מחדש של 'דגל ירושלים', מבלי לשנות סעיף אחד ממסמכי היסוד של דגל ירושלים שנוסדה לפני 103 שנים על ידי הרב קוק, כאשר לעיניהם חזונו של הרב קוק כפי שהובא באגרות הראיה: "מה הוא חפצו של דגל ירושלים?… שואף הוא ליתן לתחית עמנו וארצנו עוז של קודש. המילה קדושה צריכה היא לצאת מגלותה. היא מוכרחת להשתחרר. היא צריכה להגיד את אמירתה בפומבי, בלא פחדים ובהלות, בגאון ועז, באין מורך לבב" (אגרות הראי"ה ד, עמ' תנז). כחלק מהקמת התנועה, ישאפו הרבנים לצרף אליהם את כלל הפוליטיקאים חברי המפלגות הדתיות הקיימות, תוך שילוב של הקמת סניפים של התנועה בקהילות יהודיות בעולם שגם להן תהיה נציגות של 70 הרבנים במועצת הרבנים של דגל ירושלים".
“הציונות היתה דגל. כעת הקומה הזו חייבת שינוי”
הרב עמיחי אליהו – יו”ר איגוד רבני קהילות – טוען שהתשובה למצב הדתי פוליטי טומן בחובו חיבור לציבור בישראל. 

הרב עמיחי אליהו

הרב עמיחי אליהו: מה שהיה החזון של פעם, היום הוא קומה, ענף בעץ. חייבים לפתח את החזון. לא להתבייש בו ולא להתנצל עליו. העם הזה מחפש קשר לקב”ה, יותר מקשר לכל דבר אחר

“להיות  מחוברים לציבור זה לא אומר לשנות את הערכים שלנו או לוותר עליהם, זה גם לא אומר לנסות למצוא חן. זה אומר להיות עם האישיות שלנו, ויחד איתה להתחבר לאנשים, לקהילות, לדבר עם אנשים בגובה העיניים לא מתוך רפיון אלא מתוך עמדה עם אופי”, הוא אומר. “אנשים בזים לכאלו שהם חסרי אופי, הם מעריכים עמדה. אבל יש פה מורכבות כי עמדה מסמלת לפעמים התנשאות או עליונות, אז צריך ללמוד את השיח שיש בו הצבת עמדה וכבוד לאחר ורק כך נחזור לשלטון. בנוסף, אנחנו חייבים לצאת מדפוסי חשיבה של עניות הדעת, מדפוסי חשיבה של התעסקות במקצועות מגזריים – אנו חייבים לפתח בתוכנו שדרה של אנשי ציבור, פקידי ממשל שיודעים לעבוד כפי שהמדינה מתנהלת. אנחנו כמעט לא עסוקים בכך. אנו עסוקים בהקמת ישיבות, כוללים, יישובים וזה חשוב מאד. אבל אנו כמעט ולא עסוקים בייצור מדיניות, ביצירת שגרה גדולה ורחבה של אנשים שבסופו של דבר ידעו איך לנהל מדינה ערכית. אני מדבר גם על אלטרנטיבה, לא רק לתפקד מתוך המערכת ולעוות את האידיאולוגי, אלא אלטרנטיבה ערכית ומקצועית”.
הרב חושב שהפוליטיקה בהכרח תמיד משקפת את ההלך הציבורי?
“אני חושב שפוליטיקה היא הראי למה שקורה בציבור, היא לא עומדת בפני עצמה. הציבור שלנו נמצא כרגע באיזושהי שאלה. מדינת ישראל עוברת בעשר השנים האחרונות שינוי של אתגריה. ממילא כשהאתגרים הבטחוניים הם לא המרכזיים, ואתגר יישוב ארץ ישראל הוא חשוב אך לא המרכזי, אנחנו צריכים להתפתח עוד, וזה שינוי מורכב. ברגע שהציבור יגדיר מחדש את האתגרים שלו, ידע להעמיק בהם ולחנך לאורם, אני מאמין שגם הפוליטיקה תשקף את השינוי הזה. כרגע, הפוליטיקה משקפת את הלך הרוח המגזרי שנמצא בבירור. המהלך מתחיל מאנשי הרוח וברגע שנדע להרים בחזרה את הרוח, זה גם ישתקף בפוליטיקה המגזרית. זו הזדמנות לפתיחת מעגלים וישנם עוד אנשים שאפשר להתחבר איתם, אבל זה דורש מאיתנו לעבור את המשבר בצורה טובה ואנחנו יכולים לעשות את זה”.
מה יכול להיות הפתרון?
“חזון. להקים חזון שיש בו הרבה שמחה ואופטימיות שבה יש לתורה מה לתת לציבור שלנו ולעם ישראל. אנחנו חזרנו לארץ במצב שהוא חסר סיכוי והצלחנו כנגד כל הסיכויים להקים מדינה נגד כל ארצות ערב והאנטישמיות בארצות אירופה, העם הזה קם לתחייה. הציונות היתה דגל. כעת הקומה הזו חייבת שינוי. כמו שמשדרגים דברים רשמיים, אז את הרוח על אחת כמה וכמה. כשאדם לא מעביר את עצמו הליך שדרוג שהוא עושה אפילו בדברים חומריים לגמרי, לא מייצר ולא מחדש ברוח שלו, אלא חוזר על אותם הדברים הוא נתקע. מה שהיה החזון של פעם, היום הוא קומה, ענף בעץ. חייבים לפתח את החזון. לא להתבייש בו ולא להתנצל עליו. העם הזה מחפש קשר לקב”ה, יותר מקשר לכל דבר אחר. רוצה קשר לשמחה וביהדות יש לו מענה. יש פה עם שצמא לשמוע תורה שהיא מאירת פנים, אופטימית ושמחה”.

נטשו את הבית. בנט ושקד

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה