"ואהבתם את הגר כי גרים היתם בארץ מצרים" (דברים, י', י"ט). נשאלת השאלה, אז מה? אז היינו גרים, מה לנו ולגרים האלה לאחר מאות ואלפי שנים?
ב- 22 בספטמבר 2014 בג"ץ ביטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות, המאפשר להחזיק מהגרים בלתי חוקיים למשך שנה ללא משפט בכלא סהרונים. בכך הורה בג"ץ על סגירת מתקן השהייה חולות. בג"ץ קבע, בדעת רוב, כי "הפגיעה אינה מידתית ואינה חוקתית, ובמצב דברים זה אין מנוס מהכרזה על בטלותה של הוראת החוק".
מה ההגיון מאחורי קביעה זו? אמנם בית בג"ץ הותיר את המלאכה לידי הממשלה, אולם מה ההגיון לנהוג כפי שבג"ץ הורה? הרי מסתננים אלו פוגעים בלאומיותה של מדינת ישראל? ניתן לנתח את ההגיון שמאחרוי פסיקה זו באמצעות מושגים של מערכות מורכבות, התרחשה תופעה המוכרת כפיצוי על סיכון ("Risk compensation Effect"). מערכות מתאימות, בדרך כלל, את התנהגותם לשינויים ברמת הסיכון שבה הם נתונים. הן תהפוכנה זהירות יותר כאשר תחושנה סיכון גבוה יותר, וזהירות פחות אם תרגשנה מוגנות יותר, כך שרמת הסיכון תיטה, לאורך זמן, לחזור לרמתה הקודמת. למשל, ככל שמתקינים אביזרי בטיחות במכוניות, דוגמת חיישני מרחק ובולמים אוטומטיים, זהירותו של הנהג פוחתת. נהג ינהג בזהירות רבה מאוד בכביש מפותל אך ינהג בפזיזות רבה בכביש ישר ורחב. כך, ניתן לנתח את ההגיון של בית המשפט, בצל הגנת הגדר בגבול המצרי והעובדה שישראל השכילה לטפל באפקטיביות באיום ההסתננות, הרשה לעצמו להגדיל מחדש את הסיכון, לשם השגת ערכים אחרים, הם הערכים האוניברסליים של זכויות האדם וכיוצ"ב.
ובלשון בג"ץ, "…אני מבקש להדגיש כי אין בתוצאה זו שאליה הגענו כדי להעיד על כך שקולם של תושבי דרום תל-אביב לא נשמע בהליך זה. מצוקתם הייתה לנגד עינינו… בתוך עמנו אנו חיים. ראינו כיצד השתקעותם של המסתננים בשכונות דרום העיר… הוסיפה לצפיפות והגבירה את הקשיים היום-יומיים של תושבי המקום…. עלייה ניכרת בעבירות דיני התכנון והבנייה באזור… על חיבורים "פירטיים" רבים של מתקני גז וחיבורים מסוכנים לרשת החשמל…אין חולק על כך שמצב הדברים בדרום תל-אביב קשה ומחייב התייחסות.". בג"ץ העדיף את האינטרס של המסתננים על האינטרד של תושבי דרום תל אביב, וזאת מפאת העובדה שההגנה מפני מסתננים כבר קיימת הלכה למעשה וזאת באמצעות חיילי הגבולות השומרים על הגבול בין מצריים ובין ישראל. ההרתעה קיימת, ניתן לדאוג לאינטרסים האחרים, זכויות המסתננים, על פני האינטרס של אזרחי ישראל.
כך ב 2014. נראה שהיום, ניתן לפרש התנהלות בג"ץ, היועמ"ש, הפצ"ר, באותו אופן, בסוגיות הנוקבות העומדות לפתחנו למשל לעניין חיילי "כח 100" הגיבורים. גופים אלו, רואים במדינת ישראל במדינה חזקה בעלת חוסן לאומי ניכר, היכולה להרשות לעצמה להעדיף אינטרסים גלובליים בראיית המאקרו, על פני האינטרסים הצרים שלה בראיית המיקרו. ד"ר פנחס יחזקאלי באתר האינטרנט שלו כותב כך: "לשם השגת מטרות הקולקטיב (המאקרו) אמור הריבון, לצערנו, לעשות גם מעשים רעים, המתאכזרים לחלק מהפרטים שבקרבנו, על מנת למנוע רע גדול בהרבה. דוגמה מצוינת לכל היא יבשת אירופה שמשלמת היום מחיר כבד על העדפת המיקרו על המאקרו, וסביר שמחיר זה רק ילך ויאמיר ככל שינקפו השנים, עד לאובדן זהותן הלאומית של המדינות, עליית משטרים פשיסטים בהן ועוד." אם כן, ככל שהמדינה הופכת להיות חזקה יותר, כך היא נוטה להיות "אמיצה יותר" בכל הקשור העדפת האינטרס הזר על פני האינטרס הצר של אזרחיה. נקודה למחשבה. ■
הכותב הינו בעל משרד עורכי דין בנתניה המתמחה במשפט המסחרי והוצאה לפועל.
