רגע אחרי הבחירות ורגע לפני פורים, שלושה מומחים כותבים מה השינוי הראשון שהממשלה הבאה צריכה לעשות
צו השעה – העם הוא הריבון
עו"ד שמחה רוטמן | היועמ"ש של התנועה למשילות ודמוקרטיה ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ"
מערכת הבחירות האחרונה לא עסקה בשאלות של ימין או שמאל. שתי המפלגות הגדולות הצליחו לשמור על עמימות בשאלת הריבונות, עסקת המאה או טיבה של המדינה הפלסטינית שעלולה להיות מוקמת במסגרתה. רוב השאלות גם לא היו בענייני דת ומדינה. למעט מפלגת ישראל ביתנו של ליברמן היה העיסוק המרכזי של מערכת הבחירות בשאלה אם את ההסדרים הבסיסיים של חיינו נקבע אנחנו באמצעות נציגי הציבור שבחרנו, או שיכתיב את חיינו סט ערכים אוניברסלי שכפו עלינו כגיגית האליטות במערכות המשפט, התקשורת והאקדמיה.
למעשה אפשר לומר שכן מדובר בשאלות של דת ומדינה, רק שלא הדת היהודית שהתקבלה בסיני היא שעמדה על הפרק. פתאום גילינו שגם חוקי יסוד שנקבעו בכנסת ברוב של 61 יכולים לסגת אחור מפני "עקרונות היסוד של השיטה". גם חוקים העוסקים בסוגיות אתיות, מוסריות, ערכיות ופוליטיות יכולים להיפסל על ידי שופטי בג"ץ, והכנסת תישלח לבצע בעבור בית המשפט את המלאכה הטכנית של ניסוח חוק הפונדקאות בהתאם להכוונתם של העליונים.
זוהי כפייה דתית לכל דבר, והבחירות האחרונות עמדו בסימן דרישה חד-משמעית של הציבור להפסקת הכפייה הזאת.
הניסיון להשתמש בכוחה הכופה של המדינה כדי לכפות ערכים שאינם מקבלים את כוחם מהסכמת העם הוא הניגוד הניכר ביותר לערכי הדמוקרטיה, ויש שיאמרו שגם לערכי היהדות.
על כן, ולנוכח תוצאות הבחירות, יחסי הכוחות בין בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה לבין נבחרי הציבור צריכים לעבור תיקון נרחב. יש לשנות את שיטת בחירת השופטים כך שהבחירה תשקף את ערכי הציבור ואת הגיוון הנדרש. יש לקבוע קביעה חד-משמעית של עליונות הכנסת בכל הנוגע לחקיקה ולקבוע שהמילה האחרונה היא של המחוקק, נבחר הציבור. וחשוב לא פחות, יש להפריד בין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה ולוודא שהממשלה אינה מחויבת לעצותיו.
רק כך נוכל לדרוש מנבחרי הציבור שלנו לעמוד בהבטחותיהם בלי שיוכלו להתחבא מאחורי בג"ץ והיועמ"ש, ורק כך נוכל לצפות שהבחירה שלנו בקלפי תשתקף במציאות בשטח.
אם העם מצביע ימין, הוא צריך לקבל ימין. אם העם מצביע שמאל, הוא צריך לקבל שמאל.
ואם כפי שאכן קרה בחר העם בדמוקרטיה, העם צריך לקבל דמוקרטיה. עד היום היינו מדינה בשלטון המשפטנים, וכעת הגיע הזמן ל'נהפוך הוא' אשר ישלטו היהודים המה במשפטניהם.
לבנות מדיניות הגירה
עו"ד יונתן יעקובוביץ | מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית
בכל הנוגע למדיניות הגירה הגישה העקרונית לסוגיה במדיניות הממשלה חייבת לעבור שינוי עמוק. מדינת ישראל נאלצת להתמודד עם גל הסתננות חריג בקנה מידה בין-לאומי: בתחילת העשור הקודם באו לכאן מקרן אפריקה יותר מסתננים משהגיעו לכל האיחוד האירופי יחד. אומנם הזרם הצטמצם מאז, אך גם היום האוכלוסייה הישראלית נעשתה מיעוט הולך וקטן בחלק משכונות דרום תל אביב. יתרה מכך, נוסף על אוכלוסיית המסתננים שוהים בישראל מאות אלפי זרים, רובם באופן בלתי חוקי, מיותר ממאה מדינות. מעבר לפגיעה בתושבים בטווח הארוך יהיו לתופעה השפעות מרחיקות לכת על החברה הישראלית, על הכלכלה ואף על זהותה של המדינה.
מרבית ההגירה הלא חוקית לישראל מגיעה דרך שדה התעופה בדמות עובדים זרים ותיירים שנשארים מעבר לאשרתם, וחמור מכך, בשנה האחרונה חלה עלייה דרמטית במספר המסתננים דרך גבול ירדן. למרות זאת רבים בממשלה ובמערכת הפוליטית עדיין סבורים כי הגדר בגבול מצרים פתרה או כמעט פתרה את הבעיה ובכל מקרה מדובר בסוגיה מקומית וחד-פעמית שמשפיעה רק על תושבי דרום תל אביב ותו לא. הדבר קיבל ביטוי בתחלופה גבוהה מאוד של שרי פנים בעשור האחרון ובתת-תקצוב של רשויות האכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה כיום. הנושא אפילו לא קיבל ביטוי של ממש באף אחד מסבבי הבחירות בשנה האחרונה.
לכן על הממשלה להבין כי עם העלייה המבורכת ודרמטית בתל"ג של ישראל מ-2,000 דולר לנפש בשנת 1970 ל-40,000 דולר בשנה כיום נעשתה מדינת ישראל מוקד משיכה מרכזי ביותר למהגרים מרחבי העולם. פערים אלו מתחדדים עוד יותר לנוכח התל"ג הנמוך מאוד בשכנותינו הקרובות וגם באלו שבמעגל הקרבה השני. הגירה והגירה לא חוקית לישראל לא ייעלמו, לא מחר וכנראה גם לא בטווח הארוך, והסוגיה תלווה אותנו באופן קבוע.
לכן חשוב שמייד אחרי הרכבת הממשלה תוקם ועדה בין-משרדית קבועה לענייני הגירה. על הממשלה להבין כי מדובר באתגר מרכזי במיוחד לעתיד המדינה ולהקצות משאבי מחקר, אכיפה, עבודה משפטית וחקיקה שייתנו מענה לכלל הגזרות שבהן תופעה זו משפיעה על ישראל – החל מהסתננות, עבור במהגרי עבודה המנצלים לרעה את המערכת וכלה בתיקון חוק השבות ובהתאמתו למציאות החדשה שקיימת היום בשטח. המצב בדרום תל אביב הוא רק דוגמה למה שעלול לקרות במקרו, ולכן ועדה כזו היא צו השעה כי בנפשנו הדבר.
ליישם את רעיונות הימין
מתן פלג | יו"ר תנועת "אם תרצו"
מערכת הבחירות האחרונה היטיבה להוכיח כי רובו המוחלט של הציבור נשאר בימין ושואף שמי שייצגו אותו יהיו מפלגות המאמינות בסולם הערכים והאמונות של ז'בוטינסקי, בגין והרב אברהם יצחק הכהן קוק. על בסיס הערך היהודי-לאומי הזה נבנה עוד מכנה משותף המתבטא בציפייה שהממשלה שתקום תפעל לשינוי עומק במערכת המשפט על שלל שופטיה, פרקליטיה ויועציה. משבר האמון במצב המסוכן בישראל שבו מערכת המשפט מתפקדת כמחוקקת-על הצליח להרגיז בשנים האחרונות רבים מן המחנה הלאומי ולהרתיע אותו. מיליוני הישראלים שהצביעו בעד גוש הימין הם הוכחה ניצחת שהציבור רוצה לראות שינוי במערכת המשפט, ויפה שעה אחת קודם.
פסקת ההתגברות הפכה למעין מילת קסם, פתרון לכל תחלואי המערכת, אך לא כך הדבר. יותר ויותר אנשים מבינים היום שיש בעיה חמורה של עודף סמכויות אצל היועץ המשפטי לממשלה ושיש לפצל את התפקיד לשניים, שיש להגביל בזמן את שנות השיפוט בבית המשפט העליון, לשנות את שיטת ועדת הבחירה של השופטים, לפקח ברצינות על עבודת הפרקליטות ועוד.
עוד אפשר להבין מתוצאות הבחירות שרוב העם רוצה שעם אתגרי עסקת המאה יתמודדו מנהיגי המחנה הלאומי, ובראשם בנימין נתניהו. הבחירות מראות שרוב העם אינו רואה בתוכנית איום (שכן אז יש להניח שמפלגת ימינה הייתה גדלה יותר), אבל הציבור אינו מעוניין שאת ההגה ינווטו אנשים כיאיר גולן. מכאן שגם תפיסת הריבונות צעדה צעד עצום קדימה. כשם ששינוי במערכת המשפט היה משאת ליבם של חלקים קטנים למדי במחנה הלאומי וכעת מדובר במפתח להבין אם 'אני שמאל או ימין', כך התרחב רעיון הריבונות התרחבות ניכרת, עבר תהליך של 'נורמליזציה' ואינו שייך עוד למחוזות הימין הקשה. זה כשלעצמו הישג גדול.
שני הנושאים האלה, איזון מערכת המשפט והחלת הריבונות, שזורים זה בזה. בלי הראשון לא יתממש השני. כאשר יחול השינוי במערכת המשפט יהיה קל יותר לקדם מהלכים רחבי היקף גם בענייני התיישבות.
מגילת אסתר מספרת לנו על השיח בין מרדכי לאסתר המלכה בנוגע להצלת עם ישראל ולחובתה לקדם את הצלתם: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". כמו אסתר המלכה גם אנחנו. אין ספק כי ניצחון המחנה הלאומי הוא הזדמנות ענקית כמו ההזדמנות שזכתה לה אסתר. עלינו להבין את גודל השעה ואת חשיבות השינוי העומד לפתחנו. ההיסטוריה תשפוט אותנו, ואנו חייבים לוודא שרווח והצלה אכן יעמדו לכל היהודים בכל מקום שהם.
