אני מודה שבכל 47 שנותיי, מעולם לא שמעתי את המילה פריטטית. פריטטית הפכה להיות “המילה” בה’ הידיעה שבזכותה הוקמה הממשלה וכנראה בגללה נופלת הממשלה.
פריטטי על פי המילון = שווה זכויות, שווה ערך.
19 הנציגים של מפלגת ‘כחול לבן’ לאחר פרישתם מהשותפות עם מפלגות ‘יש עתיד’ ו’תל”ם’ ומפלגת ‘העבודה’ דרשו פריטטיות –
שוויון זכויות ושוויון בערך מבחינה כמותית של שרים בממשלה. הם דרשו שוויון במספר יורי”ם של ועדות, שוויון במספר הנציגים בוועדות ועוד, וכל זאת על אף שמולם ניצב גוש הימין של הקואליציה ובו 54 מנדטים.
המילה פריטטית ומשמעותה הערכית נראים צודקים והוגנים מאוד! אך זה נכון כל עוד הם לא חזות הכול. אכן צריך להיות שוויון בזכויות ואולי גם במידה מסוימת שוויון בערך הכמותי למרות ההפרש בגודל מספר החכי”ם. אך לא ייתכן שהפריטטיות השתלטה על הכול. הידעתם, שבתוך הקואליציה יש פריטטיות גם במספר הצעות החוק? כלומר אסור לגוש הימין שבקואליציה להציע יותר הצעות חוק מאשר לצד השמאלי של הקואליציה. להזכירכם, לגוש הימין שבקואליציה יש כמעט פי 3 נציגים בכנסת מגוש השמאל של הקואליציה?! כאמור, יש פריטטיות גם במספר חברי הוועדה מכל “גוש” של הקואליציה. זה יוצר מצב שכמה מח”כ של הגוש השמאלי של הקואליציה חברים בלא פחות מ7 ועדות של הכנסת. האם זו עבודה תקינה? האם זהו ניהול נכון של המדינה? והכול בשם הפריטטיות.
הפריטטיות מובילה לשיח של זכויות, ושיח של זכויות אינו שיח של אמון.
בתא המשפחתי, ברור לכל כי בני זוג אינם יכולים להתנהל בצורה פריטטית. בלתי אפשרי שזוגיות תסתמך על פריטטיות. ההתנהגות וההתנהלות הזוגית חייבת לבוא מתוך רצון טוב להטיב לאחר או למען האחר או בשביל האחר ורק מתוך כך להטיב לשנינו, למען שנינו או בשביל שנינו.
בני זוג חייבים לדבר בשפה של “הזכות להיות האחד עם השני” ולא בשפה של “זכויות שלי לעומת השני”.
הזוגיות אינה סך הזכויות של כל אחד מבני הזוג במוסד הנישואין. אלא אדרבה, סך החובות של כל אחד מהם לטובת שניהם. צריך להיות ברור לשני בני הזוג כי הם שניהם שווי זכויות ושווי ערך ואין צורך ליצור מסמך חתום המאשרר את השוויון ביניהם.
בעת כתיבת שורות אלה אינני יודע אם הממשלה כבר נפלה או לא, אך אני יודע כי רק בשיח של אמון הדדי ומחויבות אמיצה ואמיתית יוכלו השותפים בקואליציה לשבת ולנהל יחדיו את הממשלה והמדינה לטובת כולנו – האזרחים.
