איך עולמנו היה מושלם ויפה יותר אם היינו הופכים את המילה ׳חייב׳ למילה ׳זכאי׳. במקום לומר: ׳אני חייב ללכת לעבודה׳, היינו אומרים: "יש לי את הזכות ללכת לעבודה", במקום – ׳אני חייב לשלם מס הכנסה׳, נאמר – ׳יש לי זכות לשלם מס הכנסה׳. בפרשתנו מובאות בעשרת הדברות כאש החיבור בין המצוות של בין אדם למקום לבין המצוות בין אדם לחברו – הוא חובת כבוד הורים.
לפי דברינו: ׳הזכות לכבד הורים׳ שבעשרת הדברות בפרשתנו, במקום ׳אני חייב לכבד אב ואם׳, נאמר: ׳יש לי את הזכות לכבד הורים׳.
מצוות כיבוד הורים הינה מן המצוות הקשות ביותר, אך גם מן הקלות ביותר. המצווה הקלה ביותר מכיוון שמספיק שבן או בת יכבדו את אביהם על ידי שיאירו להם פנים, במילה טובה, בשיחת טלפון יומית, בדאגה קלה ובכך כבר קיימו מצוות עשה מן התורה של ׳כבד את אביך ואת אמך׳, אך מאידך זו מצווה קשה מאוד מכיוון שאין לה גבול ברור עד כמה מגיע כבוד הורים. ולא רק ׳שבא לנו׳ אנו מכבדים אותם אלא גם בזמן שלא כך כך בא לנו והורינו זקוקים לנו, יש לנו את ה׳זכות׳ לכבדם.כבוד הורים זה מסוג הדברים שכשאתה יכול אתה לא רוצה, וכשאתה רוצה, זה לפעמים מאוחר, מאוחר מדי…
לאחרונה השתתפתי בהלוויה והבן בסיום ההספד אמר לנוכחים: ׳יש לי בקשה. מי שזכה ועדיין יש לו הורים, אל תוותרו על שיחת טלפון יומית, אל תתקשרו רק לבקש מההורים, תעניקו להם אהבה, חיוך ושמחה, כי כל מה שתעשו להורים שלכם, הילדים שלכם יעשו לכם׳.
נראה לי שגם על כבוד הורים אמרו חכמים: ׳אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו, אימתי׳, אם אין אני מכבד הורי, מי יכבדם? וכשאני מכבדם – כמה אני כבר יכול, ואם לא עכשיו, אימתי? אז קדימה, לטלפון, לרכב, והכל לכבוד הורינו היקרים ולכבוד שמיים.
