באופן כללי אנו חייבים לציית למערכת המשפט בכדי שלא כל אחד יעשה דין לעצמו ואז כל המערכת המשפטית תתמוטט.
התורה בפרשתנו כותבת ציווי כללי שמחייב אותנו לשמוע בקול חכמים בכל מצב: ‘על פי התורה אשר יורוך… תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל’. לכאורה ציווי זה מיותר שהרי יש לנו ציווי לקיים את כל התורה ומצוותיה, אם כן מה יש צורך בציווי ‘לשמוע בקול חכמים’. וכי לא מספיק שנשמע בקולה של תורה? רש”י הרחיב את גבולות הציות באופן גורף: ‘אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין’, האם באמת יש מצווה לשמוע בקול חכמים אפילו שחכמים, חלילה, טועים?
ספר החינוך הסביר שבכל דור ודור יש לנו מצווה לשמוע בקול חכמים מכיוון שיש לחכמים מסורת קבלה מדורות קודמים והם יגעו מאוד לכוון אל דרך האמת בידיעת התורה, ויש להם את העזרה משמיים לכוון לאמיתה של תורה. אל לנו לשפוט לפי ראייתנו הצרה וכלשונו: ‘אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו – לא נצלח לכל’.
ניתן ללמוד מדברי ספר החינוך יסוד עקרוני בהתנהלות חיינו היחידים והציבוריים: יש ‘מקור הסמכות’ שהם גדולי העדה, הרבנות הראשית והבאים מכוחם, שהם ‘מקור הסמכות’ שבכל דור ואין לאפשר פרשנות אחרת הנוגדת את דעתם של גדולי הדור כי אחרת יצא מכך חורבן גדול וזיוף גדול לתורה ולמצוות. לכן ציוו חכמים שלא לסור מדרך החכמים ימין ושמאל. וגם מה שנראה לך כטעות, חלילה, זו טעות שלך מקוצר הבנתך ולימודך. וגם אם מדובר בטעות נקודתית, חייבים לציית לחכמים בכדי לא להפיל ולמוטט את כל מערכת קיום התורה ומצוותיה ולשמר את ‘מקור הסמכות’.
