לא לחינם מאריכה התורה בפרשת חפירת הבארות שיצחק חופר והפלישתים סותמים, ודאי אין התורה מרחיבה בסיפור ללמד על חשיבות המים של יצחק ובני ביתו. הרמב"ן ראה בכך 'ענין נסתר' שיש בו יסוד לבניין העתידי של האומה הישראלית, וזו לשונו: "אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי 'באר מים חיים' ירמוז לבית א-להים אשר יעשו בניו של יצחק…".
הרמב"ן רואה בכל מעשה, קטן או גדול, של האבות והאמהות פעולה שיש לה השלכה לדורות: "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות… ואמרו [תנחומא ט] כל מה שאירע לאבות סימן לבנים… וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו".
נראה שפעולת חפירת הבארות מבטאת חפירת עומקים של חיות בתוך הנפש פנימה ובתוך האומה. ההתמדה לחפור ולא להתייאש, לגלות עוד עומק ועוד פיסת חיים היא מתכונתו הבסיסית של יהודי ושל האומה בכללה.
יסוד זה שלכל פעולה בעניין מצוות ישוב הארץ יש הכנה והשפעה לדורות כותב הרב קוק [הקריאה לא"י, מאמרי הראי"ה עמ' 25]: "אינם מכירים את אוצר החיים הגדול והאדיר שיש לנו גם עתה בארץ חמדתנו, אינם מכירים את הכוח הצומח האדיר והנאור שכבר חבוי ואצור בקרבו, אינם מכירים את השפעתו הגדולה של זה הקהל הקטן היושב על אדמתו, אדמת קודש…".
וכן כתב הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: "התהלכותו של אברהם אבינו בארץ הזאת לארכה ולרוחבה, יש לה גם ערך נצחי, הנמשך מאז-ומכאן ולהבא לכל הדורות, הדורות כולם…".
אין ספק שכל חפירה, הליכה, בנייה, מעשה התיישבות בארץ ישראל, מטביעים את חותמם הנצחי במציאות מהלכו ההיסטורי של עם ישראל. לכל פעולה יש השפעה אדירה לעתיד דרכנו בגאולת ישראל.
