שליפות

צהלי קולך בת גלים

רגע לפני שתדליק משואה על במת יום העצמאות בהר הרצל לעיני מדינה שלמה, ישבנו עם בת גלים שער לשיחה על ההתמודדות עם האובדן הכבד ומפעל ההנצחה המרגש שהקימה לזכר בנה.
ראיון עם עוצמות שטרם הכרנו.

 | תמונות בכתבה: מיכל גלעדי ואיציק בירן

בת גלים שעאר

 

בת גלים שעאר

את יריית הפתיחה של מבצע צוק איתן בשנת 2014 קשה מאוד לשכוח. חטיפת שלושת הנערים, גיל-עד, אייל ונפתלי, ורציחתם הותירו בעם ישראל כאב גדול והתפקדות גדולה להירתם למען האחדות. כמעט חמש שנים אחר כך שלוש האימהות השכולות ומלאות העוצמה זוכות להדליק משואה ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל על שהפכו את השכול לגורם מאחד, יזמו את יום האחדות למדינת ישראל והן משאירות אחריהן שובל של כוח ואמונה.
"שלא אחד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצלינו מידם", קראנו בהגדה בליל הסדר שרק עכשיו חלף עבר לו, ופנינו לבאות, ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ואיתו יחד ליום העצמאות ה-71 למדינת ישראל. הקשר בין השכול לתקומה לא ניתק בעם היהודי לדורותיו; מתוך הקושי מוצאים את היכולת לצמוח ולהתגבר, באמונה ובליווי צמוד של הקב"ה.
בת גלים, אימו של גיל-עד, היא אישה גיבורה מלאת עוצמה. בכל מהלך חיפוש הבנים הפגינה איפוק ואמונה, ועתה היא מדברת על ההתמודדות היום-יומית.

"יש הרבה רגעי קושי, כאב, החמצה, אבל יש גם הרבה רגעי שמחה. יש לגיל-עד עוד חמש אחיות שעושות לנו נחת ושמחה, ב"ה חיתנו בת וזכינו לנכדה מקסימה, ויש ימים מלאים, שמחים וטובים. קל יותר להבין את זה דרך המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. ברמה האישית יש לנו הרבה מעברים כאלה, באותו יום מלוויה לחתונה או בעיסוק בזיכרון ובהנצחה, ומייד אחר כך בעיסוק אופטימי מלא שמחה". 

איך מוצאים כוחות בשכול? 

"אני כל הזמן אומרת שהכינרת התמלאה לא רק מהגשמים אלא גם מהדמעות שלנו. יש הרבה רגעים של כאב וגעגוע לבן, לילד, לשמחת החיים שלו, למקום שלו בבית, תהייה עד כמה הוא יכול להיות משמעותי פה לאחיות שלו. אני נותנת למחשבות האלה מקום כשהן צפות ומגיעות, אבל מאוד משתדלת שלא רק הן ינהלו את החיים. זה האתגר. מותר להתפרק, וצריך גם לאסוף את עצמנו לצורך עשייה, להסתכל על מחצית הכוס המלאה ולהמשיך לחיות, לבחור בחיים.

 "יש הרבה רגעי קושי, כאב, החמצה, אבל יש גם הרבה רגעי שמחה. יש לגיל-עד עוד חמש אחיות שעושות לנו נחת ושמחה, ב"ה חיתנו בת וזכינו לנכדה מקסימה, ויש ימים מלאים, שמחים וטובים. קל יותר להבין את זה דרך המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. ברמה האישית יש לנו הרבה מעברים כאלה, באותו יום מלוויה לחתונה או בעיסוק בזיכרון ובהנצחה, ומייד אחר כך בעיסוק אופטימי מלא שמחה".
איך את חווה את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות?
"כמו הרבה אזרחים תמיד התחברתי למעבר הזה, הוא נראה לי מאוד הגיוני ומתבקש, וכנערה הרגשתי שהוא נורא נכון. כשקרה מה שקרה עם גיל-עד הייתי בלחץ מיום העצמאות הראשון, עכשיו נראה איך מתמודדים עם זה, אם המעבר אפשרי ועדיין מרגיש לי נכון."
"היום אני מתחברת לזה יותר מהמקום הרגשי ולא מהשכל וההיגיון. יום הזיכרון הוא יום לא פשוט, ואנחנו מאפשרים הרבה מקום לעצב, לזיכרון, לאובדן. ואז יום העצמאות נותן איזו משמעות לאובדן הזה, נותן יכולת להכיל את הכאב, כי לכאורה יש בשביל מה. יש אופטימיות בסוף שנותנת כוח, ואני מוצאת את עצמי מאוד מתחזקת מהחיבור הזה". 

החיפוש אחר משמעות אינו מרפה, אלא תופס נפח רב יותר: "יש כאן זיכרון עם משמעות. השנה אני מעריכה שזה יהיה עוצמתי בהרבה בשל הזכות להדליק משואה. השנה זה הופך להיות עוד יותר לאומי, עוד יותר ציוני. זה מבטא את הרוח היהודית הישראלית, ואני מקבלת מזה כוחות.  

עם שיש לו כזאת רוח של דאגה, של אכפתיות, של התייצבות בשביל האחר כשהוא צריך, לנסות לתת תחושה שאף אחד לא לבד בעולם שלנו, לא רואים את זה במקומות אחרים. זה מאוד מאפיין את העם שלנו. אנחנו קוראים לזה אחדות, אבל אחדות היא מילה מאוד רחבה. אם מישהו צריך אותי, אני שם בשבילו. זה נושא הדלקת המשואות השנה, ואני מאוד מתחברת".

מה התחושה לקראת הדלקת המשואה בהר הרצל?
עיניה בורקות בהתרגשות כשהיא משתפת: "ההתרגשות גדולה. אנחנו קצת מופתעים, קצת מתרגשים, זה מאוד מעורבב, הכאב וההתרגשות. אני חושבת שהערבוב הזה הוא שמתאר את החיים שלנו מהאובדן של גיל-עד. מורכבות של מעבר מכאב לשמחה כל הזמן, יש לי הרבה מעברים שאני צריכה להכיל, גם צחוק וגם בכי, מעין מעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות".
איך חיים עם הערבוב הזה?
"זו שגרת חיים שלמדתי לחיות בה. היא לא קלה, אבל היא מלמדת אותנו הרבה דברים על עצמנו. לכאורה אי אפשר להיות גם שמח וגם עצוב, קשה לתפוס שחושבים גם על עבר וגם על העתיד בו זמנית. זה נראה לנו לא הגיוני, אלו דברים שנראה לנו הופכיים."
"הרב קוק מדבר על 'אחדות ההפכים': כמו שבטבע יש היפוך שמשלים, גם בתכונות של עם ישראל חלק מהמהות שלו היא לחיות את ההפכים שלו. זו בעצם השלמות, לא רק תכונות שלמות אלא לפעמים עצם זה שהן משלימות.
"כשאנחנו פוגשים אנשים שחושבים אחרת וחיים אחרת המציאות היא שאנחנו משלימים זה את זה, וזה אידיאל. ברגע שנקלענו למציאות הזו אנחנו מנסים לחיות אותה בצורה המיטבית, ליצור בעצמנו את החיבור המשלים בין הכאב והחוסר לבניין ולתקומה".
רציחת שלושת הנערים טבעה לכולנו חותם בלב, ויוזמת יום האחדות שיזמו משפחותיהם ממחישה את התהליך מהאבל והחורבן לבניין ותקומה.

הגורל המשותף גרם לשיתוף פעולה בין המשפחות ולמיזם יום האחדות?
"אנחנו משתדלים לנתב את הכאב לעשייה, ויש לנו מיזם משותף של שלוש המשפחות יחד. ראש עיריית ירושלים לשעבר ניר ברקת הגיע אלינו בשבעה והציע לנו שניתן פרס ירושלים לאחדות ישראל, ולאט-לאט התגבש סביב הפרס הזה והעשייה שלו יום האחדות. השנה נציין אותו בפעם החמישית בב' בסיוון (5 ביוני). זה יום שיש בו הרבה פעילויות גיבוש ומעגלי שיח.
"המון חברות וגופים חוברים אלינו ומשתפים פעולה, משתדלים להביא לקדמת הבמה

את שיח האחדות. העם שלנו נורא פלורליסטי ומגוון, ולא צריך להיבהל מהשונות. השונות היא דווקא מי שאנחנו, היא הייחודיות שלנו. יום האחדות בא לשים בחזית את הייחוד שלנו. יש לנו הרבה מאוד מכנים משותפים, וצריך לזכור שאנחנו עם אחד, זה לצד זה ולמען זה".
נוסף על המיזם המשותף יש הרבה עשייה פרטית של כל משפחה בפני עצמה.
מהו המיזם החדש של משפחת שער?
"אחד המיזמים החדשים הוא עמותת Sonshine, להאיר את אור הבנים בעולם. המיזם, בשיתוף הסוכנות היהודית וקרן היסוד, עוסק בחיבור היהודים בארץ ליהודי התפוצות, לחיזוק האופטימיות של עם ישראל.
כשחיפשנו את הבנים חווינו אופטימיות, הכלה, הקשבה וחיזוק כשעם ישראל סבב אותנו וחיבק אותנו, ולא תמיד מרגישים את זה. הרבה פעמים הרוח הנושבת פסימית ושלילית. אנחנו חווינו את החיבוק ממקום שלילי, ועכשיו הרצון הוא לחוות אותו ממקום חיובי. אפשר להביא הרבה עין טובה."
"המיזם עוסק עכשיו בהעלאת רעיונות מכל העולם על עשייה שתחזק את האופטימיות בעם ישראל. קיבלנו יותר מ-700 רעיונות מ-22 מדינות, וזה מדהים מבחינת ההיקף. זה אומר שאכפת להמון אנשים מיהודי התפוצות. השותפים במגוון גילים, בני 11 עד 71, מכל מיני ארצות. לא רק מארצות הברית אלא מאירופה, רוסיה, אזרבייג'ן טורקייה ועוד. מרגש לראות את הפעילות המשותפת.
"כל הרעיונות שעלו ייבחנו בוועדה מייעצת שמורכבת מרשימה מגוונת של אישי ציבור, חלקם מוכרים וחלקם פחות, ותפקידה לצמצם את כלל הרעיונות לשלושה נבחרים. מתוכם אחד יזכה לתקצוב ויצא לפועל. בעז"ה בעוד כחודש תיפתח הצבעה אינטרנטית בכל רחבי העולם, וכולם יוכלו להצביע ולהשתתף בבחירת הרעיון הטוב ביותר לחיזוק הקשר בין יהודי התפוצות לעם ישראל.
"אחד המיזמים שיצאו לפועל היה מיזם משלוחי מנות בפורים: בשיתוף עם סניף רשת סטימצקי בשדה התעופה ארזנו 2,500 משלוחים ל-80 מדינות וחילקנו אותם ליהודים שעולים על מטוס, לא משנה לאיזו מדינה. תפקידם היה לתת את המשלוח מנות ליהודי הראשון שיפגשו בתפוצות.
"יש עוד מיזם, 'מתוק בלב', ביום ההולדת של גיל-עד בחודש טבת: אופים דברים מתוקים ונותנים לאנשים שאנחנו לא מכירים. כל אחד יכול להיות שותף בכל פעם במיזם הקרוב".

את העשייה החלה בת גלים בצעד ראשון פרטי כשכתבה ספר, 'מה ילד יום'. הספר, שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות, נכתב בשנה הראשונה של השכול, ושלא כספרי זיכרון אחרים אינו מתאר את הקושי, למרות הסיפור הכואב, אלא את ההתמודדות עם האתגר בראייה אופטימית ומחיה.
קריאה בספר מביאה להתבוננות פנימית עם כל אתגר שמזדמן לאורך החיים, מקטן ועד גדול, ולמציאת כוחות פנימיים. בת גלים משתפת בצניעות: "יונה גודמן אמר לי: 'השארתי את הספר לתשעה באב, וכשהתחלתי לקרוא אותו הבנתי שעשיתי טעות. יש בספר הזה משהו אופטימי וחיובי, הוא מונגש לכל אחד מתוך המקום הפנימי וההתמודדות האישית'".
המסר המרכזי שחשוב לבת גלים להעביר הוא שגיל-עד הכיר בכישרונותיו בענווה: "זה בא לידי ביטוי ביכולת להכיר את היכולות והכישרונות של כל אחד, ובייחוד של העם שלנו להיות שמחים ולומר בקול שעם ישראל הוא עם אכפתי ועוזר לסובבים, ויהודים בכל רחבי העולם חשובים לנו, לא רק בארץ. הביחד הוא מה שמחזק.
"גיל-עד היה טוב במחשבים, וידע להתנדב בענווה, להגיד בזה אני טוב, אני יכול לעזור, בלי להתבייש ובלי להתחבא מאחורי זה. בעיניי זה מסר חשוב לכל אחד ולכל עם ישראל ביחד. האחדות הזו היא הייחודיות שלנו, ומותר לנו לבטא אותה ולשמוח בה".

עוד במדור זה

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

בשיחה עם ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳, דיברנו על השקעה בחברות הוגנות, על חשיבות הגז לישראל וגם על המפעל המיוחד שגרם לו לפעול קצת אחרת: ״יש שם עובדים בעלי תסמונת דאון ועם אוטיזם״.
בפתח הריאיון עמו, שאלתי את ארז צדוק האם מדינת ישראל יכולה לשאוף לכלכלה יהודית. זה נושא שלא מדובר מספיק, אבל לצדוק יש תשובה: ״בהחלט, מדינת ישראל יכולה לשאוף לכך. אבל מדינת ישראל לא תשאף לכך אם האזרחים בעצמם לא ישאפו לכזה דבר, או לפחות המגזר הדתי ישאף לכך״.
מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳ מציג דוגמה פשוטה: ׳היתר עסקה׳. ״יש חברות ציבוריות גדולות שלא חתומות על היתר עסקה. לחתום על היתר עסקה זה לחתום על נייר מאוד פשוט שבא ומתיר להלוות עם ריבית. אין התנגדות מצד הרשויות לחתימה על היתר עסקה, ואין בעצם שום משמעות עסקית כזו או אחרת לחתימה על היתר עסקה. לכאורה מדובר בעניין טכני בלבד, אבל הוא מאפשר לחברות לפעול על פי הלכות ריבית ואנחנו יודעים עד כמה חמור הנושא הזה. עדיין יש חברות שלא חתומות על היתר עסקה״.
״יש היום בערך שני טריליון שקלים של השקעות פנסיוניות, כלומר השקעות בקרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וכד׳, ויש כ-20 מיליארד שקלים שמושקעים באפיקים הפנסיוניים האלה בהשקעות כשרות – השקעות בחברות שלא פועלות בשבת וחתומות על היתר עסקה״.

זאת אומרת על פי ההלכה?
״תראה, על פי ההלכה זה גם לא לגנוב ולא לשקר וגם את זה אנחנו בודקים ככל יכולתנו. אבל כן, יש גופים רבניים שממיינים את שני הפרמטרים הללו, ולפיהם ממיינים את החברות האלה לכשרות וללא כשרות״.
״כמו שאמרנו, 20 מיליארד שקלים מושקעים כיום בהשקעות כשרות. אם כלל הציבור הדתי בישראל היה משקיע בהשקעות כשרות בלבד, אז פחות או יותר 400 מיליארד היו מושקעים בהשקעות כשרות. חברה גדולה שלא חותמת על היתר עסקה מפסידה היום משקיעים של 20 מיליארד שקלים, זה לא נורא עבורה. אבל אם היא הייתה מפסידה 400 מיליארד שקלים משקיעים, היא הייתה חותמת על היתר עסקה״.
צדוק לא אומר שבגלל דבר כזה חברה שפועלת בשבת הייתה מפסיקה לפעול בשבת, אבל חברה שמתלבטת אם לפעול בשבת או לא, ובימים אלה פועלת בשבת – 400 מיליארד שקלים היו משכנעים אותה להפסיק את הפעילות בשבת.
״אז אתה שואל אותי האם יש כלכלה יהודית? 

 ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳,

האם אנחנו שותפים לחילול שבת כאשר אנחנו משקיעים בחברות שפועלות בשבת? האם אנחנו שותפים לעבירות על הלכות ריבית כאשר אנחנו משקיעים בחברה שנותנת הלוואות ללא היתר עסקה? האם נרוויח פחות אם נשקיע רק בחברות כשרות (חברות שלא פועלות בשבת ומחזיקות בהיתר עסקא)? התשובות שיכול להיות שעלו פעם בראשכם ולא מצאתם להם תשובות, עלולות להפתיע אתכם.
עולם ההשקעות עובר בשנים האחרונות שינוי מהותי. פעם הערך היחיד היה הרווח לבעלי המניות. אף אחד לא דיבר על הוגנות, ובטח שלא על ההלכה. אבל היום הערכים תופסים נתח גדל והולך בעולם ההשקעות. מנהלי השקעות מבינים שרווחים וערכים הולכים ביחד וככל שהערכים חזקים יותר, כך גם פוטנציאל הרווחים גדול יותר. התפיסה שהגנבים והרמאים מרוויחים יותר, הולכת ונכחדת.
ארז צדוק, מנכ"ל ״אביב ניהול קרנות", הקים לפני למעלה משמונה שנים את הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות. צדוק גם מנהל קרנות על פי ההלכה. הוא אולי מוכר לכם ממלחמותיו מול בנט בבית היהודי, וגם מערוץ 20. הוא יגיש החל מיום שני הקרוב, עם המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, תוכנית כלכלית יומית.

ארז, כשמנהלי השקעות מדברים על ערכים והוגנות, זו לא כניעה לפופוליזם? כשאנשים משקיעים כסף, מעניין אותם מקסימום רווח.
״יש מאות מחקרים בעולם, שמראים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מרוויחות יותר לאורך זמן. המחקרים מראים שמי שבודק את החברות מבחינה עסקית וכלכלית, אבל בוחן גם את ההוגנות של החברה, לרוב ירוויח יותר והסיכון שייקח יהיה נמוך יותר. זה לא פופוליזם אלא מחקרים מוכחים".
אם מחקרים מוכחים מראים שהתנהלות הוגנת תורמת לרווחיות ומקטינה סיכון, למה לא כולם משקיעים כך?

״כי לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ודעות קדומות. פעם חשבו שמי שגונב ומרמה יותר, מרוויח יותר. היום, בעקבות האקדמיה וגם לאור הסטטיסטיקות, מנהלי ההשקעות המובילים בעולם יודעים שהשקעה בחברות שמתנהלות בהוגנות, היא השקעה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר וסיכון נמוך יותר. ההשקעות שלהם מנוהלות על פי העקרונות האלה. השינוי אגב, מחלחל גם אלינו. בתי השקעות לא מעטים בארץ התחילו לדבר את השפה הזאת, חלק החלו לפני זמן מה וחלק גם מיישמים באופן חלקי כזה או אחר, אבל המגמה כאן ונמשכת".

״נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים״

לאחרונה, על רקע כוונת שרי האוצר והחקלאות ליזום רפורמה בענפי החקלאות, מתקיים קרב עז בין המצדדים ברפורמה, בעיקר חסידי הגישה הליברטריאנית והמצדדים בגישת השוק החופשי, ובין החקלאים, שמתנגדים בכל כוחם לחיסול מטה לחמם וטוענים כי יש לטפל בבעיה האמיתית – הרווח של רשתות השיווק, שמרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי, ופערי התיווך שמייקרים את המחירים. נדמה כי לצד של החקלאים מצטרפים גם הצרכנים, שמסתכלים על ניסיון העבר ומבינים כי ייבוא תוצרת חקלאית לישראל אינו מוזיל מחירים לצרכנים – אלא רק מעשירה את רשתות השיווק והיבואנים.
החקלאים, כך נדמה, הבהירו היטב, בכלי התקשורת ובמקומות נוספים, את ההשלכות הקשות של התכנית הקיימת. הרפורמה בצורתה הנוכחית לא תגרור ירידה במחירי הפירות, הירקות והביצים; מאידך תגרור בעיות וסיכונים שונים. פגיעה בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל בוודאי בכל הקשור לפירות וירקות; ביטחון המדינה עלול להיפגע – כ-75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, וקו המחרשה שלהם קובע את הגבול שבו חיים יהודים ישראלים, אלו צפויים להיפגע ואף להינטש מחשש להפסדים. אלפי חקלאים ומעגלים נוספים בשרשרת התלויה בהם יאבדו את מקור פרנסתם; הייצור המקומי יצטמצם משמעותית – והמגוון החקלאי ידולל; הייבוא החקלאי לארץ עלול לגרום למחלות, מזיקים ותוצרת עם ריסוסים שתיכנס לישראל. כל אלו הם העצים שמרכיבים את היער: יש לחזור למקורות וליסודות- נדרשת הכרה בחקלאות כערך לאומי (דתי וציוני) ומתוך כך הצורך בגיבוש מדיניות לאומית מתאימה. החקלאות היא ערך לאומי, ומרכיב בביטחון ובתרבות הלאומיים. כמו מערכות ביטחון ורפואה לאומית נדרשים גם בחקלאות לברית של נאמנות ולפעמים מסירות נפש, ותמיד להשקעה מכל הצדדים – החקלאים, המדינה וגם הציבור. בלעדיהם לא יכונו מערכות כאלו.
חשוב להדגיש – חלק גדול מהחקלאים מבינים את הצורך בשינוי ושיפור, ונכונים לאתגר הכרוך בשינוי מושכל ומאוזן. בראייתם, בהחלט ניתן ליצור תכנית חלופית, שתוביל להורדת מחירי המוצרים לצרכנים וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. החקלאים הציעו למדינה תכנית חלופית המתבססת על שלוש יסודות: הפחתה אפקטיבית של מחצית ממכסי המגן, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, והתייעלות של החקלאות המקומית.
תמיכה ישירה – התמיכה הישירה שמשרד האוצר מציע היא עלבון לחקלאים ולאינטליגנציה. מאה שקל לדונם מעובד –אבוקדו או חיטה. ברור שתכנית כזו תגרום הפסדים ניכרים לגידולים אינטנסיביים, שהמבקשים חקלאים מתקדמת צריכים דווקא לעודד. כנגד זה, אנו מציעים תמיכה שתהיה דיפרנציאלית ומותאמת לגידול ומותאמת לאזור. אי אפשר להשוות את אלפי הדונמים בנגב לחקלאות האינטנסיבית בשרון. זו הדרך שבה החלה רפורמה מתונה בחקלאות האירופית, וכדאי ללמוד מניסיון זה.
הפחתה של המכסים – החקלאים מבינים שהתחרות חשובה וטובה גם עבורם. אך יש לבחון את הנושא ולקבוע תרחישים וניהול סיכונים. נדרש לבדוק יחד עם הגנת הצומח אנשי שרות ההדרכה והמקצוע והמגדלים, מה מתאים לפתיחה של יבוא ומה לא. ובכל אופן הורדת מכסים לאפס היא טעות ומדיניות שלא קיימת כמעט באף מדינה מתקדמת.
הוזלה של גורמי הייצור – כאן נמצא העיקר אם באמת רוצים שינוי והתקדמות. המים בישראל הוא המשאב היקר ביותר מבין ענפי הצומח. כ-20% מהתשומות הקנויות הן הוצאה על מים. החקלאים הישראלים משתמשים בהרבה פחות מים שפירים מאשר בעבר. חלק החקלאות במים שפירים, ירד מ-850 מיליון קוב בשנה, לכ-400 מיליון קוב בלבד. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. יש לפעול להוזלת המשאב היקר הזה ולהוריד את החוסר ודאות על ידי שימוש במכסות המים.
משאב יקר נוסף הוא העובדים הזרים. במדינת ישראל המעסיק משלם עבור העובד הזר בסביבות 2,700$ בחודש. זאת לעומת 1,500$ בלבד באירופה. התאמה והורדה של מחיר העבודה תגרור הורדת מחירים בתוצרת החקלאית. כמו כן, יש לפתוח את המכסות כך שהחקלאי יוכל לקבל את כמות העובדים לו הוא זקוק, לחילופין אפשר לעודד יותר את העבודה הישראלית (בעיקר של צעירים) בחקלאות. צעדים בנושא זה נעשו בעבר באופן שאינו מספיק שיטתי. נכון להיום יש מחסור תמידי של ידים עובדות בכל הענפים.
"סימון ארץ מקור" שלדברי שרי החקלאות והאוצר, הוא חלק מהרפורמה, הוא אכן חוק חשוב ונדרש כדי שהצרכן ידע מהיכן הגיעה התוצרת שאותה הוא קונה.
נזקי הרפורמה עלולים להיות בבחינת "אל חזור"! אדמות שלא יעובדו – יאבדו. משק חקלאי שנזנח- לא ייפתח מחדש. החקלאות אינה אקורדיון שניתן לכיווץ והרחבה לפי פקודה. התנועות בה רחבות וארוכות, יש להם קצב וריתמוס שקשור בצמיחה הטבעית. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר עדיין מצריכה שלבי צמיחה, גידול והבשלה. אם רוצים ש'צל עץ תמר' לא יהיה רק מילים בשיר של זוהר, אלא גם יוציא פרי בעל ערך כלכלי, נדרשות 7 שנים. ולכן, נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת, וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים.
החקלאים מוכנים להתייעלות. שיפורים והתייעלות בעבר, כבר הובילו לכך שחקלאי ישראלי מייצר כבר היום בערך פי 10 (!) מאשר חקלאי ישראלי לפני כ-30 שנים. ועדיין יש צורך בהתקדמות ועליית מדרגה חדשה.
"אם לא נעבוד את האדמה לא תהיה האדמה שלנו. לא רק במובן הסוציאלי ולא רק במובן הלאומי. כי אם גם במובן המדיני. הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה", כך כתב א"ד גורדון לפני 100 שנה! את הלקח הזה אסור לנו לשכוח כדי שיתקיימו בנו דברי הנביא החקלאי עמוס: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

אמיתי פורת, חקלאי מכפר עציון, 

לשעבר מזכיר הקיבוץ הדתי

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

אלעד מלכא, בטור הדעה שלו שפורסם ב"גילוי דעת" בשבוע שעבר תחת הכותרת "הרפורמה בחקלאות: אם כולם ירוויחו – למה יש מאבק?", (כאן) המעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.
מלכא מציין כי "כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא", אך אמירה זו אינה מדויקת: לפי נתוני רשות המיסים, לא רק שקיים ייבוא של מוצרים חקלאיים – אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). לא מדובר רק בפירות וירקות; גם שוק החמאה נפתח בשנה שעברה לייבוא חופשי, ומזה שנים רבות שיש ייבוא של דגים, בשר וביצים לישראל – ואלו רק כמה דוגמאות. במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.
מלכא טועה גם כאשר הוא מזלזל בחשיבות שירותי הגנת הצומח בישראל ובכך שהם מגינים על כולנו מפני מחלות ומזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית. ייבוא ללא הגבלה וללא פיקוח צפוי לגרום לחדירה של מזיקים וגורמי מחלות, המסכנים את הצומח בטבע וכמובן גם את החקלאות הישראלית. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד.
עם ההשלכות של המזיקים והמחלות שחדרו לארץ מתמודדים חקלאי ארצנו במשך שנים רבות, ואלו הן רק שתי דוגמאות מייצגות. השפעות נוספות שעלולות לקרות בעקבות השינויים הן התמוטטות של ענפים חקלאים ופגיעה קשה ב"ביטחון התזונתי" של ישראל, עלייה בשימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבריאותם של הצרכנים (חומרי הדברה שנמצאים על הפירות והירקות המיובאים וגם שימוש נוסף בישראל בעקבות חדירת מחלות ומזיקים חדשים), סגירת שוקי ייצוא לתוצרת חקלאית ישראלית בגלל הימצאותם של מזיקים ומחלות ועוד.
מלכא ממשיך ומצדיק את הרפורמה באומרו כי "כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור דונם אדמה מעובד ברשותו". מאה השקלים אמורים לדמות את התמיכה הישירה הקיימת באירופה (26.6 אירו בממוצע), אך שכחו לציין שבאירופה קיימים שטחי מרעה גדולים ומעט שטחי ירקות ופירות. אתם יודעים מי המרוויח הגדול מהשיטה האירופאית? מלכת אנגליה שבבעלותה כמויות שטחים עצומות! ולמה השיטה הזו לא תתאים לנו בארץ? השיטה מתעלמת מסוגי הגידולים השונים ומפלה בין דונם אבוקדו לדונם תירס. באירופה החקלאים זוכים לא רק לתמיכה ישירה אלא לעוד מגוון תמיכות ולצערנו ברפורמה המוצעת בארץ קיימת רק תמיכה ישירה שממש לא תתמוך בחקלאים.

כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על ייבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה? מה יקרה אם מדינות מהן ישראל מייבאת תוצרת חקלאית, בהן מדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים למשל, יחליטו על חרם כלכלי על ישראל? 

עוד טוען מלכא כי פערי התיווך אצלנו נמוכים. האמנם? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החקלאות מראים בדיוק את ההפך:  ישנם פערי תיווך של עשרות ומאות אחוזים בין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו נמכרים ירקות  ופירות ברשתות השיווק ואצל יתר הקמעונאים. הטבלאות מטה, המציגות את חמשת הפירות וחמשת הירקות עם פערי התיווך הגבוהים, לא משקרות: לחקלאים הישראלים אין כל השפעה על המחירים ולא על יוקר המחיה. 

*טבלה 1
רשתות השיווק מרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי. החקלאי עובד קשה מדי יום ובכל מזג אוויר כדי לגדל את הפירות והירקות שכולנו אוכלים – ומקבל על כך שקלים בודדים בלבד.
אגב, אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"הקופה המצלצלת" של רשתות השיווק בישראל, ולרוב היא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת.

 על פי דו"חות "שופרסל", הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד ש"ח. "רמי לוי שיווק השקמה" הכניסה, על פי הדו"חות הכספיים שלה, כ-924 מיליון ש"ח ממכירת פירות וירקות – שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות. ברשת "ויקטורי" הנתונים די דומים; בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון ש"ח, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים, ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

*טבלה 2

בניגוד למה שטוען מלכא, המסקנה ברורה: הרפורמה במתכונת הנוכחית שלה מהווה פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים וכפי שהוכח בעבר, למשל כאשר ייבאו לארץ תפוחים ואגסים, המחיר לצרכן לא ירד! ברפורמה הקיימת – החקלאים ייפגעו, הצרכנים לא ירוויחו, מדינת ישראל תתקשה לשמור על הביטחון התזונתי שלה ותהיה תלויה במדינות זרות ומי שיתעשר, כמו תמיד, יהיו רשתות השיווק והיבואנים. ומשהו נוסף, ממנו מלכא מתעלם: פגיעה בחקלאות משמעותה בביטחון המדינה. מאז קום המדינה, החקלאות בישראל מתקיימת בעיקר באזורי הפריפריה, בקצוות המדינה, מחזיקה אזורים אלה בחיים מבחינה כלכלית תוך הפרחת אזורים שוממים ושמירה פיזית על הגבולות.אם יורחב הייבוא, החקלאים יתייאשו – ואז מי ישהה באותם אזורים? בעלי רשתות השיווק והמרכולים? וזה כשעדין לא דיברנו על הערכים שלנו כמדינה, כאשר ציונות וחקלאות הם בהחלט שניים מהם – ושניהם ייפגעו אם הרפורמה תישאר במתווה הנוכחי.׳ לסיום, חשוב לי להדגיש: החקלאים אינם מתנגדים לרפורמה, אלא מבקשים רפורמה הוגנת. 

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיע בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.
לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף תקציבים עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות.
כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא לישראל. לעתים החסם הוא מכס בשיעור גבוה שיכול להגיע למאות אחוזים ולעיתים מדובר בתקנות המונעות ייבוא מוצרים ישראל.
לצורך העניין, אם מכס על ייבוא ענבים יעמוד על 500% וק”ג ענבים נמכר בחו”ל בחמישה שקלים, המכס עליו יעמוד על 25 שקלים והוא יימכר בישראל בשלושים שקלים בתוספת עלויות שינוע. כך מייקרת הממשלה עבור החקלאים את התוצרת המקומית נכון להיום.
כאמור לא כל חסמי הייבוא הם מכסיים. שירותי הגנת הצומח לדוגמה אמורים לוודא שעם ייבוא צומח לא נכנסים מזיקים אשר יזיקו לתוצאת החקלאית המקומית. אולם דו”ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מראה שנטיית שירותי הגנת הצומח היא לבלום ייבוא באופן מאסיבי או לפגוע באיכותו. אם ראיתם עגבניות מטורקיה בלי עוקץ או אננס שהסירו לו את עלי הכתר, אלו תוצרים של מערכת הגנת הצומח בישראל. המשמעות? אורך חיי המדף של התוצרת קטן באופן משמעותי מה שמייקר את עלויות ההובלה ואת עלויות המכירה.
התוצאות של מנגנון כזה הוא שישראל לא מייצרת רק פירות וירקות שיש לנו יתרון בלגדל כאן דוגמת הדרים, אבוקדו ומג’הול אלא גם פירות שמצריכם המון מים או אקלים טרופי שאין בישראל דוגמת בננות. כך המוצרים הללו יקרים לצרכן, בשמן שהחקלאים לא מרוויחים מהם הרבה.
בעשורים האחרונים עברו המדינות המפותחות בעולם ממניעת מסחר בינלאומי בתוצרת חקלאית לתמיכה ישירה בחקלאים. במקום למנוע ייבוא או לייקר אותו נפתחו שווקים לייבוא חופשי, מצד שני חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. התוצאה מרשימה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים, מעבר לגידולים רווחיים המותאמים לאקלים באותן מדינות ושגשוג מחודש של הענף.
זו בדיוק הרפורמה המוצעת כיום בחוק ההסדרים. כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור על דונם אדמה מעובד שברשותו. מכסי הייבוא ירדו לרמה חדש ספרתית תוך חמש שנים וגם שירותי הגנת הצומח יעברו שינוי משמעותי.
הלובי החקלאי מצידו, טוען שהמחירים בארץ יקרים בעקבות “פערי התיווך” או חלקם של המפיצים ורשתות השיווק בתהליך. אלא שטענה זו נבדקה על ידי מרכז המחקר והמידע שחל הכנסת שמצא שפערי התיווך בפירות וירקות נמוכים ביחס לארה”ב ואירופה, על ידי משרדי האוצר והחקלאות שהגיעו למסקנה דומה ולאחרונה על ידי רשות התחרות שהראתה שעליית מחירי הפירוק והירקות בעשור האחרון לא נבעה מעלייה בפערי התיווך.
מעבר לטיעונים הכלכליים, אוהבים בלובי החקלאי להזכיר לנו את חשיבות החקלאות בביטחון התזונתי, היכולת של מדינת ישראל להבטיח מזון נאות לאזרחי בכל עת.
גם על זה יש לומר, משבר החמאה ב 2019, הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות לפני כשנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שמניעת הייבוא היא היא פגיעה בביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי מושג כאשר מגוונים מקורות היצע, לא כאשר מגבילים אותם.
בסופו של דבר מדובר ברפורמה טובה לכל הצדדים. פתיחת שוק החקלאות לתחרות תכניס דם חדש ויזמי לענף המקרטע, המחירים לצרכנים יוזלו ורמת החיים של כולנו תעלה
נכון, יש מי שמפחדים משינויים, לא צריך לכעוס עליהם, צריך לעודד אותם להתגבר.