מפעל השופרות היחיד בעולם שיש בו מרכז מבקרים הפתוח לציבור הרחב הוא מפעל השופרות 'קול שופר', השוכן במושב גבעת יואב שבדרום רמת הגולן. המפעל הוקם לפני 18 שנה, ומלבדו יש בארץ עוד שני מפעלי שופרות אחרים. לסיור במקום, האורך כשעה, מגיעים תיירים מכל הארץ והעולם, בני כל הגילים וכל הדתות, חילונים ודתיים, קיבוצניקים ואפילו אוונגליסטים – נוצרים אוהבי ישראל – המגיעים לקנות שופר למזכרת מארץ הקודש.
משה קינן, שהקים את המפעל ומנהל אותו היום, מסביר למבקרים על תהליך הייצור, מדגים להם סגנונות תקיעה, מציג לפניהם סוגי שופרות ומספר על ההיסטוריה של המקום. "נולדתי עם שופר ביד. כשהייתי בן תשע-עשר כבר ידעתי לתקוע בשופר, אבל לא היה לנו שופר בבית כי זה היה יקר מדי, לכן ייצרתי שופר מצינור גינה ומשפך נפט". כשהיה בן 18 כבר שימש קינן בעל תוקע, ואחרי הצבא שימש בעל תוקע שמונה שנים בשני בתי כנסת.
"בכל השנים שימשתי בעל תוקע בראש השנה וביום כיפור ובו בזמן ניהלתי מסגרייה גדולה, כי אני בוגר בית ספר מקצועי וקדם-מקצועי. בניתי הרבה רפתות ולולים בשנות הייסוד של ההתיישבות בגולן".
לפני 18 שנה הלך משה ללמוד את סודות המקצוע של ייצור השופרות, והקים את המפעל. ייצור השופרות נכנס לתודעת הציבור גם הודות לבעלי מלאכה פרטיים מחב"ד ומעוד מקומות, שמקצתם קונים אצלו קרניים קטנות ומנחים סדנאות בבתי הספר, ומשתפים בהן את הילדים.
איל, כבש בוגר, מתחיל להצמיח את קרניו בגיל 13 חודש, אך בארץ קרני איל. "בארץ שוחטים אותם בעודם טלאים", מספר משה קינן, "לכן אין לנו ברירה ואנחנו מגיעים לארצות ערב, כי בהן הערבים אוכלים הרבה כבשים ושוחטים בהן כמויות גדולות. אחת לשנתיים אני נוסע למרוקו. אני יליד מרוקו, עליתי לארץ בגיל שנה וחצי ואני דובר את השפה.
הקשיים בהבאת הקרניים לארץ רבים: "ממש לא פשוט. אני יורק דם. השנה נסעתי פעמיים למרוקו כדי לשחרר מכולה. אנחנו עובדים בפיקוח וטרינרי מחמיר מאוד. בארץ לא פשוט להשיג את הסחורה, נוסעים ומסתובבים ולא תמיד מוצאים. אנחנו הולכים פיזית לשטח, ואני יושב ימים שלמים למיין מה טוב, מה לא טוב, איזה גודל. אני לא יוצא לקייטנה, אני נוסע לשבועיים ועובד קשה".
סוג השופר הנפוץ והנמכר ביותר הוא שופר מקרן של איל, אך יש שופרות מסוגים נוספים. "לא פעם עשיתי שופר תימני מקרני ראם. אנחנו מצווים מלכתחילה לתקוע בקרן של איל, זכר לעקדת יצחק. אם אין לנו קרן איל, כתוב במשנה שכל השופרות כשרים למעט קרן של פרה. אנחנו מביאים קרניים מכל העולם, יש לנו פה שופר מקרן של תיש, של אנטילופה, של ראם ועוד, אבל שופרות מקרן איל מיוצרים בכמות הגדולה ביותר. את הדברים המיוחדים אנחנו מביאים מאפריקה.
"יש עוד כמה שיגעונות וקרניים שמשמשות לתצוגה, ויש גם שופר מקרן של כבש בעל שש קרניים שחי בקנדה".
העבודה על הכנת השופרות נעשית כל השנה, בעיקר בחורף, כי החום במפעל גבוה. "נוסף על הייצור יש לנו תמיד קבוצות מחו"ל, ואנחנו גם משווקים לחו"ל. בחורף אנחנו לא לחוצים במרכז המבקרים, אבל עובדים כל הזמן כי חייבים לייצר. אנחנו מייצרים אולי אלפיים שופרות בשנה.
"יש לנו שופרות ייחודיים מבחינת הגודל והצליל. אנחנו מייצרים לבד"ץ העדה החרדית, לבריסק ולעוד חצר של חסידים, וכל הזמן משכללים.
