אורי שכטר

קשה זיווגם כקריעת ים סוף

קריעת ים סוף

01
כתוב בגמרא ״קשה זיווגם של עם ישראל כקריעת ים סוף״. ביננו, מה היה קשה לבורא עולם בקריעת ים סוף הרי הוא ברא את כל העולם כולו בשבוע? אז קריעת הים לשניים קשה לו? הרי הוא כל יכול. וביננו, מה קשה לבורא עולם בזיווג? כתוב בגמרא ״ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני״ – אז מה שנשאר לבורא עולם בסך הכול זה להפגיש ביניהם כשהשניים מגיעים לגיל חתונה.
עבור בורא עולם זה לא ״סיפור״ לקרוע את הים וזה לא ״סיפור״ בשבילו להפגיש בין בני זוג. הסיפור הוא לשכנע את עם ישראל לעזוב את חלומותיהם לחזור למצרים, להילחם במצרים, להתפלל, להתחבר למה שבורא עולם מכוון אותם לעשות, לקפוץ לים ולהשאיר את החלומות מאחור. כנ״ל בזוגיות. לכל אחד ואחת יש חלומות בראש איך תראה בת הזוג שלו, איך יראה בן הזוג שלה. להזיז חלק מהחלומות ולהקשיב למהלכים של בורא עולם זה הקושי הגדול.
02
יצא לי פעם לפגוש חבר יקר ופעם ראשונה לפגוש גם את אשתו. בשלב מסוים של השיחה ביננו, לא יודע להסביר למה, שאלתי ״איך הכרתם?״. הוא סיפר לי שלפני מעל 25 שנים הוא יצא יחד עם חבר שהיה צעיר ממנו בשנה לטיול הגדול אחרי השחרור מהצבא במזרח הרחוק. הוא הקפיד בכל יום שלישי להתקשר להוריו ולדווח להם מה קורה איתו ומהן תכניותיו להמשך. באחת הפעמים כשהיה בהודו בעיר ג׳איפור, הוא התקשר כרגיל ביום שלישי להוריו. אמו אמרה לו שהיא הייתה בדואר ופגשה את חנה מהמועצה המקומית, ״תוך כדי השיחה ביננו חנה סיפרה לי שבתה נמצאת בהודו ואני סיפרתי לה שגם אתה בהודו. חנה ביקשה ׳שישמור על הבת שלי שם׳ אז כשתפגוש אותה תשמור עליה״.
הוא השיב לאימו, ״אימא בהודו יש אלפים רבים של ישראלים, היא ארץ ענקית ויש בה גם מיליארד הודים, אין סיכוי בעולם שאני אפגוש אותה״, כך הסתיימה השיחה. למחרת הוא וחברו הגיעו לעיר ניו דלהי למיין בזאר, לגסט האוס ׳ארי קרישנה׳. כשהם עשו את הצ׳ק אין לגסט האוס חברו פתח בשיחה עם מישהי שהייתה לידם והגיעה יום לפניהם לניו דלהי. הוא הסתובב לחבר שלי ואמר לו ״תכיר זאת לימור היא למדה איתי בכיתה, אגב, היא הבת של חנה מהמועצה אם אתה מכיר, הם לדעתי גרים איזה 200 מטר מהבית שלכם״. חברי ענה לו ״אני לא מכיר אותה אבל הדבר היחיד שאני יודע הוא שאימא שלה ביקשה שאשמור עליה״.
בהמשך הם טיולו ביחד ולאחר מכן היא חזרה לישראל והוא חזר קצת אחריה. הוא הזמין אותה לביתו לראות את התמונות מהטיול, הם הפכו להיות חברים, בהמשך התחתנו והיום הם מגדלים באהבה ארבעה ילדים נפלאים, כשהגדולה כבר השתחררה מהצבא והקטן בגיל בר מצווה. כנראה שבסוף הוא שמר עליה טוב.
03
אוסיף סיפור נוסף של שכנים שלנו מראש צורים שבורא עולם הפגיש ביניהם בצורה הזויה לגמרי והם זרמו איתו. הבחור היה קצין לוחם בגבול הצפון. יום אחד הם קיבלו דיווח בקשר שיש כמה בנות שמטיילות באיזה ואדי קרוב לגדר המערכת. הצוות יצא במהירות למקום והגיע לבנות וביקש מהן לצאת מהגזרה ולאחר מכן הצוות המשיך את הסיור בגזרה. לפתע נהג הג׳יפ אמר לקצין שהוא חייב לחזור אל הבנות, הוא שכח אצלן דבר מה.
כשהגיעו לבנות כל הצוות נשאר בג׳יפ והנהג ירד לדבר איתן. לאחר שהצוות התרחק מהמקום הקצין שאל את הנהג ״מה דיברת שם עם הבנות, אמרת ששכחת משהו, מה שכחת?״. הנהג ענה שהוא שכח לקחת מספר טלפון. הקצין אמר לו ״אני לא מבין איזה מספר טלפון ולמה?״. הנהג השיב שהוא ניגש לאחת הבנות ואמר לה ״את בחורה דתיה, הקצין שלנו בחור דתי, את נראית נחמדה וגם הוא בחור נחמד, תני לי את מספר הטלפון שלך ואדאג שהוא יתקשר אלייך״. הקצין רצה להרוג אותו ואמר לו ״אתה לא שפוי, מאיפה הגיע לך הרעיון ההזוי הזה?״. הקצין לקח את מספר הטלפון כדי להתקשר ולהתנצל על חוצפתו של הנהג. שיחת ההתנצלות נמשכה מעבר למצופה ובסופו של דבר הם נפגשו והכירו והיום יש להם משפחה לתפארת.
האמת שלא רק בזיווג אלא בהרבה דברים נוספים, חשוב שנשאיר חלק גדול מחלומותינו ונקשיב לדיבורים של בורא עולם אלינו, ננסה להתחבר אליהם וננסה להתחבר לדרך שבה הוא מוביל אותנו כי בטוח שהדרך הזאת תהיה דרך טובה.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…