בקול רב

רב פורים

הרב יוני לביא

״שלום הרב. סליחה על השעה המאוחרת״, נשמע קול צעיר אך עייף מעבר לקו. ״אנחנו שמיניסטים שכותבים עכשיו את התסריט להכתרה. תגיד, מותר בהצגה שלנו להתחפש לבנות? יש בזה איסור של ׳לא ילבש גבר שמלת אישה׳ או שבגלל שזה חלק מההצגה – מותר?״. ״שאלה טובה״, אמרתי לו, ״לא עדיף שתפנו אותה אל ראש הישיבה שלכם?״. ״זה חלק מהעניין״, אמר הבחור בקול מסתורי, ״אנחנו רוצים לעשות לו הפתעה…״.
לא חלפו חמש דקות והוואטסאפ אותת שהתקבלה הודעה חדשה: ״נמאס לי כבר מההורים האלו״, פתח השואל בתוספת שלושה אימוג׳ים כעוסים, ״מה נראה להם, שאני ילד קטן?! פורים מתקרב והפעם הודעתי להם מראש שהשנה אני הולך להשתכר, אבל עד הסוף… היית צריך לראות איך אבא שלי התעצבן. אפשר לחשוב, מה הוא לא שמע שבפורים יש מצווה של ׳עד דלא ידע׳? נכון שאני צודק, הרב?״.
עוד לא הספקתי לענות והגיעה השאלה השלישית: ״יש אצלנו מסורת ביישוב שבליל פורים, אחרי קריאת המגילה, עורכים ערב חיקויים. זה קטע נורא יפה שמציגים בו בין השאר דמויות מהיישוב באופן היתולי, ואנשים מאד מחכים לזה. אלא שהשנה נבחרה ועדת תרבות חדשה ויושבת הראש שלה טוענת שלפי ההלכה אסור לעשות דבר כזה וזה ממש הלבנת פנים. אמרנו לה שהכול ברוח טובה וליתר ביטחון אפשר לשאול אותם קודם, אבל היא מתעקשת שזה לא משנה. ׳גם אם אדם אומר שלא מזיז לו אי אפשר לדעת מה קורה אצלו בתוך הלב׳. קיצר, היה וויכוח גדול על העניין ואמרנו שנשאל רב מה הדין?״.
איפה עובר הגבול?
אין ספק שפורים הוא חג מאוד מאתגר. בתוך עשרים וארבע שעות מצטופפים שפע אירועים וחגיגות: קריאת מגילה (פעמיים!), תחפושות, סעודת פורים, משלוח מנות, משתה ושמחה ומתנות לאביונים. במוסדות החינוך עסוקים כבר כמה שבועות בשרשרת הפקות גרנדיוזיות ומתמודדים לעיתים עם שאלות חינוכיות ומוסריות לא פשוטות. ידיד שלי עובד כמחנך באחד המוסדות התיכוניים והוא הציג זאת כך: ״המטרה שלנו היא לעבור את החג הזה עם כמה שפחות נזקים. בשנה שעברה היה צריך לחדש ציוד בשווי שנים עשר אלף שקל אחרי שנהרס במסגרת חגיגות הפורים״.
מצד שני, בזיכרוני חרותה חוויה הפוכה לגמרי. הייתי שמיניסט בישיבה תיכונית בירושלים ואצלנו המסורת קבעה שבראש חודש אדר ׳מחפשים׳ את הישיבה. בהגיע תורנו נפל הפור להפוך את הישיבה לבית חולים. על חדר ראש הישיבה רשמו: ׳מנהל בית החולים׳. על כיתת החמשושים החמודים כתבו: חדר תינוקות, וכן הלאה. אלא שאז התעוררה התלבטות לגבי המזכירות. עבדו שם שלוש נשים שהיו אחראיות לתפעול השוטף של המערכת. מישהו הציע לרשום: ״חדר יולדות״, היות שכל פעם אחת מהן הייתה יוצאת לחופשת לידה והאחרות היו ממלאות את תפקידיה. אלא שאז העיר מישהו שזה לא מדויק. לגבי שתיים היה הדבר נכון, אך השלישית נשואה כבר חמש שנים ללא ילדים. מי יודע מה יעבור בלב שלה כשהיא תבוא בראש חודש אדר לישיבה ותראה על הדלת את השלט ׳חדר יולדות׳ כשאין מקום שהיא הייתה רוצה להיות בו יותר מהמקום הזה. מצד שני, הרי הכול בדיחה. ׳עזבו, בואו נזרום. למה להיות כבדים?׳.
ההתלבטות לא ארכה יותר משניה וחצי. ההחלטה התקבלה: מחליפים את הבדיחה. על הדלת יהיה רשום ׳חדר אחיות׳. אולי פחות מצחיק, אבל אין מצב שנעשה משהו שאולי יכאיב ללב של מישהו. היינו אז רק בני שבע עשרה וקצת, אבל הרגשתי גאה בחברים שלי שעשו את הבחירה הנכונה.
שני משתאות
בשנה שלאחר מכן התחלתי ללמוד בישיבת מרכז הרב ושם כבר פגשתי פורים אחר. עמוק, משמעותי ורוחני הרבה יותר. השיא שלו היה בליל החג, במסיבה שנמשכה עד השעה ארבע לפנות בוקר. רוב החבר׳ה שתו. ועבור אנשים שאלכוהול הוא לא המנה היומית שלהם, ההשפעה הייתה חזקה. מה שהיה כל כך יפה הוא המחזה שהתגלה באותו רגע. ״נכנס יין יצא סוד״. ומתברר שאצל אנשים השקועים עד צווארם בתורה, גם כשהם שיכורים ומקיאים, מה שיוצא מהם זה תורה. ראיתי בחורים שנופלים איש על צווארי רעהו ובוכים כמו תינוקות: ״טאטע, אני רוצה לנצח את היצר הרע… אני רוצה לדעת את כל התורה… ה׳, תעשה שלא יהיו עוד פיגועים. שנרגיש פה כבר גאולה…״. וכשאני נזכר במשתה אחשוורוש וביוזמה המבישה של בעל להחפיץ את אשתו ולהציגה לראווה לעיני כל האנשים, אני מגלה את ההבדל התהומי בין הסודות השונים שמתגלים.
התפקיד הראשון של הרב קוק
מתברר שחוץ מלענות על שאלות הלכתיות ומוסריות של פורים ולהכריע בשאלה האם יוצאים חובת משלוח מנות כאשר שתי המנות הן אוזני המן רק שאחת עם תמרים והשניה עם פרג, יש לרב עוד תפקיד חשוב בפורים. לומר דבר תורה היתולי. אסור לו להסתפק בסתם דרשנות על המגילה, אלא חובתו ללהטט במקורות וליצור מהם דרוש אקטואלי שיהיה גם תורני, גם יפה וגם מצחיק. לא תאמינו אבל בישיבת וולוז׳ין של לפני מאה וחמישים שנה נבחר לא אחר מאשר הבחור אברהם יצחק הכהן קוק להיות רב פורים. שנים רבות לאחר מכן בישיבת פוניבז׳ בבני ברק זכה בתפקיד הבחור ישראל מאיר לאו. לא קל להיכנס לנעליהם הגדולות אבל אם כשאנשים שתויים הם לא מבחינים בין ארור המן לברוך מרדכי, יש תקווה שלא יבחינו בין ׳רב פורים׳ אמיתי למי שרק מנסה להתחפש אליו.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…