מאיר דורפמן

רה"י בגילוי לב נדיר: "שום דבר לא דומה לפחד של אמא"

מאיר דורפמן

בימים האחרונים התקשר אלי ראש ישיבה חרדית (ליטאית, לא גדולה), בענווה גדולה, ודומני שהשיחה אתו, בנושא בוער במיוחד בימים אלו, תעניין את הקוראים. אינני יודע אם הוא מייצג. התקשיתי להירדם בלילה שאחרי השיחה. להלן חלק ראשון מהדברים ששחזרתי וכתבתי מזיכרוני מיד אחרי השיחה:
ראש הישיבה: …אני רוצה לספר לך משהו, לשמוע את דעתך. מאז תחילת המלחמה אנחנו מחפשים כל דרך לסייע במה שצריך, וב״ה מצליחים. אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת מסירות הנפש של החיילים בחזית. אני לא מסוגל לדמיין את גדלות הנפש של כל חייל שנכנס לעזה, שמוכן למסור את נפשו על הצלת ישראל. אני לא מסוגל לדמיין את צערם של הורים שלא ישנים בלילות מדאגה על בנם שנמצא בחזית הצפון, בדרום או בכל מקום סכנה אחר. על אחת כמה וכמה שאינני מסוגל להבין איך עומדים בצער של אובדן. אני שומע על חיילים שנפלו, ופשוט בוכה, בוכה. כל התפילות שלי מלאות בכי, גם הודיה על נסים, וגם תחנונים לשמירה על כל חייל וחייל. כשאני שומע על הנופלים, אני מתפוצץ מצער. אני רוצה ללכת למשפחות הקדושים, לנסות לעודד, לשמוע, להאזין, ללמוד על גדלות נפשם. אבל אני חושש. הלכתי למשפחה אחת, הקשבתי. כנראה שהלבוש החרדי שלי הרגיז מישהו מהמבקרים, והוא התחיל לצעוק עלי: ״למה אתם בכלל באים לכאן? זה לא המקום שלכם. לכו תשרתו בצבא במקום להפיל את זה על אחרים״, ודיבר גם במילים לא יפות. אני שתקתי, כמובן. הרגיעו אותו, אמרו לו: ׳כל הכבוד לרב שטורח לפחות לבוא ממרחק ולהביע תודה, וזה לא המקום לעורר מחלוקות׳. זה היה רק אדם אחד, והרוב דווקא כיבדו אותי שם. אבל אני שואל אותך: אתה חושב שאני צריך ללכת לבתי אבלים כאלה, או שזה באמת עלול לפגוע במישהו? אני ממש כואב את הכאב, ורוצה לחבק אותם, אבל אם יצאתי פוגע, אז בשביל מה? מה אני צריך לעשות סקנדלים?
אני: אני חושב שהרב צריך ללכת לשם. אני מעריך שזה מקרה נדיר ובודד, והערך גדול יותר. ואם חלילה זה יקרה שוב, הרי אמרו חז״ל: ״הנעלבים ואינם עולבים״ וכו׳.
רה״י: כן, לגמרי לא איכפת לי שיגידו עלי מה שיגידו, אני רק לא רוצה לפגוע ברגשות של מישהו, בטח לא של המשפחה. ואולי ישאלו אותי בחוץ על השירות של תלמידי, כמו שהיה. לפעמים השתיקה טובה, אבל לפעמים היא דווקא מרגיזה.
אני: אני לא חושב שמישהו ייפגע מניחום אבלים. ואם לענות ולהסביר מחוץ לבית או לא, אני חושב שזה תלוי קודם כל בהסבר שהרב נותן לעצמו על אי השתתפות של רוב הציבור החרדי בלוחמה. מה שאדם מאמין בו לגמרי, קל לו יותר להסביר לאחרים, והסבר אמתי מתקבל יותר על הדעת. הרי הבעיה היא קשה. יש ציבור שנותן את כל כולו, ויש ציבור שכמעט כגוש אחד לא משתתף בלוחמה עצמה, אז יכול להיות שהרגשות הכואבים שלהם אמתיים, לא ״פוליטיים״. לא כך?
רה״י: כן בודאי. אין לי ספק שאנשים מרגישים הרגשות רעות כלפינו, ומבחינתם בצדק. ואגלה לך סוד? יש אצלנו שמרגישים הרבה יותר גרוע בכך שהם לא משתתפים בלוחמה, ושלא באשמתם. אני לא בגיל גיוס, אבל תלמידים שלנו, חברים, מדברים על זה, קשה להם. הם מאמינים באמונה שלימה שהתורה הכרחית במיוחד בימים אלו להגנה על עם ישראל. זה לא איזה תירוץ, זה כתוב בכל מקום בחז״ל. אבל מה אתה חושב, שהם לא שומעים איך מדברים נגדם? האם שמעת פעם על מישהו שבא עם ממתקים, או איזה חיזוק, ונותן לבחור שלא עזב את הישיבה מאז שמחת תורה, ולומד כמעט יום ולילה, ועובד על תיקון המידות וכו׳, בגלל המלחמה ולזכות החיילים? שמעת שאומרים לו ״שכויח״ כמו לכל חייל, גם חייל שאינו בחזית? אני לא מצפה לזה, משום שזו דרגה גבוהה באמונה. להאמין שעולם הרוח משפיע על עולם החומר זה לא קל, אנשים רואים בעיני הטבע בלבד. אבל לבחורים עצמם קשה איך שהם נראים מוכפשים בציבור. פעם זה היה מפוליטיקאים קנטרנים, שרצו להרוויח מזה משהו פוליטי, היום ברור שזה מעומק לב העם. כולם יודעים שיש גם חרדים שלא יכולים ללמוד כל היום, שעובדים, ולא היה מזיק להם ולעם ישראל שיתגייסו וישרתו. אלא מאי? אין לנו אפשרות. אף אחד לא באמת רוצה אותם כפי שהם.
תראה, יש לי בני משפחה, יש בוגרי הישיבה, שכנים, כולם עוזרים. אני לא חושב שלציבור הרחב יש מידע על היקף ההתמסרות של חרדים בארגונים כמו ״הצלה״, ״זקא״, ״עזר מציון״, ״יד שרה״, ארגוני מזון בלי סוף, גמח״ים של תרופות, שמירה על חולים ביום ובלילה בהתנדבות, חסדי זה וברכת זה וכו׳, אפילו מתנדבים בארגון שעוזר למי שנתקע עם האוטו באמצע הלילה, ובלי סוף חסד ועזרה למשפחות של מילואים, והרבה ארגונים חדשים שקמו במלחמה, ותרומות כספיות מהארץ ומחו״ל ע״י הציבור החרדי. אבל כל זה באמת לא דומה לפחד של אמא שהבן שלה בעזה.
אני: מה הכוונה ״אין לנו אפשרות״?
רה״י: אני לא רוצה לקטרג, בוודאי לא בימים אלו, אבל אתה יודע מה קורה בצבא. אתמול עברתי במחסום, היו שם חייל וחיילת בשמירה, עם הפלאפונים, צוחקים ביניהם. אני לא מדבר על איך שבדקו, אולי זה לא מקום כל כך מסוכן, מסתמא ככה יותר נחמד להם, אבל אני מדבר על האווירה. בחור חרדי לא שייך לזה. יש לי קרובי משפחה מהלאומיים (=הדתיים-לאומיים. מ.ד.), באמת אנשי תורה ומידות ויר״ש, אבל כמה מהילדים שלהם אחרי הצבא עזבו הכל, ממש, מחללי שבתות. האם כך אנחנו יכולים לשמור על הבחורים שלנו?
אני: אולי הם יכולים להתגייס כקבוצה אחת, עם מסגרת ייחודית חרדית. כמו שיש הסדרניקים, ויש תוכניות לחרדים. אני שואל. היום כולם יודעים שכחצי מהלוחמים בצה״ל, ללא הגזמה, הם בוגרי החינוך הדתי. אמנם לא כל כך מאפשרים לדתיים להגיע לפיקוד בכיר, אבל הם כן לוחמים וקצינים ברמות שונות ודי בכירות. כשאני הייתי במילואים, כמחצית מהגדוד שלנו היו חובשי כיפות, ועוד מסורתיים רבים. לפלוגה שלי, חודש המילואים היה כמו ה״אלול״ של השנה עבורם. אתן דוגמא: באימון, ממתינים למטווח או לתרגיל. כולם יושבים ומדברים. אני פותח לעצמי את הגמרא. אחד מתעניין, שואל, עוד אחד, פתאום אני מוצא את עצמי מוסר שיעור דף יומי לחצי פלוגה. דתיים, לא דתיים, כולם. יש בצבא הרבה תורה, הרבה תפילה. זה משלים מנין, לומד איך מחזיקים סידור, מגלה משהו על יהדותו. יש הרבה חסד, ואחדות, הרבה דברים מאד יפים. אילו שבתות היו לנו, התעלות רוחנית של כולם… ביקרתי פעם בבסיס של נח״ל חרדי, בית כנסת נראה כמו בית כנסת, ספרים, מנין, אפילו שיעורי תורה. כשרות מהודרת, משגיח במטבח.
רה״י: זה מרגש מה שאתה מספר. אבל איך אתה מסביר את עזיבת המצוות בצבא? שמעתי על נח״ל חרדי כל מיני דברים, שיש שם יותר ממה שקוראים ״נוער נושר״, זה נכון? ושמעתי שגם להם עושים בעיות, לא אוהבים אותם. אולי פשוט לא רוצים אותנו בצבא, או שרוצים שנבוא ונקבל עלינו ״עול מלכותם״, כפי שהם מבינים את היהדות והדמוקרטיה.
אני: אני לא מכיר מספיק את הנח״ל החרדי. אבל אולי זה מעגל סגור? אולי אין הרבה חרדים שבאים לצבא מלכתחילה, ואז אין כוח לדרוש יהדות?
המשך השיחה- בגיליון הבא בע״ה. ■

עוד במדור זה

״מילדים קטנים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים קטנים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל נר שמיני של חנוכה ה׳תשפ״ג, התבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90 הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ״זאת חנוכה״, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. שנה חלפה מאז שוחחנו עם הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ״עטרת נחמיה״ בתל אביב.

הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.

וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ״ל: ״איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?״, והרב ענה: ״זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל״.

״סימניות בכל ספר״

הרב מיכה הלוי הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים.״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.

כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״

איך היה לעבוד עם הרב דרוקמן?

״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.

ממה זה נובע?

״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.

השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.

אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.  

״המשפחה הייתה שותפה מלאה״

הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה. 

״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?

״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.

האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?

״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.

״אותה החיבה״

מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?

״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה כחודש לפני שנפטר בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.

לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.

באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?

״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״. ■

לוי גבעון בשכם לוי כיום. אל"מ מיל…
תפילה לשלום חיילינו

תפילה לשלום חיילינו

במלחמה הזאת התברר גודל חלקה של מצרים במערכה נגדנו. מצרים…
יום שחרור צפון השומרון

יום שחרור צפון השומרון

כ"ח באייר מזוהה בעיקר עם שחרור ירושלים ואיחודה, אולם באותה…
איך שגלגל מסתובב

איך שגלגל מסתובב

במעט שנותיי בעיתונאות, יצא לי לראיין ולשוחח עם לא מעט…
״נעבור את כל המכשולים״

״נעבור את כל המכשולים״

הרפורמה במערכת המשפט, חוק החמץ, טרור. עם ישראל נמצא בימים…
שנה למתקפה הרוסית על אוקראינה: צריך לדעת מי הטובים ומי הרעים

שנה למתקפה הרוסית על אוקראינה: צריך לדעת מי הטובים ומי הרעים

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב…
"לא גידלנו מנהיגים"

"לא גידלנו מנהיגים"

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב…
האדמה תרעד

האדמה תרעד

רעידת האדמה בטורקיה שהביאה למותם של אלפים, והרעידה הקלה שהורגשה…
הסרט שהזכיר לי שגם אני שכחתי מה זה להיות יהודי

הסרט שהזכיר לי שגם אני שכחתי מה זה להיות יהודי

לא יודע אם כבר יצא לכם לראות או לצפות, השבוע…
על זה הבחירות

על זה הבחירות

׳על זה הבחירות!׳ שלוש מילים שכיכבו בחודשים האחרונים בשיח הציבורי,…
תורה על כל מה שנתת

תורה על כל מה שנתת

״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״ אני לא יודע…
מי יאתרג את האתרוג

מי יאתרג את האתרוג

גם עגלה ריקה עם גלגל תקול כמוני יודע שביהדות יש…
יותר מזה אנחנו לא צריכים

יותר מזה אנחנו לא צריכים

יצא ככה והשבוע של ראש השנה סידר לי חמישה ימי…
חפוי ראש

חפוי ראש

איך אתה יודע שמחנה הימין יכול להתחיל להאמין (אם זה…
לכבס אשמים

לכבס אשמים

ברוכים הבאים למכבסת נווה אילן, אצלנו תיהנו מכיבוס מהיר, כולל…
שירין עד כאן

שירין עד כאן

01הלקאה עצמית היא אשליה מתעתעת, ומשהו שגם אני חוטא בו.…