תמיד טוב לחזור למקורות שלנו, לתורה הקדושה, ולבדוק מה היא אומרת על דברים שמתרחשים כיום. כשאנו באים לדון בנושא הסיוע ה'הומניטרי' שממשלת ישראל מעניקה למרצחים ולתומכיהם בעזה, לאלו שהשתתפו וחגגו בשמחת תורה, לאלו שירקו על חטופינו והריעו למחבלי הנוחב'ה, לאלו שהעלו את החמאס לשלטון ושחולמים על היום בו ישמידו את מדינת ישראל כולה, קשה שלא להזכר בדברי רבותינו הענקים הרמב"ן ואור החיים הקדוש.
התורה אומרת: "ואכלת את כל העמים אשר ה' א-להיך נותן לך, לא תחוס עינך עליהם". על המילים 'לא תחוס עינך עליהם', אומר הרמב"ן – "כי ברחמנות הטפשים יאבד כל משפט". והוסיף על דבריו אור החיים הקדוש: "אין זו ממדות הטובות אלא מדה רעה".
חשוב לחזור ולשנן את הדברים האלו, כאשר במשך שבעה חודשים אנחנו רואים התנהלות מופקרת, חיילינו מחרפים נפשם בקרב, חלקם נופלים ולא ישובו למשפחתם, אחרים נפצעים, רבים עזבו את משפחתם לתקופה ממושכת, המשק כולו עובר טלטלה, ובאותו הזמן ממשלת ישראל מאפשרת לתדלק את הרוצחים העזתים, כאילו לא קרה דבר, כאילו אין קשר בין הסיוע המכונה 'הומניטרי' לבין יכולת העמידה של חבורת המרצחים.
אגב, אני לא יודע למה קורים לזה 'סיוע הומניטרי', הרי אין מעשה אכזרי ובלתי הומניטרי יותר מאשר לפטם את רוצחינו ולאפשר להם להמשיך לרצוח. מה עוד, שהחטופים שלנו, שמצבם זועק לשמים, נמקים בכלא הודות לאותו 'סיוע', שבגללו לא בוער לאף אחד בעזה לשחרר אותם.
בתוך כל החושך הזה, ישנה נקודת אור. עם ישראל מתגלה בתפארתו ובתעצומותיו, כאשר יהודים רבים מכל הסוגים והמגזרים מבינים את העוול הנורא וקמים למחות, לחסום את משאיות ההרס והחורבן, להאבק על זכותנו לחיות בארץ הזאת ועל זכותנו לשמור על שפיות מינימלית, ולא לתת חרב ביד אויבינו.
אנשי צו 9 עושים ימים ולילות, לעיתים אף יושבים במעצר, ולא מוותרים על המאבק הצודק והמוסרי ביותר שיכול להיות! באמת היה ראוי ביום העצמאות האחרון לאפשר לנציגי צו 9 להדליק משואה. יש כאן הבעה של התביעה הבסיסית ביותר שיכולה להיות לכל אחד מאתנו – התביעה לחיות! וכל משאית שמגיעה לעזה, פירושה עוד יהודים הרוגים, עוד פצועים, עוד כאב וצער ושכול.
כדאי מאד להתעלם ממדינות העולם הצבועות, ובראשן ארה"ב, אשר תובעות את הכנסת הסיוע. במלחמת העולם השניה, הפציצו בעלות הברית בלא רחמים את ערי גרמניה והרגו מליוני 'בלתי מעורבים'. אף אחד לא חלם להכניס להם סיוע כלשהו, ובסופו של דבר הוכרעה המלחמה בזכות העובדה, שלאותם גויים היה שכל ישר, והם לא חלו ברחמנות של טפשים.
איני רוצה לחשוב מה היה קורה, אילו באותם זמנים היו מתנהגים כלפי גרמניה כי שישראל מתנהגת היום ביחס לנאצים בני ימינו. גם בשנים האחרונות, כשארה"ב הייתה צריכה להלחם בעיראק ובאפגניסטן, לא ריחמו שם על אף אחד. ישראל עומדת מול אויב אכזר, שמבין את שפת הכח, והסיוע שמוענק לו, מלבד עצם העובדה שהוא מעניק לו יכולת עמידה, גורם לו לבוז לנו ולהיות בטוח יותר ויותר בנצחונו.
מי שחושב שנזכה להערכה כלשהי בשל כך – פשוט לא מבין שהוא חי במזרח התיכון. במזרח התיכון מעריכים כח, לא רחמנות, ובוודאי לא רחמנות של טפשים. בואו נהיה חכמים, בואו לא ניפול במלכודת המוסר המזויף. כל משאית שעוצרים – זו הצלת חיים של יהודים! זהו מאבק על החיים שלנו, ולא פחות מכך – זהו מאבק על הערכים בהם אנו מאמינים. האם באמת יש טוב ורע בעולם, האם אנחנו צודקים במאבקנו על הארץ, האם מותר לנו לנצח במלחמה, האם מותר לשמור על שפיות? או שמא השמאל צודק, אין טוב ורע מוחלט, גם הצד השני צודק, אנחנו גזלנו את ארצם, ואין כל ענין לנצח.
אם אתם מאמינים שבאמת אנחנו והחמאס שוים, שנינו צודקים באותה מדה, כמו שמבינים בקרקס המכונה 'בית המשפט הבינלאומי' בהאג – אז אפשר להמשיך לישון בשקט ולאפשר את הסיוע ה'הומניטרי', אשר בגללו ורק בגללו טרם נצחנו במערכה בעזה, וגם לא ננצח בה לעולם. יהודים נוספים ירצחו, החמאס יקבל עוד כח, עוד תאבון, האויב ירים את ראשו גם בשאר חלקי הארץ, החטופים שלנו ינמקו בכלא עוד ועוד, ושונאי ישראל בעולם ילעגו לנו, ולא נעים לומר – די בצדק.
אבל אם אתם מאמינים, שעם ישראל באמת שב לארצו על-מנת לחיות בו ולא על-מנת למות, אם אתם מבינים שספגנו כבר מספיק אבדות, ושהאויב חייב לשלם על מה שהוא עשה לנו, אם אתם מאמינים שאסור לאפשר לו לעשות זאת שוב, ושאין לנו מה להתבייש על כך שזו הארץ שלנו ואף אחד לא יזיז אותנו מכאן, אם אתם מבינים שיש טוב ויש רע, יש צודק ויש לא צודק, יש עם שנלחם על ארצו ולמולו יש אויב אכזר שכל כוונתו להשמיד, להרוג ולאבד, ואם אתם מבינים, שנצחון מוחלט זו לא סיסמה מוצלחת של ראש הממשלה אלא חובה שמוטלת עלינו למען הדורות הבאים – עשו כל מה שאתם יכולים כדי לעזור לאנשים הנפלאים של צו 9 לעצור את מכונת הרשע ששמה 'סיוע הומניטרי' לאויב העזתי הצמא לדמנו.
המטרה בכתיבת הדברים האלו, היא שכל מי שהדברים נוגעים אל לבו – יעשה עוד משהו קטן, וביחד נעצור את הרוע ונשיב את השפיות למחוזותינו. ■
