טור אורח

שאלת הגיור- שאלת מיהו יהודי

הרב אורי בצלאל פישר | ר"ם בישיבת כרם ביבנה

  בשנת 1958 פנה ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון ל-50 אישים שהחשיב לחכמי ישראל בבקשה שייחוו דעתם בשאלה מהו קנה המידה שעל פיו יש לנהוג בעניין רישום הפרטים "דת" ו"לאום". השאלה נסבה על שתי נקודות: 1) אם רק אחד מההורים יהודי, האם הילד נחשב יהודי? 2) איזה גיור ייחשב גיור מועיל להפוך את המתגייר ליהודי? 
שאלה זו חוזרת במידה מסוימת כיום בוויכוח על הגיור. מי שבוחן על מה נסבה המחלוקת בסוגיה מוצא שמדובר בשאלה אחת: האם הגיור עומד על התורה או על האומה? יש ויכוח עקרוני בציבור הישראלי על הקשר בין הדת ללאום, עד כמה יש לערב את הדת בעניינים הלאומיים והציבוריים. יש שאומרים שענייני הדת הם לפרט ולא לציבור, כל אחד יחליט מה יעשה בביתו. לדעתם היהדות אינה מתבטאת בשמירת תורה ומצוות אלא בקשר לאומה הישראלית. 

אמירה או רמיזה שאפשר להתגייר בלי שמירת תורה ומצוות יש בה חילול השם, כי בכך מתבטלת המשמעות של עם ישראל. לעם ישראל יש תפקיד מיוחד שהוטל עליו בקבלת התורה והוא שמירת מצוות התורה. כפי שכבר נאמר בפרשת יתרו: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ה–ו). בהמשך לכך הקב"ה אומר את עשרת הדיברות ומוסר את התורה לעם ישראל.
הוויכוח השני הוא בשאלה אם אנחנו עומדים במציאות של שעת הדחק. בשעת הדחק יש אפשרות מסוימת להקל ולסמוך על דעות מקילות יחידאיות. יש עוד לשאול: האם דרכי ההקלה יביאו לשיפור של ממש במצב?
ראשית אעיר ואומר שלדעתי אין דעות מקילות בדבר. אפילו אם נאמר שיש דעות כאלו, הן בטלות כלפי רוב גדולי הדור שחלקו עליהן. אולם אוסיף על כך שאנחנו לא עומדים במצב של שעת הדחק. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היה במדינת ישראל בסוף אפריל 2018 שיעור של כ-4.6% 'אחרים' (כ-404,700), שהם נוצרים לא-ערבים וכן בני דתות אחרות וחסרי סיווג דת במשרד הפנים. 400 האלף כוללים בנים ובנות. מבחינה הלכתית, גבר שנושא אישה יהודייה, הילד יהודי. אם כן, דווקא אם יתחתנו עם יהודים, יצטמצם מספר הגויים. עוד נקודה היא שבקרב עולי ברית המועצות הילודה פחותה בהרבה מהמקובל באוכלוסייה היהודית בארץ. לכן לאט-לאט יתמעטו הגויים ויהיו שיעור שולי מאוד.
אני סבור גם שדרכי ההקלה לא יביאו לידי שיפור של ממש במצב. הרב ישראל רוזן זצ"ל, שייסד את מִנהל הגיור וישב כדיין בבית דין לגיור, כתב כך: "למרות שאני מזוהה עם המקילים ביותר בתחום הגיור, אינני מאמין כי בזירה זו טמון הפתרון לייהודם של מרבית בני הנכר אשר בקרבנו […] סקר שערך מכון 'צומת' בתשס"ד העלה כי 57% סבורים ש'אין צורך בגיור', רק 17% חושבים כי התהליך קשה והשאר מתפזרים בין תשובות שונות […] מחקרים דומים שנערכו על ידי גורמים שונים מצביעים על מגמה דומה" ('ואוהב גר', עמ' 244–245). הוא המשיך וכתב: "עדות לכך ש'אין צורך להתגייר' נמצאת גם בעובדה שאין כל נהירה לגיור הרפורמי […] כמות המתגיירים הרפורמים אפסית (פחות ממאה לשנה!)".
במקום להקל חייבים לשנות את חוק השבות ולהוציא ממנו את 'סעיף הנכד'. נוסף על כך יש לפעול בדרך חינוכית אצל היהודים שלא לבוא לידי נישואי תערובת, ואצל המתגיירים שישמרו תורה ומצוות כראוי.
חבר הכנסת יוסף בורג ז"ל נשאל: מה חשוב יותר, הדתיות או הלאומיות? הוא השיב: המקף שבאמצע. הדת מתחברת עם הלאומיות, אי אפשר להתחבר לעם ישראל על פי לאומיות בלי דתיות.
הכותב הוא מחבר סדרת הספרים 'גר המתגייר'

מאמרים נוספים מטור אורח

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות, זה משהו שבאמת לא פוגשים בכל יום. במבשרת ציון, בתוך מרכז קניות מהמם עם חניה מקורה ונוף לירושלים, קמה לה מסעדה חדשה עם ריצוף שגורם לכם להרגיש בחו״ל, מרפסת שתמלא את הריאות שלכם באוויר, ותפריט מרהיב ומסוגנן במיוחד עם בעלים בעל ניסיון עשיר. הצטרפו אליי לסבב טעימות בסניף המבשרתי של לוצ׳נה:

משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
אפילו הדגים במים רועדים

אפילו הדגים במים רועדים

אחר הקוראים האדוקים טען באוזניי לאחרונה: תן לנו תמונות. והרבה.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…
טאבום

טאבום

בתקופה האחרונה יש טרנד שצץ בכל פינה – הפודטראק, ואם…