שבירת ההרגל

המשוררת רחל גולדברג כתבה שיר תפילה נפלא בשם "למדני אלוקי", בו היא כותבת בסוף השיר: "לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל".
ההרגל בו אנו חיים, מביא אותנו – בני האדם, לחיים (כמעט) ללא חשיבה מעמיקה.
אמנם כל פעולה שהאדם עושה מחייבת חשיבה מקדימה כלשהיא, אך ככל שהפעולה נעשית בתדירות גבוהה ובחזרה מונוטונית ללא שינוי, כך היא מחייבת פחות ופחות חשיבה מהאדם. המוח האנושי יודע לצמצם באנרגיה, והוא "מוביל" את האדם לעשיה אוטומטית המצריכה כמה שפחות הוצאת אנרגיה.
ההרגל איננו רק במעשינו היום יומיים, אלא גם בתגובותינו לאירועים הקורים לנו באופן יום יומי. צ'ארלס דוהיג תיאר בספרו רב המכר "כוחו של הרגל" את יצירת ההרגל כלולאה הכוללת 3 שלבים: גירוי, פעולה, גמול. דוהיג המשיך והסביר כי ככל שפעולת הלולאה חוזרת ונשנית, כך היא נעשית יותר ויותר אוטומטית עד שלבסוף נולד ההרגל. כשההרגל נוצר, המוח ממעיט להשתתף באופן מלא בתהליך קבלת ההחלטות שהביאו להרגל. למשל, אדם החוזר מהעבודה ורואה את סלון ביתו מבולגן (= גירוי), כדאי במידת האפשר לסדר את הסלון (=פעולה אפשרית א') ובכך להימנע מהתגובה הרוטינית והאוטומטית של כעס (=פעולה אפשרית ב'). ממילא, ההרגשה תהיה של נוחות ונעימות (=גמול אפשרי לפעולה א') ולא רק הוצאת קיטור ועצבנות (=גמול אפשרי לפעולה ב').
כלומר, אנו "נתקלים" במהלך היום שלנו במקרים רבים אשר רק אנו קובעים כיצד נגיב אליהם. האם ניתן להרגל הרוטיני שלנו שנחשף ע"י הגירוי למציאות להשתלט עלינו ולהגיב בצורה אוטומטית, עד אשר נקבל את הגמול הרגעי לפעולה שלנו, גם אם הפעולה והגמול תהיינה שליליות לנו ולסובבים אותנו, או האם נבצע שינוי בהרגל ונבצע חשיבה מחודשת אל מול הגירוי אליו נחשפנו, ומתוך החשיבה גם ניצור פעולה שונה – חיובית, ממילא הגמול יהיה חיובי לנו ולסביבה.
וביחס לדוגמא שהבאתי, נחשפנו לסלון מבולגן, ננשום עמוק ונסדר אותו לבד / עם בן-בת הזוג / עם הילדים, וממילא נקבל ערך (גמול) של עזרה בבית. או לחילופין, נחשפנו לסלון מבולגן וניכנס ל"מוד" של כעס והאשמות כלפי שאר יושבי הבית, ממילא סידור הסלון יהפוך למטלה שנואה, מחוייבת ומרגיזה, תוך קבלת גמול בדמות "שחרור העצבים".
חשוב לדעת כי ישנם הרגלים חיוביים ואותם לא כדאי לשנות! חשוב לא פחות לדעת כי שינוי ההרגלים השליליים אפשרי! אמנם שינוי ההרגלים דורש אנרגיה רבה יותר מהמוח, הרגיל לעבוד על "מצב סטטי" ועתה הוא נדרש לחשיבה, אך התוצאות עבור האדם החושב ועבור סביבתו תהיינה שונות ומבורכות פי כמה מונים אם האדם יפעיל את מוחו ולא ידבק בהרגלים שלו.
הדבר נכון ביחס לעצמינו והוא נכון שבעתיים ביחסינו אל בני זוגינו ילדינו.
כמה חשוב לא לצלול לחיי ההרגל (רוטינה, שעמום, אוטומטיות, מונוטוניות), אלא כל הזמן להיות יצירתיים ולחפש את השונה והחיובי, המעניין והיצירתי, החדש והלא קונבנציונאלי, המחייב כל הזמן חשיבה ושינוי פרדיגמות של התנהגויות נושנות ועבשות.
בחנוכה אנו לומדים כי אור קטן מגרש חושך גדול, כשם ששינוי קטן מהווה תיקון גדול.