שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון בתפריט, ״הייתה המסעדה הראשונה של בני ברק… במסעדת ציפורי היו נסגרים שידוכים ונחתמות עסקאות. הפינה החמימה הזו העניקה לאורחי המקום רגע של שקט והפוגה קטנה מעמל היום״. עם שם אחר, ועיצוב מודרני בהרבה – מי שרוצה כמה רגעים של שקט, והנאה קולינרית מיוחדת במינה – עדיין ימצא אותם שם. תכירו את ׳סולו קרנה׳.
הכניסה עשויה קצת להטעות. הפתח נראה כמו מזנון של ׳fast food׳, שבו אפשר באמת להזמין טייק אווי, אך מי שייכנס פנימה יגלה מתחם מרהיב עם מטבח פתוח ובו השף הצעיר מלהטט את הסרוויס. לידו מוצב מקרר שבו תלויים נתחי בשר שלמים ממתינים להתחלק לצלחות. קבוצות, משפחות וגם זוגות מכל המגזרים מאכלסים את המסעדה, שרמקוליה מנעימים עבורם נעימות משירים ישראליים בווליום הנכון.
מלצר נוסף עם פאות ושמחת חיים מקפץ בין הסועדים וגורם לנו להרגיש גאים ביהדותנו. הלבוש האחיד מוסיף לא מעט לתחושה הייצוגית, וטוב שכך. את הערב אנחנו פותחים בהתייחסות מיידית מצד המלצר החביב שניגש אלינו, וממלצר אותנו בנעימות לאורך כל הערב. ״תרצו לקחת שבע מנות?״, שואל המארח את השאלה התמימה – שבזכותה לא היינו צריכים כמעט להביט בתפריט. פרט למנה אחת, שעוד נותרה לבחירתנו, שמרגע הינתן האות המנות זרמו אלינו מאליהן, ב-350 ₪ בלבד.
בתחילה זורמים אלינו לחמי מחמצת גזר וסלק. לא טעיתם, בתוך פרוסות הלחם יש גזר וסלק שמשווים לו טעם מתוק ומוסיפים צבעים מיוחדים ללחם שכולנו מכירים. המתבלים שמגיעים איתם הם הפתעה לא פחות קטנה: חמאת אסאדו, שעשויה מכל השומנים העודפים של האסאדו המבושל במקום. התוצאה, ובכן, עדינה מעט, אך מיוחדת. נוסף עליה קונפי שום שעשוי מושלם, וממרח עגבניות עם עשבי תיבול – שנזללו עד תום.
המנה הרגילה של החציל הקלוי קיבלה טוויסט נחמד עם ׳קטשופ סלק׳ בתוספת טחינה מעורבת בקפה שחור ביחד עם בצל חמוץ. חביב. מבלי למצמץ אנחנו ממשיכים אל טרטר הבשר שמגיע עם דיפים טעימים, וסיפור גדול בחובו. הטרטר עשוי מפילה מדומה שעמד במקרר שבלב המסעדה 40 יום ו-40 לילה עד שנעשה ראוי לאכילה. הוא מוגש על גבי קרם דלעת ועמבה, ולרגע אנחנו חושבים שאנחנו רואים את הקולות.
שתי המנות הבאות שזרמו לעברנו היו ׳חלונות בני ברק׳ – הגרסה המקומית ל׳חלונות ניו יורק׳ שבמקור נעשה מבשר וחמאה, והייתה לא פחות ממדהימה. המנה מכילה אנטריקוט על ריבת בצל, עם אבקת חציל מעושן מלמעלה. המלצת השף ככל הנראה, ולא בכדי. המלצתנו היא: פלטה של ציור. מדובר במנה המוגשת בצורה אמנותית על, ובכן, פלטת צבעים של צייר – ועליה בשרים כבושים, עם כתמי חרדל וקטשופ צבעוניים. מעדן. כולל קורנביף, פסטרמה פילה בקר ופטה עוף על ברוסקטה עם ריבת לימונים. וואו. ככלל, נראה שהאהבה הגדולה של השף היא להכנת ריבות, לרוב בהצלחה.
המנות הבאות זורמות גם הן, מסיימים אחת ומקבלים את הבאה. אין רגע דל. ׳יער ביום של גשם׳ הוא שם של סלט שקיבל טיפות של ריבת אגסים מעליו, האסאדו המושלם מגיע על בסיס של קרם שורשים, לצד כל אלה מוגש לנו קוקטייל שעשוי מעראק ומיץ פומלות – בהמצאת השף. לבסוף אנחנו לוקחים לקינוח גם שלושה ארטיקים בתוצרת הבית, בנוסף על שבע המנות.
בין השורות, השף – שהוכיח לנו את רצונו האינסופי להשתולל במטבח ולנסות טעמים ודברים חדשים – מספר לנו מעט על התהליך שעבר בחיים, על הילדות בחברה החרדית, הכוללת חיפוש תמידי של אוכל כשר ברמה גבוהה, ועל הרצון שלו לא להתפשר על כשרות מתחת לזו של בד״ץ העדה החרדית.
לסיכום: בגבול הטעם הטוב שבין מסעדת שף רשמית, לבין מסעדה נעימה עבור עם ישראל היפה. מומלץ. ■