שליפות

שליפות- שולי רנד

מהרגע שחזרתי בתשובה הייתי נוסע כל שנה בראש השנה לרבנו. בשנים האחרונות בגלל בעיות טכניות אני לא מצליח להגיע וזה מאד חסר לי. תמיד אני אומר שאומן זה לא מסע אקסטטי ולא בהכרח מסע קל.

אבא
פרופסור יעקב רנד ז”ל. זכיתי שיהיה לי אבא יוצא דופן. מתנה. אדם מלא אהבה, הומור, ביטחון וחכמה. ובעיקר מלא אמונה. אבא שלו ברך אותו בבר-מצווה, ברומניה שלפני המלחמה, ש”ישא חן בעיני אלוקים ואדם” וזו ברכה שהתקיימה. חבר חילוני שלי שבא להלוויה שלו, אמר שהוא נדהם שרק בסיום ההספדים הזכירו את הקריירה האקדמאית של ושהיה זוכה פרס ישראל. כולם דיברו רק על האדם המופלא שהיה.
אמא
אדל בלה ז"ל. אישה חכמה מאד, מסורה למשפחה. בעלת מידת רחמנות מופרזת ואבן שואבת של נחמה. המושג "שלום בית" היה אצלם דבר פשוט. זו ההצלחה הכי גדולה שלהם. הייתה להם אהבה של כבוד ושותפות. אמא הייתה אישה מאד מוכשרת, אבל נתנה לאבא שלי את כל המקום, כדי שיוכל לפתח את עצמו, והוא החזיר לה בהכרת טוב אין סופית.
אמא נפטרה במהלך השבעה של אבא שלי. לא יכלה לסבול את העדרו.
אהרל'ה
אחי הבכור ז"ל, שנפטר כשהיה בן 16 ואני בן 5. הפטירה הטראגית שלו ממחלה, שינתה את כל הכיוון של המשפחה. זה היה אירוע שהשפיע על כולנו. יותר מ-50 שנה אחרי מותו יש עדיין אזכרה משמעותית שעושים לו כל שנה. יום האזכרה שלו הוא יום שאני זוכר היטב מהילדות שלי. היה נעמד ענן שחור על הבית כמו יום כיפור.
תל אביב
כשהייתי נער צעיר בבני ברק, תל אביב הייתה משאת הרצונות והחלומות.
בני ברק
מה יפים הלילות בבני ברק. גדלתי בליבה של בני ברק, בסמטת שד"ל, ובתור ילד זכיתי להיות שכן של בעל הסולם הרב אשלג זצ"ל, שהיה מטפל ביונים על הגג. בני ברק עיר מלאת אנרגיות. יש בה משהו חזק מאד. גדלתי בקהילה הדתית לאומית של בני ברק וחלק מהמשפחה הקרובה הייתה חרדית, בעיקר מצד אמי ממשפחת פוירשטין. הכל היה מעורבב, בני דודים ויז'ניץ, ליטאים, דתיים לאומים וגם נציני חרד"ליות, שאז החלה.
יש לי רגשות עזים לעיר שבה גדלתי והתבגרתי ורוב הנערות שלי עברה שם. מאוחר יותר כשחזרתי לבני ברק אחרי החזרה בתשובה, שם גם אני התחלתי לפזול לכיוונים של ברסלב.
מועדון צוותא
הבמה המקצועית הראשונה שעליתי עליה בתור סטודנט בניסן נתיב.
ניסן נתיב
קודם כל הבן אדם. מורה גדול למשחק, משמעותי מאד בחיי. וכמובן הסטודיו שלו ששם למדתי שלוש שנים משחק. אני זוכר שבאודישן הראשון לא היה לי מושג בכלל מה זה עולם המשחק. הוא ישב עם משקפי שמש ולא הבנתי למה הוא זעוף, אז בתמימותי עצרתי את האודישן ושאלתי אותו אם הוא כועס עלי. לא חושב שמישהו הפסיק אצלו אודישן פעם. אבל האודישן המשיך וקיבלו אותי.
הדבר המרכזי שקיבלתי בניסן נתיב זה לגיטימיות לחשיבה עצמאית. לא להסתפק להיות שחקן מְבַצֵּעַ, אלא גם מעורב. עד היום יש בי משם את הדחף הזה ליצור בכל הכיוונים האפשריים. טכניקה ניסו ללמד אותי גם, אבל זה לא כל כך הלך עליהם…
שלום חנוך
זה קצת מופלא, אבל בשנה האחרונה כחלק מההצגה שלי "תשליך" החלטתי לבצע את השיר שלו "משיח". יכולתי להרשות לעצמי לקחת שיר שהמוטו שלו הוא משיח לא בא, שכמובן אני לא מזדהה איתו. כי ברור שם שהכוונה היא כלפי משיח שקר, קומבינטור, כזה שלא יבוא באמת בתור משיח. זו לא הכוונה למשיח שאנחנו מחכים לו.
מדובר ביוצר גאון שהשפיע עלי מאד. ההשפעות המוזיקליות שלי מאד קשורות לשנות ה-60, עם היצירה של שלום חנוך ואריק איינשטיין. לאחרונה הוא הוציא אלבום בגיל 74, כמו אמנים גדולים בחו"ל שבגיל הזה עוד מצליחים לשמר את האומנות שלו. הוא מודל.
מאיר אריאל
אני כל כך שמח לראות את מה שקורה עם מאיר בשנים האחרונות. יש אומנים שהיצירה שלהם מתגלית דווקא אחרי פטירתם. מאיר עצמו כפרפורמר לא היה כל כך תיאטרלי, אבל הכתיבה שלו היא תיאטרון. אני מאד מחובר ליצירה שלו, ולפעמים גם מרגיש שמשמש לו לפה, להוציא את החלק של התיאטרון מהיצירה שלו. היה לי את ההצגה שלו תָמֵבִיִנֹיֵתִיִ שעסקה רק ביצירות שלו.
יש בחומרים שלו פסגות של יצירה. למשל היכולת לספר סיפור בתוך שורה או שניים. הנר שלך מאיר עדיין בוער.
אומן
מהרגע שחזרתי בתשובה הייתי נוסע כל שנה בראש השנה לרבנו. בשנים האחרונות בגלל בעיות טכניות אני לא מצליח להגיע וזה מאד חסר לי. תמיד אני אומר שאומן זה לא מסע אקסטטי ולא בהכרח מסע קל. החוויות הכי משמעותיות שלי באומן היו דווקא בשנים שלא קלות בכלל. אבל דווקא בשנים האלה החוויות הפגישו אותי יותר ויותר עם עצמי.
לא תמיד אומן זו חוויה מרוממת, אבל בהחלט מסע שמעביר אותך בפני עצמך והאמונה שלך.
משנה לשנה הכיסופים שלי גואים לחזור לאומן. לי יש זכרונות יותר רומנטיים מכפי שאומן נראית היום. האמת שאני די פוחד להיתקל בזה, כי הזכרונות שלי משם אחרים לגמרי, של מקום שאין בו כלום והדבר היחיד שהיה בכל המסע הוא רק לבוא לצדיק ולגלות את נקודת האמונה שלך.
רַבֵּנוּ
סדרה שזכיתי להיות חלק ממנה. למרות מאמצים אדירים ומלאי כישרון שעשו היוצרים, להביא את רבי נחמן עם הפקה קולנועית ועריכה טובה, עדיין יש קושי לצייר דבר שהוא מעל הטבע, כמו רבנו. לפעמים אנשים לא מבינים את העומק של הצדיק הזה, בעולם שכולו ויזואלי וקצר, וזו הסתרה גדולה שיש על העומק של רבי נחמן.
רבי נחמן
צדיק שכל עניינו לקרב אותך לה’. הענין של רבי נחמן זה להיות צינור שמתווך בינינו לעבודת השם. רבנו התווה דרך של עבודה קשה, בלי קסמים ובלי “הוקוס פוקוס”. עבודה מאד מוחלטת, בלי פתרונות קסם של ניו אייג’. רבי נחמן התעקש שעיקר תורתו לא תהיה ניסים ומופתים, למרות שלא חסרו כאלה
ברסלב
בברסלב בוערת אש.
תשליך
החלום שלי תמיד זה לנצל את היחודיות שלי גם כשחקן וגם כזמר ולשלב בין שני הדברים האלה. אני מאד אוהב לשחק ומאד אוהב לשיר. במחזמר על מאיר אריאל בניתי הצגה של אדם אחד, שמשלבת גם משחק וגם שירה. תשליך זה פיתוח של השפה הזו, שהיא מאד מיוחדת. עשיתי את המופע בשותפות עם איתן בלום ואסף התלמודי ומבחינה מוזיקלית זה מופע מרהיב.
הדבר המיוחד בהצגה הזו היא שלראשונה אני מספר על חיי באופן ישיר. היו לי פחדים מאד גדולים, כי זו לא שפה רגילה, אבל המפגשים עם הקהל היו לא פחות ממטורפים. התגובות היו עמוקות מאד.
משה בלנגה
התפקיד המרכזי שלי בסרט ה”אושפיזין”. אנשים היו רואים אותי ברחוב וקוראים לי משה. מעטים מבינים את ההשפעה של הסרט הזה בציבור. משה הוא דמות קלאסית של הבעל תשובה המוחלט, בעל התפילה הפשוט, שהעבר שלו רודף אותו, כמו כולנו באיזושהי צורה. כל בעל תשובה העבר שלו רודף אותו.
רבי נחמן אמר דבר מדהים, שאצל כל העולם שכחה זה מושג שלי, אבל אצלו זה מושג חיובי. אדם צריך להיות מסוגל לשכוח. אם יישב כל היום על העבר שלו, לא יזוז מילימטר. משה בלנגה הוא אדם שנלחם בעברו, כמו שולי רנד. הוא נרדף על ידי העבר שלו, אבל לומד לחיות איתו.
יעקב כהן
דמות מהסרט הנפלא “הבלתי רשמיים”, שעשיתי עם הבמאי אלירן מלכה. אחרי הרבה שנים שלא עשיתי קולנוע, העוצמה של התפקיד הזה הייתה חזקה. גם נורא נהנתי לשחק מרוקאי. שלחתי לכל החברים המרוקאים שלי את הטריילר ואמרתי להם “מה זה אומר עליכם, שעד שצריכים להרים את דגל המחאה, אז לוקחים רומני כמוני”…
העבודה עם אלירן הייתה מדהימה והתחלה של ידידות נפלאה. אשמח לעשות איתו עוד דברים.
יעקב כהן הוא פיתוח של משה בלנגה. אבל הוא כבר בא מתוך הציבור החרדי. יש לו מודעות חברתית חזקה, הוא בא לשנות. היה יהודי כזה שעליו מבוסס התפקיד. קיבלתי בקשה שהוא יראה את הסרט, כששכב על ערש דווי והדבר המדהים הוא שכשהוא נפטר כל ראשי ש”ס, כולל אריה דרעי, הגיעו לבקש את סליחתו על קברו באקט מעורר הערכה. אני משוכנע שזה לא היה קורה בלי הסרט. פתאום ראו את הכאב של האדם הזה.
שולי רנד
כל החיים לפניו.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■