אפתח בסיפור: בתקופת גוש קטיף הגענו כמה רבנים למו"ר הרה"ג אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב בכדי שיעוץ לנו עצה ויברך את אנשי גוש קטיף. הרב זצ"ל ענה לנו 'צריך לצעוק', אמרנו לו שלצערנו אין מי שיקשיב… אז הרצינו פניו וקבע: 'כשכואב באמת אז צועקים', ויש תמיד מי שישמע…
עולמנו רועש וגועש, מי לא גינה, הפגין, העלה פוסט, התראיין או סתם העלה קצף על מה שקורה היום בארצנו? אני מתכוון למלחמה, לחטופים, לפיגועים ולכל השיח המפלג שחזר אלינו בגדול… חשבנו שאחרי שמחת תורה תשפ"ד אנו נהיה במקום אחר, אולי יותר מאוחדים, יותר סבלניים ויותר מקשיבים, אך מאכזב שזה המצב. נדמה לפעמים שיש כאן מאבק בין שני עמים, חלילה, שאנו לא מצליחים להקשיב אחד לשני, אנו לא שומעים את ה'צעקה' של הצד השני. אלה אומרים: 'להם לא איכפת מהחטופים' ואלה אומרים: 'הם מוכנים לסכן את כל העם העיקר שההוא לא יהיה בשלטון…', נראה הכל כשיח אלמים וכולם רק מדברים ואף אחד לא מקשיב.
חייבים לשנות את השיטה, קודם מקשיבים ואח"כ מדברים, הרי יש שמוסרים נפשם למען רעיון אחד ויש שמוסרים נפשם בעד רעיון אחר. הלא שניהם מוסרי נפש וכיצד לא יוכלו להקשיב זה לזה?
כאשר שולח ה' את משה רבינו להושיע את ישראל, הוא מקדים ואומר: 'וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם'. יש צעקה מבני ישראל. נכון, גלות מצריים מגיעה לנו, לא היינו בסדר, אברהם אבינו שגה בכך שאמר 'במה אדע כי אירשנה' והגיע לנו עונש גלות. לעבד נמכר יוסף ע"י אחיו והגיע לנו עונש, אך כעת הקב"ה מקשיב לצעקתנו. כמו אבא אשר שומע את צעקת בנו הסורר ומקשיב לו, אינו מוקיע אותו, אינו מוציא אותו מחוץ למחנה. הוא כמובן לא מסכים עם דרכי הבן אך הוא מחפש דרך להושיע אותו, לתת לו תשומת לב. הבן שוגג בדרכו והאב כמבוגר אחראי חייב להראות לו את הדרך. לקרבו, להחזירו לחיק המשפחה ולהעלותו למסילה העולה בית א-ל.
את מי בוחר אלוקים כמנהיג? את משה רבינו. למה דווקא אותו? כי הוא יודע להקשיב, הוא רגיש ומכיל את כל צאנו, כ-ו-ל-ם ללא יוצא מן הכלל, הוא רץ בשביל גדי קטן עד מקום שנקרא חסות [כן, נותן חסות על כל צאנו…] ומבקש את סליחת הגדי ששותה שם מים: 'לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה'. אח"כ מרכיבו על כתפו. משה רבינו שומע את 'הצעקה' האילמת של הגדי הקטן והצמא ולוקח אותו על הכתפיים, לא צועק עליו למה יצאת מהעדר? למה הדאגת אותנו? בגדת בנו? בגללך הצאן נמצא בסכנה וכו'. מנהיג אמיתי, לא מחפש כותרות, לא מחפש לככב לכמה דקות באיזה אתר אינטרנט או סתם להרגיש יצאתי ידי חובה וכעת אני לא קשור לעניין…
משה רבינו לוקח אחריות על כל הצאן, גם על הגדי הסורר, התועה, המבולבל והפורק עול שיוצא מהעדר. לכן הקב"ה אומר, מנהיג כזה אני רוצה לעמי, מנהיג שיש לו רחמים על בניו, שיודע להבחין בין אויב לאוהב, שיודע שיש כאן בלבול איום וסטייה מן הדרך ולוקח אחריות שהאוהב יחזור למסלול בעבותות של אהבה, לא ירחיק אותו בדיבורי שנאה. כי מי שבאמת אוהב את עם ישראל הרי מבין שכולנו עם אחד, משפחה אחת, וגם אם השני חושב לא כמוני, עדיין אחים אנחנו וכוחה של משפחה מאוחדת הוא כוח ההקשבה לצעקת השונה.
מה שנדרש כעת מכל אחד מאיתנו זה 'לשמוע את הצעקה', לקחת אחריות על ה'משפחה' של עם ישראל, 'לקחת על הכתפיים', ורק כך נוכל לנצח את כל האתגרים הלאומיים, החברתיים והתרבותיים. 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ■
