“מדי יום שני מגיע ‘הגרז”ן’ לישיבה, שואל בפתח בית המדרש ‘באיזו סוגיא אוחזים?’, ומשם -עד שיתחיל -יש לו כ20 שניות הליכה כדי להכין שיעור כללי למדני על הסוגיא. לא כל התלמידים מבינים את כל פרטי השיעור הארוך, אבל 20 השניות המקדימות חשובות לא פחות, בהן מקבלים כולם הצצה לדמותו של גדול בישראל.” תיאור כזה ושכמותו שמעתי בכל כך הרבה ישיבות לגווניהן, שדומני שקל יותר למנות ישיבות או פורומים תורניים שבהם הוא לא מסר שיעור.
מו”ר הגרז”ן גולדברג, שעלה השמימה בר”ח אלול תש”פ, עלה ירושלימה בר”ח אלול תרצ”ה, בעזרת סרטיפיקט ששלח הרב קוק. זכרונו הראשון מירושלים היה מהלוויית הרב קוק, כשהוא כבן 4, מונף לגובה על ידי אמו לראות את המוני המלווים.
מממשיכי דרך הרב באהבת ישראל וברגישות האנושית היה ר’ שלמה זלמן אויערבך, כידוע. יחד עם רחל בת הגרש”ז, שנפטרה השנה, הקים הגרז”ן בית של הלכה שלימה ואנושית, וזו היתה תכונתו הבולטת כפוסק. “הארי שבחבורה”, כינהו הדיין הרב שילה רפאל לפני כ55 שנה (במבוא ל”בית התלמוד” גיטין).
נער בן 16 הייתי, בישיבה התיכונית “נתיב מאיר”, כשאמר לי הר”מ שלי הרב אפרים שמלצר זצ”ל: לכולנו קוראים “הרב”, אבל שלא תטעה לחשוב שכל הרבנים יודעים קצת פה וקצת שם. כדאי שתכיר תלמידי חכמים בקנה מידה אחר לגמרי. לך תפגוש גאוני תורה כר’ זלמן נחמיה גולדברג, ר’ שלמה פישר, ר’ יעקב כץ, ותבין מהי גדלות.
מאז הבאתי בפני הגרז”ן אלפי שאלות, בכל תחומי התורה, במשך 34 שנים, גם בשעות הכי מוזרות ביממה, ותקצר היריעה מלתאר את רוחב כתפיו. שונות היו דרכי הפסיקה של הרב קוק, הגרש”ז, וחתנו הגרז”ן, אבל התכונה הבסיסית של הבנת ה”אדם” השואל משותפת לשלושתם.
פגשתי רבנים ודיינים, בארץ ובעולם, שאמרו לי שבשאלות קשות הם פונים לפוסק ירושלמי שמקשיב לכל, ומשיב בכל התורה, בכל עת, ובכל הענוה – לגרז”ן. את שנת האבל הרגשתי היטב כל השנה, כשאני מפזר את השאלות בין פוסקים, לפי תחומי התמחותם, וממתין לתשובותיהם.
