השיח סביב הנפת דגלי אש״ף מתקיים כמעט סביב כל שולחן בתקופה האחרונה. לפני מספר שבועות דגל אש״ף נתלה יחד עם דגל ישראל על מגדל ברמת גן לצד הכיתוב: ״נועדנו לחיות יחד״, וגם באוניברסיטאות השונות בארץ ניתן לראות דגלי אש״ף מונפים בהפגנות על בסיס שגרתי. לא מעט ישראלים מבולבלים ונאיביים מאמינים שדגל אש״ף הוא סמל לשלום ולדו-קיום, התגשמות החלום של מדינה ישראלית לצד מדינה פלסטינית. הגדיל לעשות קצין מילואים שתלה בפתח ביתו דגל כזה. אך חלומות לחוד ומציאות לחוד. הטוענים שאש״ף הוא ארגון מקביל לציונות, שכמו שישראל חלמה ונלחמה על השחרור של העם היהודי, כך גם אש״ף שואף לשחרר את העם הפלסטיני (לכאורה בקשה לגיטימית ואצילית), אנשי ה-'דו-קיום' המסבירים לעצמם ולאחרים שאם רק נעשה כך או כך, ניסוג מהשטחים האלה והאלה אז נצליח להגיע לפתרון המיוחל ולסיים את הסכסוך – הטוענים את אלה מתעלמים מהשאיפה האמיתית של אש״ף.
מבט מעמיק יותר לתוך הדגל ולמשמעות הקיימת מאחוריו מחדד את הפרדוקס בחיבור המלאכותי של דגל אש״ף למושג דו-קיום. חיפוש קצרצר בגוגל על אש״ף (מומלץ בחום) מעלה את סמל הארגון עם שרטוט של גבולות 'פלסטין' לצד כיתוב בערבית. באורח פלא גבולות פלסטין הם בדיוק גבולות מדינת ישראל (ללא שטח הגולן). מעבר לכך, ארגון שחרור פלסטין הוקם בשנת 1964, קצת לפני המלחמה הנוראה של הכיבוש בשנת 1967. אז את מה אש״ף רוצה לשחרר בדיוק? את עופרה ואת בית אל, או שמא את תל אביב ואת חיפה? השיר הפופולרי ביותר בהפגנות אש״ף כולל את המילים ״מהירדן עד הים פלסטין תשוחרר״,FROM THE RIVER TO THE SEA PALESTINE WILL BE FREE. כל דוברי השלום מתעלמים באלגנטיות או בבורות מהעובדות הללו.
כיצד מתורגם הדבר ל״שתי מדינות לשני עמים״ או לדו-קיום החלומי? הרי לאור העובדות מתגלה מציאות הפוכה ושאיפות השחרור של אש״ף משתנות מקצה לקצה: זהו לא רצון לשחרור העם הפלסטיני, אלא רצון לשחרור העולם ממדינת היהודים. שמעון פרס חלם על 'מזרח תיכון חדש' וגם אש״ף חולם על מזרח תיכון חדש, קצת אחר, נקי מיהודים, 'יודיין פרי' בלעז ולא דו-קיום. כמו שאמר זאב ז׳בוטינסקי: ״שני אידיאלים הם אבסורד. אם הציונות היא אידיאל אין עוד שאיפה עצמאית ושוות זכויות אחרת יכולה לדור בכפיפתה״.
הישראלי הממוצע לא מרגיש בנוח לראות דגל המייצג עם אחר מתנוסס בגאון על מגדלי מדינתו שלו. אסור לתת לאנשי האשליות לגרום לנו להרגיש אשמים על כך. שר בישראל טען לאחרונה בלהט ש״אנחנו לא נלחמים בדגלים – אנחנו נלחמים בטרור״ מתוך כוונה להקטין את המשמעות של דגל, אך דגל איננו פיסת בד – הוא סמל, הוא עדות. כמו דגל הדיו באילת, דגל ישראל בשחרור הר הבית ואפילו הדגל על הירח. לא בכדי אנחנו זוכרים את האירועים הללו. דגל הוא אירוע בפני עצמו. זוהי האמת הפשוטה, ומי שלא מבין אותה – לא יוכל לנצח ולהיות לעם חופשי בארצו.
מבט מעמיק יותר לתוך הדגל ולמשמעות הקיימת מאחוריו מחדד את הפרדוקס בחיבור המלאכותי של דגל אש״ף למושג דו-קיום. חיפוש קצרצר בגוגל על אש״ף (מומלץ בחום) מעלה את סמל הארגון עם שרטוט של גבולות 'פלסטין' לצד כיתוב בערבית. באורח פלא גבולות פלסטין הם בדיוק גבולות מדינת ישראל (ללא שטח הגולן). מעבר לכך, ארגון שחרור פלסטין הוקם בשנת 1964, קצת לפני המלחמה הנוראה של הכיבוש בשנת 1967. אז את מה אש״ף רוצה לשחרר בדיוק? את עופרה ואת בית אל, או שמא את תל אביב ואת חיפה? השיר הפופולרי ביותר בהפגנות אש״ף כולל את המילים ״מהירדן עד הים פלסטין תשוחרר״,FROM THE RIVER TO THE SEA PALESTINE WILL BE FREE. כל דוברי השלום מתעלמים באלגנטיות או בבורות מהעובדות הללו.
כיצד מתורגם הדבר ל״שתי מדינות לשני עמים״ או לדו-קיום החלומי? הרי לאור העובדות מתגלה מציאות הפוכה ושאיפות השחרור של אש״ף משתנות מקצה לקצה: זהו לא רצון לשחרור העם הפלסטיני, אלא רצון לשחרור העולם ממדינת היהודים. שמעון פרס חלם על 'מזרח תיכון חדש' וגם אש״ף חולם על מזרח תיכון חדש, קצת אחר, נקי מיהודים, 'יודיין פרי' בלעז ולא דו-קיום. כמו שאמר זאב ז׳בוטינסקי: ״שני אידיאלים הם אבסורד. אם הציונות היא אידיאל אין עוד שאיפה עצמאית ושוות זכויות אחרת יכולה לדור בכפיפתה״.
הישראלי הממוצע לא מרגיש בנוח לראות דגל המייצג עם אחר מתנוסס בגאון על מגדלי מדינתו שלו. אסור לתת לאנשי האשליות לגרום לנו להרגיש אשמים על כך. שר בישראל טען לאחרונה בלהט ש״אנחנו לא נלחמים בדגלים – אנחנו נלחמים בטרור״ מתוך כוונה להקטין את המשמעות של דגל, אך דגל איננו פיסת בד – הוא סמל, הוא עדות. כמו דגל הדיו באילת, דגל ישראל בשחרור הר הבית ואפילו הדגל על הירח. לא בכדי אנחנו זוכרים את האירועים הללו. דגל הוא אירוע בפני עצמו. זוהי האמת הפשוטה, ומי שלא מבין אותה – לא יוכל לנצח ולהיות לעם חופשי בארצו.
