אלעד הומינר

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושה
כל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״

בנר שמיני של חנוכה אשתקד נסתלק לבית עולמים הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל, שהיה מורה הדור הרוחני בציונות הדתית ואישיות מרכזית בהוויה הישראלית כולה. הרב דרוקמן היה נוכח בכל צומת מרכזי מקום המדינה וידע לגעת בכל אחד ואחת – מן הדרגים הגבוהים ביותר ומנהיגי האומה ועד לאדם מן השורה שפנה אליו. מאז פטירתו  פועל פורום ״הננו״ להנצחתו של הרב ולהנחלת תורתו הגדולה והמאירה לציבור הרחב. 
בשיחה עם ״גילוי דעת״ עם בתו הרבנית ברוריה ביננפלד תבדל״א, מספרת הרבנית על השנה שעברה ללא האבא הגדול ועל נוכחותו הרוחנית שעדיין איתנו כאן בכל רגע ורגע. ״אנחנו עוברים ועברנו שנה משמעותית מאוד, בה אבא חסר מאוד אך גם נוכח מאוד״, אומרת הרבנית ברוריה, ״יש המון מצבים בהם הוא חסר לי, בשבוע שעבר נולד לי נכד, ובפעמים קודמות הטלפון הראשון היה לאבא. לא רק בשמחות, גם בקשיים הוא היה יודע לעודד, היינו מסתופפים בצילו ומתחזקים. אני יודעת להגיד דברים בשמו, אבל לשמוע את הדברים ממנו זה תמיד עוצמתי יותר. הקול שלו מאוד חסר, אבל שירתו לא נפסקה מעולם״.
בהמשך השיחה עמה, מספרת הרבנית על זכרון מיוחד מתקופת הילדות. ״אני זוכרת אותי כילדה קטנה יושבת על הברכיים שלו ואבא מקריא לי מתוך הגמרא את הסיפורים של ׳כה עשו חכמינו׳, ממש מהמקור. ואני זוכרת את ההפתעה שלי שהסיפורים הללו נמצאים בספרים של אבא ולא בספרי ילדים״.
״תמיד זה נעשה ברוחו של אבא״
קיבלתם על עצמכם משהו כמשפחה מאז פטירתו?
״לא קיבלנו משהו ברמה המשפחתית, אבל אנו תמיד ממשיכים להוסיף אור. לא סתם אבא עזב אותנו בחנוכה, זמן של הארה, כדי לשאת את המסר שכל אחד מאיתנו צריך להוסיף אור. אני לא עושה משהו ייחודי מאז שהוא נפטר, עשיתי את הדברים גם לפני, אבל תמיד זה נעשה ברוחו של אבא עוד בחייו וגם לאחר פטירתו״.
הרב היה דמות של קונצנזוס בציבור, כולם ראו בו כתובת, את חושבת שיש מישהו שיכול למלא את החלל הזה?
״לצערנו לא, אבל אני מקווה שכולנו נמלא את התפקיד הזה. דמות שיכולה למלא את המקום הזה לא מצאנו עדיין. אבא באמת היה פלא אדם, כמו שאמר הרב משה צבי נריה זצ״ל, לא ברור איך הוא הצליח להחזיק כל כך הרבה תפקידים ציבוריים וגם לגעת בכל אחד ואחד. זה לב ענק שעובד בכל יום במשך 90 שנה. התפקיד שלנו כעת זה למלא את המקום הזה״.
שאלה שתמיד שואלים לאחר מות גדולים, מה לדעתך היה אומר הרב על המציאות בה אנו חיים ואותה אנו חווים בימים אלה?
״הרבה דברים אנחנו ודאי יודעים מה הוא היה אומר. הוא היה אומר ש׳עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה׳ וגם כשיש קשיים ומורכבויות לא צריך להיבהל מזה, ושזה חלק מתהליך הגאולה. הוא היה מציין ש׳ארץ ישראל נקנית בייסורים׳ והוא האמין בזה בכל כולו והיה כואב את המצב מאוד. אבא האמין מאוד שאנחנו בתהליך הגאולה.
הוא תמיד ציין את שני הדימויים של הגאולה המופיעים בגמרא, הדימוי של איילת השחר והדימוי של הצבי הנגלה והנכסה, ואז היה מעלה את השאלה מדוע זקוקים אנו לשני דימויים מהטבע, לא היה די באחד? הוא היה אומר שהדימוי של הזריחה, איילת השחר, זה דימוי חד כיווני כי ברגע שהשמש מתחילה לזרוח אז היא תזרח גם אם זה ייקח זמן סופה לזרוח. לעומת זאת הדימוי השני של צבי שלעיתים הוא נגלה ולפעמים הוא נכסה, כך גם היא הגאולה פעמים היא גלויה ופעמים היא נסתרת. ייתכן שמה שאנו מרגישים בימים אלה זו גאולה ניכסת, אך גם על פי הנביאים אנו יודעים שהגאולה השלישית היא גאולה ללא הפסק, כך שאנו חווים גאולה שהיא גם צבי וגם איילת השחר״.
אי אפשר להתעלם מהשוואה המתבקשת בין מלחמתנו כיום לימי חנוכה אותם ציינו כעת, ובכל זאת איזה מסר הוא היה מבקש להעביר בזמן הזה?
״גם כאן – עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אבא היה מדגיש כי לא מדובר בשיר אלא דרך חיים. אבא תמיד אמר על המכבים, ׳מה הם חשבו לעצמם כשהם נלחמו ביוונים אימפריה כה גדולה?׳. הוא היה משיב שכשאנו מאמינים בריבונו של עולם אנחנו צריכים לעשות את כל ההשתדלויות שלנו – לא לסמוך על הנס ולעשות את כל מה שביכולתנו. הדבר נכון גם היום שתכלית המלחמה היא אור ה׳ בעולם, יש חושך גדול והתפקיד שלנו זה להאיר את אור הגאולה. אנחנו לא בוחרים את הדרך אבל בוחרים איך לפעול בה, והתפקיד שלנו זה להוסיף טוב כל הזמן. אבא היה משנה את המילים בפיוט ׳מעוז צור׳ מ׳אין לימי הרעה׳, ל׳יש קץ לימי הרעה׳. גם אם אנו בטלטלות של ימי הרעה, אנו רחוקים מהטלטלות של ימי הגולה״.
ימי הרעה שאנו חווים הם גם בתוך עצמנו, עברנו שנה של פילוג עצמי עצום טרום ימי המלחמה, שכעת הפכה לאחדות גדולה תחת אש, איך הוא היה חווה את זה? 
״הוא היה מאוד כואב את זה, והיה עושה כל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד. אבא תמיד אמר שאנחנו משפחה אחת, מותר לנו לחשוב אחרת אבל כשאחים לא מסכימים האחד עם השני אין זה אומר שהם מפסיקים להיות אוהבים ומכבדים. בוודאי שגם על האיחוד כיום הוא היה שמח, לצד הכאב של המלחמה, אך הוא היה אומר שהמלחמה מגלה את הצד האמיתי שלנו. זו המציאות האמיתית של עם ישראל שלעיתים היא חבויה״.
רבים חוששים שהכאב המשותף הוא זה שמאחד, לדעתך זה ישפיע גם ביום שאחרי?
״אני בטוחה שזה ישפיע, אין קסם, זה לא שהכל יסתדר עכשיו. הטלטלה הגדולה הזו מעוררת את עם ישראל לאיחוד והלוואי שעם ישראל ישכיל להמשיך את זה. אנו נדרשים להיות סבלניים ואוהבים ולהכיר שזה תהליך, שלצד כל הכאב זה תהליך שחייב לקרות. זה חלק מהשתדלות ולא לסמוך על הנס, להשתדל גם בקרב אבל גם להשתדל באחדות עם ישראל״. ■

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…