אורי שכטר

תאמינו בהם

אורי שכטר

אורי שכטר

מנהל אגף שורשים ופעיל חברתי

האמון והאמונה שלנו בילדים גורמת להם לצמוח ולגדול ולהיות טובים אפילו יותר מאיתנו.

את הסיפור הבא סיפרה לי חברתי היקרה אסנת עוזרד שעסקה שנים רבות בניהול בית ספר בעיר “מודיעין” והיום היא מנטורית למנהלים צעירים במשרד החינוך:
“לפני כמה שנים היה לי תלמיד שהיה מוגדר על ידי צוות ההוראה כילד ‘מופרע ובעייתי’. בעקבות התנהגותו, ממש לפני הטיול השנתי, הזמנתי את אבא שלו לשיחת הבהרה לגבי התנהגות בנו. רציתי להבהיר לו, שללא ליווי של אחד מהוריו, הילד לא יוכל לצאת לטיול השנתי.
האב הקשיב לדברי, הסתכל על בנו, ופתאום הוריד לו סטירת לחי מצלצלת. ואמר: ‘תעשי מה שאת רוצה, מבחינתי שלא יצא לטיול’.
הייתי המומה לחלוטין, מבחינת החוק היבש הייתי אמורה מיד לדווח לרשויות, מצד שני הבנתי שאם אדווח, הדבר יפגע בילד ויכול להרוס את המשפחה. ראיתי שהילד, שהיה בעל גוף גדול, קומץ את אגרופיו ועומד מבויש מול המנהלת שלו מהסיטואציה המביכה. ואז הבריק במוחי רעיון, הסתכלתי על הילד הנחתי את ידי על כתפו ואמרתי לו: ‘אני רוצה שתצא לטיול השנתי ואני מאמינה בך שתהיה ילד למופת’.
הילד יצא לטיול. במהלך הטיול התנהג בסדר גמור. בשלב מסוים הגענו לעליה מאוד קשה במסלול. אמא של אחד הילדים (שהגיעה כמלווה לטיול) רצתה לדרבן את הילדים שעולים בעליה ואמרה: ‘בסוף העלייה יש רכב שמוכר ארטיקים, מי שמגיע ראשון למעלה מקבל את הארטיק הכי יקר שהוא בוחר’. הילד ‘הבעייתי’ התחיל לרוץ, ואף על פי שהיה כבד גוף והיה לו קשה, הוא עקף את כולם והגיע ראשון לקצה העלייה.
כשכולם הגיעו למעלה ראיתי את הילד מנהל משא ומתן עם אותה האמא. הוא שאל ‘האם במקום הארטיק הכי יקר אני יכול לקבל את הכסף?’. היא ענתה: ‘בשמחה רבה’.
הילד לקח את הכסף וקנה 5 קרטיבים. הוא לקח את הקרטיבים שקנה וחילק אותם לילדים שלא היה להם כסף לקנות לעצמם קרטיב לבד. הסתכלתי על הילד המתוק הזה ואמרתי לעצמי: ‘באמת האמנתי בו שהוא יהיה בסדר בטיול השנתי, אבל לא חשבתי שעד כדי כך יהיה בסדר’.
האמון והאמונה שלנו בילדים גורמים להם לצמוח ולגדול ולהיות טובים אפילו יותר מאיתנו.
***
לפני כעשר שנים כשבתי שחר הייתה רק בת 14 היא הגיעה אלי ואמרה: “אבא, אתה יכול לתת לי את המספר של רמי לוי?”
אמרתי: “קחי בשמחה”. האמת שהייתי כל כך עסוק, שאפילו לא שאלתי את עצמי, מה ילדה בת 14 רוצה מרמי לוי?
לאחר כמה זמן היא חזרה אלי ואמרה: “אבא, רמי לוי, דווקא בחור טוב”.
שאלתי אותה מיד “מה אמרת לו?”
והיא סיפרה: “אני וחברה שלי נעמה, החלטנו שאנחנו עושות לבד חתונה לזוג שאין לא אמצעיים. התעקשנו שאתם ההורים לא תעזרו לנו ולא תהיו מעורבים בכלל. ועכשיו התקשרתי לרמי לוי ואמרתי לו: ‘שלום רמי קוראים לי שחר ואני וחברה שלי עושות חתונה לזוג שאין באפשרותו לעשות לבד. האמת שהשגנו את כל הדברים לבד ואנחנו לא צריכות אוכל, בסה”כ חסרה לנו שמלת כלה’. רמי ענה לי ואמר: ‘אני מעביר לך את הטלפון של הבת שלי יפית תדברי איתה ותגידי שאני שלחתי אותך והיא כבר תדאג לך לשמלת כלה’. אז התקשרתי ליפית, הוא באמת בחור טוב”.
הסתכלתי על שחר ואמרתי לה “אתן גדולות מהחיים”. אמרתי לעצמי בלב “אני משתדל היום לעשות טוב, אבל בגיל 14 לא חלמתי לעשות דברים כאלה גדולים”.
***
כשהרצאתי פעם אחת בכנס של כמה מאות יועצים של משרד החינוך. הרגשתי בלב שאת ההרצאה הזאת אני רוצה להקדיש להורי היקרים. הורי שתמיד אהבו אותי והאמינו בי אף על פי שחלק מהמורים ומהמנהלים ממש לא האמינו בי. את ההרצאה הזאת רציתי גם להקדיש לילדים שבית הספר והלימודים זה לא הצד החזק שלהם ולומר להם שלא ידאגו, בית ספר ולימודים זה לא הכול בחיים.
להורים היקרים של אותם הילדים אני רוצה להגיד: 
“תאהבו את הילדים שלכם, תפסיקו את המלחמות שלא מועילות ולא מובילות לשום מקום.
כן פשוט תאהבו את ילדכם ותאמינו בהם”.
ועוד סיפור קטן:
לפני כמה זמן הגעתי להרצות באחד מבתי הספר שבהם היה לי הכי קשה להרצות מכיוון שזה היה בית ספר שבו למדתי לפני כ-30 שנה. המנהל שראה אותי לאחר יותר משלושים שנה שלא נפגשנו אמר לי: “אני זוכר את כל הצרות שעשית לנו כשהיית קטן”.
הרגשתי שהוא נכנס לשיחה שלי, רק מתוך נימוס. הוא עמד בפינת האולם כשהוא נשען על הקיר, כאילו הוא אומר עוד שניה יהיה פה שקט ואני אצא ואמשיך בעיסוקיי.
שמתי לב שבהתחלה הוא חיכך בגרונו, ובסוף ההרצאה הדמעות עמדו בעיניו. לא יודע מה עבר בליבו, לי כנראה זה כבר לא יעזור, אבל אולי לילדים אחרים כן.
כמה חשוב שנאמין ונחזק את ילדנו גם כשהם מצליחים וגם כשהם לא מצליחים.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

אלבום חדש כאב חדש

נראה שהנער המתבגר ששר פעם על אהבות כוזבות ולבבות שבורים, מצא דרך אחרת לדבר את הכאב, ולראשונה אולי

כשהחורבן קם לתחיה

“אגדת חורבן” הוא סרט שיוצא לאור בימים אלה לאחר לא פחות משמונה שנות יצירה. הסרט מתאר את סיפור

הנערים של קיץ תשס״ה

"גדלתי בנווה דקלים ויש צלקות שמגלידות לאט לאט, אבל יש געגוע שלא עובר״, אומר יהודה נאומבורג (36) כיום

מגדל של אור ואהבה

בראיון מיוחד ומרגש לגילוי דעת.  הרב יצחק דוד גרוסמן- שהפך את העמק למקום שכולו אור.“מפעלות הרב גרוסמן”, שבראשם

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

בניין עולם

״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את

שקופים וכואבים

24 שנה עברו מאז שדסי רבינוביץ’ נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתה בעשור השני לחייה. סיפורה של דסי עלה למודעות

עיתונאי שמעון שיפר

מר סקופ

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

עופר גואטה, יקב ירושלים

אויר הרים צלול כיין

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

גלילה למעלה