השאלה שמובאת בכותרת המאמר היא שאלה שאני חושב שכל ילד נשאל פעמים רבות במהלך חייו. נדמה שגם כל אדם הכן עם עצמו שואל את עצמו את אותה השאלה לא מעט. ובעצם מה עומד בליבה של השאלה הנ״ל?
בליבת השאלה עומדים החלומות של האדם. באתי לעולם לשם מה? מה אני עושה כאן? לקיים מצוות, לתרום לאנושות, לעשות טוב, להיות מנהל מצליח, לעשות כסף, להיות אבא מדהים, להשאיר חותם על ההיסטוריה המשפחתית/הקהילתית/הלאומית/הבינלאומית.
לטעמי השאלה הלא פחות חשובה היא: מה את/ה עושה בדרך על מנת להצליח להגשים את החלום שלך? מה אתה עושה בכל יום על מנת לקדם ולממש את התשובה ואת החלום?
לפני קצת יותר מחודש נפטרה אסתר פולארד ז״ל. אני מרשה לעצמי להניח שאסתר פולארד לא חלמה להיות אשת ״מרגל״, מפורסמת, לוחמת ומקור השראה ליהודים רבים.
אסתר פולארד הכירה את יונתן בשבתו בכלא. היא הכירה בהרואיות של מעשהו והחלה להתכתב עם יונתן בהיותו כלוא. בשנת 1993, שנים לא מעטות לאחר תחילת ישיבתו בכלא הפדראלי בצפון קרוליינה בארה״ב, ולמרות הידיעה שכנראה עוד יישב שנים רבות וארוכות, איילין זייץ ששינתה את שמה לאסתר – התחתנה עם יונתן והפכה לאסתר פולארד.
אסתר החלה מגשימה את חלומה שהתהווה עם היכרותה את יונתן. היא נשבעה להילחם על חירותו של יונתן, ובנוסף היא גם קבעה לעצמה שלאחר שחרורו יעלו שניהם ארצה ויחיו בארץ.
לכאורה חלומות קטנים, אך בפועל היו אלה באותם ימים חלומות באספמיה. יונתן שהואשם בבגידה, הפך לסמל שלילי אמריקני ולכן אף נשיא ידידותי ככל שיהיה לא הסכים לשחרורו המוקדם. יונתן שהה בבידוד מוחלט בבתי הכלא השונים במשך תקופות ארוכות ללא ביקורים ואפילו ללא מפגש עם אסירים אחרים. בנוסף, יונתן חלה ולקה בבריאותו והיה חשש לחייו לא פעם. למרות הכול אסתר לא ויתרה. היא הפכה עולמות, נפגשה עם כל ראשי ומנהיגי עולם שיכלו לעזור, הפגינה, מחאה, כתבה, התראיינה, נאמה ושידלה את כל מי שרק היה אפשר על מנת שיעזור בשחרורו של יונתן.
אסתר הגשימה את חלומה! אמנם לקח 30 שנה עד שיונתן השתחרר מהכלא ועוד חמש שנים עד שאושר לו לעזוב את ניו יורק ולעלות ארצה, אבל אסתר לא נרתעה. היא פעלה ללא לאות במשך כל אותן עשרות שנים בידיעה שחיי בעלה נתונים בצרה ויש להגשים את הייעוד.
אסתר ויונתן עלו ארצה בסוף שנת 2020 והשתכנו בירושלים. הזוג פולארד חי את חייו בענווה ובצניעות מרשימה ללא כל חשיבות עצמית.
בכ״ט בשבט ה׳תשפ״ב 31.01.22 אסתר נפטרה לאחר מחלה קשה עקב סיבוכי קורונה. אסתר הייתה אישה קטנה אך עם לב ענק. יהודייה גאה וציונית בכל רמ״ח אבריה. אסתר כנראה לא ידעה מה תהיה כשהייתה קטנה, אך אין ספק כי מעשיה עלו על כל החלומות אותן חלמה.
בהקשר של הגשמת החלומות של כל אחד ואחת, אסכם בשירו הידוע של יענקל׳ה רוטבליט: ״אל תגידו יום יבוא , הביאו את היום״.
