01
זכיתי להיות שליחה של הורים להנחלת כללי השפה העברית (ועוד קצת מעבר) לילדיהם. בישיבה שבה אני מלמדת, מצופה ממני, בצדק, לעדכן את ההורים באופן שוטף באתגרים שיש לילדיהם, בהצלחות ובקשיים. חלק בלתי נפרד מהחינוך הוא הקשר הרציף עם מי שהפקיד בידינו את הדבר החשוב לו ביותר. אבל לא חשוב מה נעשה, תמיד בסוף יהיה מי שיקטר, יתלונן, יקנא, ואפילו יאשים. בסוף השנה, פתאום צצים אנשי חינוך מבתי ספר אחרים ומעלים טענות מטענות שונות. יהיה מי שיטען, למשל, שמורים שמעדכנים את ההורים בתהליכים, בהצלחות ובקשיים, הם סתם מורים שרוצים "צומי". מורה כזה ידע להסביר למה דווקא העובדה שהוא לא מקיים קשר עם ההורים מוכיחה שהוא מורה יותר טוב. כי הוא הלא עבד ושתק. ותמיד יש גם את ההוא מבחוץ שהיה מורה גרוע וכבר עזב בעבר, אבל מספר שהוא יהיה המורה הטוב ביותר לילדים שלכם, ואתם חייבים לשים אצלם את הילד. אין להם קבלות לא על התנהלות תקינה ולא על עשייה, אבל כדי להיות בטוחים שהם הכי טובים הם דואגים ללכלך על כל שאר המורים.
02
כך, פחות או יותר נראה שהתחלנו את מערכת הבחירות הזאת באופן רשמי. אנשים שהתעלמו מהציבור במשך ארבע שנים, לא חשבו שהם צריכים לעדכן, ולהסביר את מעשיהם. הם לא הסבירו למה למשל הם הצביעו בישיבות הפוך ממה שהבטיחו בחוץ, ומצד שני דאגו לאלפי כתבות תדמית על עצמם – בלי להתסכל באמת בעיניים של המצביעים ברחוב. היום הם פתאום רצים לספר שהם פשוט עבדו ולכן לא היה להם זמן וכל השאר רק דיברו. ופוליטיקאים אחרים, שאף אחד לא הצליח להבין עד היום במה בדיוק הם מאמינים ומה הם רוצים, לא הוכיחו מעולם עשייה, באים לספר שהם עשו משהו אי פעם, אתם פשוט לא יודעים מזה, כי הם לא "פופוליסטיים".
03
בואו נדייק דברים: מי שלא יודע ליצור קשר ישיר עם האנשים ששלחו אותו להיות השליח שלהם, לא מסביר ולא מתייחס ואז בא לבקש אמון בסוף השנה, זה לא בהכרח אומר שהוא עבד כל כך קשה עד שהוא לא מצא זמן לדבר עם הציבור. אולי הוא פשוט חושב שהציבור טיפש מידיי כדי להיות חלק מהמסע שהגיע בשמו. בדיוק כמו שהורה לא ירצה לשלוח את הבן למורה שמתעלם מההורה כל השנה, אבל ידרוש את האמון לשנה נוספת.
04
איתמר, לעומת זאת, מרגיש שליח ציבור באמת ולכן חשוב לו לשתף את מי ששלח אותו בהצלחות, באתגרים, בקשיים וברגעי השמחה. איתמר הסתכל בעיניי הציבור כל הקדנציה הזאת, באהבה, בגובה העיניים, בידיעה שהזכות הבסיסית של הציבור היא לקבל הצבעה בתוך החדר בדיוק כמו שהוא הבטיח בחוץ ובהסברים. כשהוא פונה לציבור, הוא מבטיח שגם בקדנציה הבאה הוא יהיה שם בשבילם, ישמע אותם ויענה להם. ככה פשוט. ודווקא לאיתמר אין הרבה כתבות תקשורתיות מלטפות, כמו לאחרים, ולמרות זאת הוא ידע בחוכמה לגעת בציבור באופן ישיר. אני בהחלט מבינה למה מקנאים ביכולת הבין-אישית של איתמר.
05
ובשולי הדברים, איזה כיף שאיתמר הפך את המשרד לביטחון לאומי ממשרד זניח שאף אחד לא רוצה, למשרד חשוב, כמו שראוי לו, וגורם לכולם לרצות להגיע אליו: יאיר גולן, הנדל וסגלוביץ.
ברור שהם רוצים את המשרד מתוך מקום הורס ולא בונה. ומי שהיו שותפים בשערוריית הקפאת האכיפה בנגב, ביטול הנטיעות, עצירת מלגות ללוחמי צה"ל והעברת 50 מיליארד לתנועה האיסלאמית, רוצים לידיהם את המשרד לביטחון לאומי.
הם לא סתם רוצים את המשרד לביטחון לאומי, הם רוצים למחוק את הרפורמות שאיתמר העביר במהלך הקדנציה, רק במשרד שלו (גם לשרים ולח"כים האחרים מעוצמה יהודית יש כמובן):
להחזיר את הקייטנה למחבלים, להפסיק את ההריסות של הבניה הבלתי חוקית בנגב, לבטל את המינויים החשובים של מפקדי המחוזות במשטרה ובשב"ס, לבטל את מאות אלפי הרישיונות לנשק, ולהחזיר את המשטרה לכלי פוליטי בידי השמאל. לא ניתן להם. ■
