חז"ל לומדים מלשון הפסוק "דבר אל כל עדת בני ישראל… קדושים תהיו" שפרשה זאת נאמרה ב'הקהל'. בדרך כלל, את רוב הדברים היה משה רבנו אומר לזקנים והם היו מעבירים הלאה, עד שהגיעו גם לנשים. אך ישנן כמה פרשיות מיוחדות בתורה שבהן משה רבנו כינס את כולם, אנשים ונשים, ואמר בפניהם את הדברים.
פרשת 'קדושים' היא תקציר של ההדרכות בענייני ההנהגה שבין אדם לחברו, שהן הבסיס של חיי החברה. אמנם גם פרשת 'משפטים' נאמרה לכולם, אך הדגש בה הוא על הימנעות מלהזיק לאחר. בפרשתנו הדגש הוא על הצד החיובי של עזרה לזולת, כגון מתנות עניים, בנוסף על לא לגנוב, לא לשקר, לא לכחש, לא להישבע, לא לעשוק ולא לגזול. יתרה מזאת, נאמרו כאן אפילו עניינים של דיבור כמו לא לקלל חרש, לא לתת מכשול לפני עיוור, לא לעמוד על דם רעך. כל ההדרכות האלו הן הנהגה נאותה כפי שראוי לבני אל חי שחיים ברמה מוסרית גבוהה, ולכן התורה פותחת בציווי "קדושים תהיו".
התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך". כידוע, התורה אינה מצווה את האדם לעשות דבר שהוא נגד הטבע, ולכן לכאורה אי אפשר לומר לאדם שיאהב את חברו כפי שהוא אוהב את עצמו, שהרי אדם קרוב לעצמו. לכן פירשו חז"ל על דרך השלילה – "מה דעלך סני לחברך לא תעביד" – מה שאינו מקובל עליך ואתה לא מרוצה בו אל תעשה לחברך. בסוף הפסוק כתוב "אני ה'" – אם אדם יוצא מתוך נקודת מוצא שכולם ברואיו של המקום, ממילא הוא יתייחס לכל אדם שנברא בצלם כפי שהתורה האלוקית מצווה. אנשים שאינם מאמינים, וחושבים שהעולם נברא במקרה וכל חייהם במקרה, שום דבר לא מחייב אותם להתנהגות ישרה המתחשבת בזולת, כשאין ציווי אלוקי לכך.
עלינו לדעת שגם תיקון החברה צריך להיות ע"פ התורה ומעומק האמונה בציווי הקב"ה. אנו רואים בעינינו את התוצאות של הניסיונות לתקן את חיי החברה על בסיס אנושי גרידא מבלי מחשבה על "אני ה'". עם כל הרצון הטוב שיש, כאשר תיקונים חברתיים לא נובעים מתוך עומק האמונה, ברור לנו מראש שהם נועדו לכישלון. כפי שידוע, הקומוניזם קם על בסיס תיקון החברה ע"י שוויון לכל ונגד ניצול הזולת. התוצאה הייתה הפוכה, הם הביאו לניצול גדול ולחוסר שוויון. לעומת זאת, תורתנו מקיפה את כל תחומי החיים, כולל תיקונים חברתיים, אך בתנאי שיהיו נובעים מתוך עומק אמונה כי "אני ה'"- רק אז החברה תתוקן.
יהי רצון שנדע ליישם את חוקי התורה בחיינו היום-יומיים, וע"י זה נהיה עדה קדושה בדרגה גבוהה כפי שהתורה האלוקית דורשת מאיתנו, לטובתנו
