אלירן טל
המציאות הפוליטית בימים אלו נפיצה ומרתקת: יצאנו לשיחה מרתקת של אחד על אחד עם אלירן טל, הכתב המדיני של ערוץ 20
קצת על עצמך.
"אני בן 41. נולדתי בחיפה וגדלתי בה. למדתי בבית הספר הריאלי במגמת מזרחנות. נורא רציתי להתגייס לגלצ או לביטאון חיל האוויר, אבל מאחר שהיה לי רקע של ערבית ומזרחנות, 8200 לא השאירו לי הרבה ברירות. אחרי שלוש וחצי שנים במודיעין חזרתי לעיתונות. למדתי לתואר ראשון בתקשורת וניהול ולתואר שני במנהל ציבורי".
האהבה לתקשורת.
"מגיל צעיר התעניינתי בעיתונות ובפוליטיקה. בזמנו היה ערוץ טלוויזיה אחד, שתי תחנות רדיו ועיתונים. התחלתי לכתוב כשהייתי בן 14, בהתחלה במקומונים בחיפה ואחר כך ל'ראש 1', שבועון הנוער של ידיעות, עם סיון רהב מאיר ורן בנימיני. אז לא היו מגמות תקשורת, ולמדתי תוך כדי תנועה. צברתי ניסיון, ואחרי הצבא, תוך כלי הלימודים, התחלתי גם לעסוק בתחום הטלוויזיה בחדשות הוט בערוץ 3".
ישראל היום.
"אחרי חמש שנים בחדשות הוט קיבלתי הצעה מישראל היום. הייתי מהראשונים שמונו לעיתון הזה, לא ידעתי מי זה אדלסון ולא ידעתי איך יקראו לעיתון הזה. שמעתי מהעורך דאז שיקום עיתון יומי שיתחרה בידיעות אחרונות, וזה נשמע דמיוני. הייתי כתב חיפה והצפון בישראל היום ועבדתי שם בערך חצי שנה".
החזרה למסך.
"קיבלתי הצעה מערוץ 1 להצטרף אליהם לסקר את חיפה והצפון. היות שאני נמשך לעשייה הטלוויזיוניות קיבלתי את ההצעה. עבדתי ברשות השידור עשר שנים עד סגירתה. לפני שלוש שנים, כשאיילה חסון מונתה למנהלת חטיבת החדשות, היא החליטה למנות אותי לכתב הצבאי. לאחר שהרשות קיפחה את חייה קיבלתי הצעה מערוץ 20 להשתבץ ככתב מדיני, ומאז אני שם כבר שנה וחצי".
ערוץ 20.
"הייתי ממקימי מערך החדשות של ערוץ 20. בחודשים האחרונים נכנסתי גם להגיש מהאולפן הפתוח ביום חמישי, ופעמיים בשבוע אני מגיש את מהדורת הלילה. ערוץ 20 נותן קול אחר, זווית אחרת של חדשות. על כל מה שמנסים להסתיר אנחנו באים ומאירים בזרקור".
במה ערוץ 20 שונים משאר הערוצים?
"מהדורת החדשות שלנו היא מוצר שונה לחלוטין מהמהדורות בשלושת הערוצים האחרים שמשדרות חדשות בשמונה בערב, לא כי אנחנו טובים יותר אלא כי אנחנו מציגים תמונה אחרת, מנסים לשקף את המציאות בעיניים מזוקקות יותר, ציוניות יותר, לאומיות יותר, ולא מתביישים לשים את זה על השולחן.
"כמי שנמצא בתפקיד הכי רגיש במערכת, כי אני מסקר גם את משרד ראש הממשלה גם את פעילות הכנסת וגם את המפלגות, אני מקפיד קודם כול לתת במה גם לשמאל. אני חושב שאנחנו צריכים לאזן בין ימין לשמאל, אבל להיות גאים בהישגים של המדינה. כשצריך אנחנו מבקרים את ראש הממשלה או את הממשלה בלי למצמץ.
"מי שקורא לנו עיתונאי חצר או ביביתון לא צופה בנו. אנחנו תוקפים את מדיניות הממשלה, למשל בנושא פסקת ההתגברות וסוגיית המסתננים שלא נפתרת, או בעניין מדיניות ההכלה של ישראל ברצועות עזה מול חמאס. אנחנו יודעים למתוח ביקורת, לפעמים נוקבת אפילו יותר מהערוצים האחרים. אני הראשון שמפרגן כשצריך, ואני הראשון שמבקר כשצריך".
האם אתה יכול להביא לציבור דברים שלא יכולת להביא במקומות אחרים?
"יש לנו חופש תמרון גדול, אין סתימת פיות בערוץ. מצפים מאיתנו גם לתת פרשנות משלנו, ואני יושב באולפן לא אחת גם על תקן פרשן ומספק את הערך המוסף שהצופים מחפשים".
איך אתה רואה את סבב הלחימה האחרון בדרום?
"סבב הלחימה בדרום הוכיח שאין לממשלה הזאת מדיניות בנוגע לרצועת עזה ולחמאס. צריך להחליט: אם חמאס הוא ארגון טרור, לא צריך לנהל איתו משא ומתן עקיף ולא לאשר לקטאר להעביר אליו 15 מיליון דולר מזומן. צריך להפיל ולכלות אותו, ולא לפגוע במטרות נדל"ן ולהשאיר אותו ריבון. אם מחליטים שחמאס הוא הריבון ברצועה, בוא נכיר בו ונדבר איתו כמו שהכרנו בראשות הפלסטינית.
"הייתי בפריז עם נתניהו במסיבת העיתונאים יום לפני הסבב הקצר, ואני מאמין לכנות שלו. אבל אי אפשר מצד אחד להחליט שאנחנו לא נמצאים ברצועת עזה, לא מדברים עם חמאס ורואים בו ארגון טרור לא לגיטימי, ומצד שני גם מגיבים במדיניות רופסת על ירי של 500 רקטות לשטח ישראל.
"יש לזה גם השלכות אזוריות: ברגע שנסראללה בלבנון או חמינאי בטהרן רואים את הרפיסות בדרום, הם יכולים לחשוב בטעות שכוח ההרתעה של ישראל נפגע גם בצפון".
איך אתה רואה את המהלך של ליברמן?
"ליברמן חשב שאם יפרוש מהקואליציה הממשלה תתפרק ונלך לבחירות במרץ. הוא חשב שיצליח להביא חלופה, גם כביכול כאידאולוג וגם כביטחוניסט. הבחירות לא הוקדמו נכון לעכשיו, וליברמן נדחק לספסלי האופוזיציה, ליד איימן עודה.
"אם הוא רוצה להיות רלוונטי הוא יצטרך לפחות עוד שניים-שלושה מנדטים נוסף על קולות עולי רוסיה, ואם הבחירות יתעכבו בעוד כמה חודשים יהיה לו קשה להשיג אותם, וגם הליכוד יזכור שהוא לא תמך בנאמנות בתרבות, וזה עלול לפגוע בו".
איך אתה רואה את פעילות הממשלה במצב הקיים?
"חוק נאמנות לתרבות לא עלה להצבעה כמו כל החוקים הרגישים. כחלון עושה כל מה שהוא יכול לקצר את ימי הממשלה. הוא לא סתם נתן חופש פעולה לח"כים שלו בנאמנות לתרבות. לא סתם הוא אומר שהממשלה לא תחזיק מעמד במתכונת הצרה של 61.
"בינתיים הוא די מצליח, ונתניהו הנחה את דודי אמסלם ואת יריב לוין, השר המתאם לכנסת, שלא להפסיד עוד לאופוזיציה, כפי שקרה בחוק הקרקעות לפני כשבוע וחצי. זה אומר בפועל שהרבה חוקים רגישים לא עולים להצבעות, והממשלה מתפקדת בהילוך נמוך מאוד. במתכונת הזאת היא לא תחזיק שנה".
מתי לדעתך יהיו הבחירות?
"אני חושב שבאזור מאי, אחרי רצף אירועים ממלכתיים שראש הממשלה הממלכתי נואם בהם, ימים של קונצנזוס, יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות. האירוויזיון יזריק גאווה לאומית, וראש הממשלה יופיע על כל הבמות ובכל הערוצים.
"אם הוא יצליח לסחוב עד מאי זה מספיק מבחינתו. זה גם ישכיח מהימין את הפשלה בסבב הלחימה האחרון ואת הרפיסות מול חמאס".
מה יהיה המצב הפוליטי-מפלגתי לקראת הבחירות הבאות?
"החשש הגדול של נתניהו הוא מחיבורים ובריתות במפלגות המרכז-שמאל: בני גנץ, בוגי יעלון ואורלי לוי-אבקסיס. אם תקום מפלגה ביטחונית שתשלב שני רמטכ"לים לשעבר עם מי שמביאה את הפריפריה והשכונות, זה קלף שישאב הרבה מאוד מנדטים ויפר את האיזון בין ימין לשמאל, כי מפלגה כזאת יכולה לחבור לשמאל".
איך ייראה גוש הימין אם יהיה איחוד כזה?
"אם הסקרים יראו נדידת קולות לאיחוד כזה, גם נתניהו ובנט ישתפו פעולה וירוצו ברשימה אחת. בפוליטיקה הכול אפשרי. גם ככה בנט רואה את עצמו כמנהיג מחנה הימין. אם נתניהו ירגיש שהכיסא שלו מתנדנד, הוא לא יהסס".
איזה אירוע זכור לך מעבודתך העיתונאית?
"סיקרתי פיגועים, את מלחמת לבנון השנייה ואת צוק איתן, את פרשת שליט מתחילתה ועד סופה, כולל החזרה הביתה. סיקרתי הרבה בתחום הרווחה בפריפריה הצפונית, ודווקא שם נעשה שינוי בזכות הכתבות.
"אם הצלחתי לסייע למשפחה עם חמישה ילדים שלא עמדה בתשלומי המשכנתא וגרה במרתף, ובזכות הכתבה זוכה לתרומות ולסיוע ותורם אנונימי נותן לה שנה שכירות בווילה במגדל העמק, זה מחמם את הלב יותר מכל סיפור בלעדי שהבאתי, והיו לא מעט כאלה.
"התפקיד שלנו הוא לחשוף עוולות, לתת מענה לציבור שזקוק לעזרה שלנו, לזעוק את זעקתם של החלשים".
ערוץ 20 בעוד עשור?
"קהל היעד מגיע למיליוני צופים שרוצים תקשורת אחרת, שרואה את החיובי. לוקח זמן לשנות שינוי הרגלי צפייה, ואנחנו אופטימיים. בעזרת הצופים והחשיפה ברשתות החברתיות נצליח גם שם. אני מאמין בערוץ, בחשיבות התכנים שהוא מעביר ובאג'נדה. אנחנו עדיין בסוג של הרצה. לימין נדרשו 30 שנה להגיע לשלטון, ואנחנו נחכה פחות לפני שנהפוך למובילי דעת קהל ונשפיע על סדר היום הציבורי".
