״למה אתה לא מכניס להם יותר?״, ״תהיה יותר תוקפני, אתה רך מדי״, ״אני אוהב איך שאתה מכניס להם!״. אלה רק חלק מהתגובות שעבדכם הנאמן מקבל ברחוב מאנשים על הופעות בפאנלים פוליטיים. 'להם' מתייחס כמובן לפאנליסטים, לפרשנים או למנחים מהצד השני של העמדה הפוליטית. יש כאלה שייקראו להם 'השמאל', וברוך השם רובם כאלו. להגיד לכם שיחס מהציבור זה לא נחמד? זה נחמד. להגיד שאני יודע תמיד איך לענות על טענות? אני לא. אבל בואו ננסה. כדי להבין למה לא תמיד אפשר 'להכניס להם' צריך להבין איך עולם הטלוויזיה השתנה בשנה האחרונה.
בעקבות ערוץ 14 ותוכניות כמו 'הפטריוטים' ו'הדוח של אראל' ועוד, הקהל הימני גילה דעות, מונולוגים, ועימותים שבהם הימין שולט בסיטואציה – לכן התפיסה היא שבכל מקום שבו תתארח תוכל להתנהל באותה חופשיות. לאורך השנים השתתפתי בפאנלים בהם החוקים היו ברורים, והיו גם כאלו מטושטשים – פאנליסט ימני שרוצה לקבל הזמנה גם בפעם הבאה כדי 'להראות להם', צריך להיות במודעות עצמית לכמה תקיפות העמדות שלו. במסגרת המניפולציה שבה ימני שמרים את הקול באולפן הוא המתלהם, ושמאלני 'מדבר מדם ליבו' – וכל עוד אתה מתארח באזור עוין, אתה תמיד מפעיל בקרת תוקפנות פנימית.
סיבה נוספת היא המעמד עצמו – בשידור חי מתקיים יקום שלם של לחצים שתלוי גם בלוחות זמנים שהצופה אינו רואה ואינו מודע לו, ישנם פאנלים שבהם רשות הדיבור ואורך הדברים מסוכמים מראש. בהרבה מקרים הדברים קורים תוך כדי עמדה שרצית להגיב לה, אבל בהוראת קונטרול השידור מסתבר שאין זמן לזה. במיוחד בטלוויזיה מסחרית שחייבת לתזמן זמני יציאה לפרסומות. מצבים כאלה נראים לצופה כדברים שנאמרו ללא תגובה שלי, אבל מה לעשות שהשעון חשוב יותר מהפאנליסט? אם מדובר בשידור מוקלט הבעיה תלויה בעריכה. טענות רבות של אורחים מהימין למערכת 'אופירה וברקו' הן שדברים שנאמרו על ידם 'נחתכו החוצה' בעריכה. פאנל כזה יכול לשדר הופעה חלשה מאוד של מרואיין, וחזקה של המנחים ומרואיין אחר.
סיבה נוספת היא סגנון התכנית ושעת השידור. בתוכניות מסוימות ההוראה היא לנהל סבב דעות, באחרות המנחה לא מאפשר ויכוחים של שני פאנליסטים (ומעלה). בסוף-בסוף, אתה מתארח בביתו של המנחה, ולכל אחד מהם הדרך בה הוא רואה את התוכנית שלו יוצאת על המסך. בתוכניות הבוקר למשל, כאלו שמתחילות מאוד מוקדם, החוק הבלתי כתוב באולפן הוא שצעקות ותגרות גורמים לצופה להעביר ערוץ. בקרים שלמים של מריבות ונזיפות עברו עד שהבנתי שאני לא באירוע הנכון מבחינה אנרגטית.
לכן בתוכניות בוקר, גם אם נאמרו דברים שעושים לי חשק לטעון בתקיפות, האכסניה לא תמיד מאפשרת. מנחה תכנית הבוקר של 'רשת', אברי גלעד, היה רגיש במיוחד לעניין, ובצדק, אחרי אחד העימותים הקולניים הוא אמר לי: ״אף אחד לא רוצה לראות את פתחי צועק בשש בבוקר כשהוא מוזג את החלב לקפה״. אגב, הוא לימד אותי לטעון בתקיפות תוך כדי חיוך, במקרים שזכרתי לעשות את זה – הטיעון הצליח.
סיבה נוספת היא ההבנה שהתחדדה לאחרונה – שניים שמתווכחים באולפן נשמעים בסלון הביתי של הצופה כצעקות לא ברורות. זה אולי מרשים ש'לא יצאת פראייר', אבל אין לזה ערך או משקל אמיתי בוויכוח.
אה ועוד דבר, אולי הבסיסי ביותר: יכולה להיות לפאנליסט הופעה חלשה גם מסיבות אישיות: לא מרגיש טוב, טרוד במשהו שבדיוק מתרחש באמצע השידור החי או, תתפלאו לשמוע, עמדה מהשמאל שהוא מסכים איתה לגמרי.
אבל הכי חשוב? תמשיכו לתת ביקורת, אתם לא מבינים כמה זה חשוב.
שבת שלום. ■
למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/
